בית משפט השלום בירושלים פסק כי על המשטרה לפצות צעיר בן 20 באלפי שקלים בגין מעצר שווא. בהחלטתו, השופט הוסיף וקרא למחוקק להרחיב את סמכויות בית המשפט באשר לפסיקת פיצויים.
הצעיר, תושב אזור ירושלים, נעצר בתחילת מרס בחשד להחזקת סמים מסוכנים בכמות שלא לצריכה עצמית ולסחר בסמים מסוכנים, לאחר חיפוש בדירה שבה גר. בבית בו נערך החיפוש שהו הצעיר, אחיו, אימם ואדם נוסף.
כאשר הגיעו הבלשים לדירה העותר ישן. במהלך החיפוש נצפה האחר ששהה בדירה משליך חפץ כלשהו מחלון הדירה, ובדיקה העלתה שמדובר בחומר החשוד כסם מסוכן. בהמשך לחיפוש בבית בוצע חיפוש נוסף במקום המרוחק כמה עשרות מטרים משם, וגם במסגרת אותו חיפוש נתפסו חומרים החשודים כסמים מסוכנים.
יש לציין, כי הבסיס לביצוע החיפוש היה נעוץ במידע הקשור לאחיו של הצעיר ולאותו אדם אחר, ולא לבחור הצעיר שישן כאמור. כך גם לגבי החיפוש השני במקום המרוחק יותר.
על גופו של הצעיר לא נמצא חומר החשוד כסם מסוכן, ואף לא בחדר בו ישן. למרות זאת הוא נעצר והובא לבית משפט, שם טען נציג המשטרה כי החשד הסביר למעצרו מבוסס על נוכחותו במקום בו בוצע החיפוש.
בתום הדיון שוחרר הצעיר בתנאי התחייבות להתייצב לחקירה ובערבות עצמית של 2,000 שקל, לאחר שנקבע כי לא התקיים בעניינו חשד סביר לביצוע העבירות. נגד האדם הנוסף הוגש כתב אישום.
בעקבות השתלשלות העניינים הגישה הסנגורית של הצעיר, עו"ד מעיין נופר, בקשה לפסוק לטובת הצעיר פיצויים, בטענה למעצר שווא. היא טענה כי לא היה יסוד למעצרו, והוסיפה לטעון לגבי התנאים הגרועים בהם הוחזק במעצר, מה גם שמכשיר הטלפון הסלולרי שלו טרם הוחזר לו. היא הדגישה כי הצעיר שוחרר לאחר לילה אחד במעצר, מפני שנקבע כי לא מתקיים בעניינו חשד סביר.
השופט ציון סהראי ציין בהחלטתו: "עובר לחיפוש ולמעצר התקבל מידע הקושר את האחר ואת אחיו של העותר לביצוע עבירות סמים שונות, ללא קשר לעותר עצמו… לא היה יסוד למעצרו של העותר".
השופט הוסיף כי אינו יכול לקבל את טענת המשטרה לפיה יש מקום לייחס לעותר "החזקה קונסטרוקטיבית" של הסמים. "מדובר בטענה ללא ביסוס כלשהו, אך אף לגופה יש לדחותה", אמר השופט, ביקר את המשטרה והצביע על כך ש"במהלך החיפוש ולאחריו לא נאסף חומר אשר היה בו כדי לבסס חשד סביר לכך שהעותר ידע והסכים להחזקת הסמים, על ידי אותו אחר ששהה בדירה".
השופט הדגיש כי "מעצרו של אדם, אשר שוהה בביתו שלו, אך בשל כך שבאותו בית נמצא אדם אחר ועל גופו סמים מסוכנים, הינו מרחיק לכת לטעמי… כאשר הנתון היחיד שנזקף לחובת העותר הינו נוכחותו בדירה, שבה נכח אדם אחר שעל גופו חומר החשוד כסם מסוכן קל וחומר כאשר מדובר בבית בו הוא מתגורר דרך קבע (ואף בעת שישן במיטתו), ומבלי שבעת ההחלטה על מעצרו (או קודם לכן) התווספו ראיות או נתונים המקימים חשד סביר לכך שהעותר ידע והסכים להחזקת הסם המסוכן על ידי אחר".
לפיכך, השופט פסק כי על המשטרה לשלם פיצוי של 3,159 שקל לצעיר בגין מעצר שווא (11 ביוני).
השופט סהראי גם פנה בהחלטתו למחוקק בבקשה להרחיב את סמכויות בית המשפט לפיצויים בגין מקרים דומים: "המגבלה הקבועה בתקנות מביאה בחשבון אך את אובדן ההשתכרות והוצאות ההגנה, כאשר ברור כי מעצר שווא כרוך בפגיעה בכבודו של אדם, שמו הטוב ועוד נזקים, אשר מן הראוי לפצות בגינם", אמר השופט, והוסיף: "מתן סמכות לבית המשפט, במסגרת הליך המעצר, לפסוק פיצוי בגין מעצר שווא בסכומים שאינם מוגבלים לאבדן השתכרות והוצאות הגנה, תקל על מי שנעצר שלא לצורך, ותחסוך ממנו את הצורך בהגשת תביעה אזרחית הכרוכה בהשקעת משאבים כספיים וזמן לא מבוטל להוכחת הנזק הנוסף שנגרם לו, כתוצאה ממעצרו שלא כדין".
השופט סיכם: "מן הראוי שהמחוקק ייתן דעתו לכך, ויתקן את התקנות באופן שיקנה לבית המשפט הדן בהליך המעצר סמכות לפסוק פיצוי המביא בחשבון רכיבי נזק נוספים, מעבר לאבדן השתכרות והוצאות הגנה. לטעמי, יהיה בכך כדי לייעל את ההליך וכדי לחסוך בנקיטת הליכים אזרחיים, אשר מטבע הדברים אורכים זמן רב יותר וכרוכים בהוצאה כספית לא מבוטלת".
עו"ד נופר מסרה בתגובה: "כחודשיים ימים חיכינו להחלטה ואני מברכת עליה. יש בה איתות לגורמי האכיפה שלא לנהוג ביד קלה על ההדק בחירותו של אדם, ולא לעצור אזרחים מן השורה, רק משום שיש בידם את האפשרות לעשות את זה".
