תושבת אזור חדרה פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בעיר, בבקשה לצו הגנה נגד אבי בתם המשותפת. האם טענה כי בתה שיתפה אותך בכך שאינה רוצה שאביה ירחץ אותה.
רקע: הצדדים מוכרים היטב לבית המשפט. האב פוגש את בתו בפיקוח בני משפחה. מגבלת הפיקוח מקורה בדיון בבקשה קודמת שהגישה האם לצו הגנה. במסגרת דיון זה הסכים האב לקבלת חוות דעת מסוכנות מינית, לנוכח טענות האם. לאחרונה ניתנה החלטה ארוכה ומנומקת בעניין, לאחר קבלת תסקיר וחוות דעת מקצועית. נקבע כי אין חשש למסוכנות מינית של האב כלפי הבת, והוחלט שזמני השהות של הקטינה עם האב יורחבו. הפיקוח של בני המשפחה נותר על כנו.
בבקשה הנוכחית טענה האם כי פגשה בת משפחה של האב, שסיפרה לה סיפור מדאיג על הרגליו המיניים בעת שהיה צעיר, שמאששים לטענתה את חששותיה כי הוא מכור למין.
כמו כן העלתה המבקשת טענות באשר לביטויים שנשמעו על ידו, כגון "ילדות שרצו פורנו כל החיים".
האם גם הציגה בדיון התכתבות וואטסאפ בינה לבין אותה קרובת משפחה, שתיארה התנהלות של האב בגילאי 10-12. אלא שאותה קרובת משפחה לא התייצבה לדיון ולא נחקרה על מה שנכתב.
השופטת עינת גלעד משולם קבעה כי בקשת האם שהאב יעבור אבחון האם הוא מכור למין – אין מקומה להתברר במסגרת זו ולבטח אין בה כדי להצדיק מתן צו הגנה.
"אף אם ניתן להתייחס להתכתבות כמות שהיא בהעדר תצהיר מאומת כדין ובהעדר פניה למשטרה, עדיין אין בכך כדי להוות תשתית נדרשת למתן צו המתייחס להיום ולבת המשותפת", קבעה השופטת, "הטענות באשר לפגיעות מיניות נבחנו על ידי גורמי המקצוע ונשללו".
"יתר על כן", הוסיפה השופטת, "מהות הצו שהתבקש אינה ברורה די, שכן המבקשת מציינת כי רוצה להגן על הבת, אולם לצד זאת מאשרת את החלטת בית המשפט שבה הורחבו זמני השהות ונותר הפיקוח".
השופטת ציינה גם שבחקירתה – האם לא סיפקה הסבר מדוע הטענה שלפיה הקטינה לכאורה אינה חפצה בכך שאביה ירחץ אותה – מעוררת חשש. בשלהי הדיון נשאלה האם מה למעשה היא מבקשת בהליך, וכך השיבה: "אני מאמינה שהוא מכור למין, שיש לו בעיות מין שמשבשות את הדעת והשכל הישר. קראתי על כך שבסריקות מוח גילו שאצל מכורים למין יש ממש מבנה אחר ותגובות אחרות וזה באמת משהו שקשה מאוד להוכיח אותו, אבל ראיתי ושמעתי את הקטינה, חוויתי אותו, אני מודעת לתכנים הפונוגרפים שהיו בטלפון שלו, יש בי חמלה עליו… אני מבקשת אבחון מעמיק מאוד על ידי פסיכיאטר או מי שאמון על הבנה בנושא הזה של התמכרויות למין".
"הבקשה כי ייערך אבחון מעמיק למשיב בהתאם לסריקות מח שיבחנו את טענתה כי המשיב מכור למין או אבחון מעמיק על ידי פסיכיאטר שאמון על הבנה בנושא של התמכרויות מין, יתכן שניתן להידרש לה אולם אין מקומה להתברר במסגרת זו ולבטח אין בה כדי להצדיק מתן צו", קבעה השופטת. עם זאת צוין בהחלטה, כי האם רשאית להגיש בקשה בתיק המתאים ככל שהיא סבורה לנכון.
לאור דחיית הבקשה חויבה האם בהוצאות האב בסך 1,000 שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
