לבית משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום נגד שני תושבי דליית אל כרמל, בטענה שסחטו איש עסקים שכיהן בעבר בתפקיד בכיר במועצה המקומית (30 אוקטובר).
כתב האישום הוגש על ידי שלוחת התביעות המשטרתית במחוז חוף, נגד רימון טריף (52) וקליי חסון (49). כתב האישום מייחס להם עבירות דרישה באיומים של רכוש בצוותא, תקיפה או חבלה ממשית על ידי שניים או יותר, ואיומים.
לרימון מיוחסות גם עבירות פציעה כשעבריין מזוין, החזקת סכין והיזק לרכוש במזיד.
לפי כתב האישום, הרקע לאירועים הוא טענתו של רימון כי הקורבן לווה ממנו כספים אולם נותר חייב לו סכום כסף. מנגד, הקורבן הכחיש את קיומו של החוב, מה שהוביל לכאורה לאירועים האלימים.
מכתב האישום עולה כי בערב ה-9 באוקטובר הגיעו הנאשמים ברכב של חסון, ללא הזמנה, למתחם ביתו של איש העסקים. כשהבחינו כי שער הבית נעול, הם נסעו ועלו למתחם ביתה של אמו המתגוררת בסמיכות לאיש העסקים, החנו את הרכב שם, ונכנסו רגלית דרך השער לתוך מתחם הבית.
התביעה טוענת כי הנאשמים העירו את הקורבן ודרשו ממנו למסור לרימון – שהיה חמוש בסכין – 15 מיליון שקל. כמו כן הם דרשו ממנו למסור לרימון שני בתים נוספים השייכים לקרובי משפחה של איש העסקים. לפי כתב האישום, בזמן זה רימון אמר לחסון: "אני רוצה את המפתח לכספת של אבא שלו (של הקורבן)".
עוד נטען, כי הנאשמים דרשו מהקורבן לסגור את החוב באותו היום, אחרת "עכשיו ולא מחר ואם לא, ירצחו אותו ואת ילדיו, ואם לא ייתן להם את מה שהם רוצים יביא הנאשם רימון עשרים חברים שלו שיישבו בסלון עם אשתו ובנותיו של המתלונן ולא ילכו עד שהמתלונן ימסור להם את הכסף", כך לפי כתב האישום.
התביעה מוסיפה וטוענת כי בזמן האירועים הללו, הנאשמים התכתבו בוואטסאפ עם אדם אחר וביקשו מהמתלונן תשובה מיידית. כמו כן נטען כי רימון אמר באותו מעמד כי הבית של הקורבן שייך לו (לרימון).
בכתב האישום נטען כי המתלונן ניסה להרגיע את רימון ואמר לו שהוא מוכן לשבת ולנסות ולהבין האם הוא אכן חייב לו כסף, אולם רימון שב ודרש את הכסף באיומים: "אין דחיות, יש לך עשר דקות לגמור את הסיפור, עכשיו אתה מביא את הנכסים וגם את שלושת הרכבים שלך או שיהיה פה רצח".
התביעה מוסיפה וטוענת כי המתלונן ביקש מרימון שלא לדבר אליו כך בביתו, הוסיף שאינו חייב דבר, וביקש שהנאשמים ייצאו מביתו. לפי כתב האישום, רימון קם ממקומו, התקרב למתלונן ואיים לפגוע בו: "אתה נוכל אני אז**ן אותך".
לאחר מכן, כך נטען, רימון חבט במתלונן באגרוף בפניו, עד כדי כך שמשקפי הראייה של המתלונן התעקמו. לפי האישום, המתלונן קם ממקומו אך רימון משך אותו אליו, בעוד שחסון היכה אותו באגרופים ובעט בו, ואילו רימון עצמו המשיך ודרך עליו.
בשלב הזה, טוענת התביעה, למשמע הצעקות הגיעו אל המקום בניו של המתלונן, אשתו ובתו. נטען כי הם הדפו את חסון, מה שהוביל את רימון לשלוף סכין, לתקוף את המתלונן ולגרום לו לחתך ביד ימינו.
נטען כי בתגובה המתלונן תפס את רימון בידו ונשכב עליו, בעוד שרימון ביקש ממנו לעזוב אותו.
לפי כתב האישום, חסון התערב ובעט בבטנו של אחד הבנים, ובחזהו של הבן השני. תוך כדי יציאתו מהבית, כך נטען, הוא איים על אחד הבנים: "אתה לא מכיר אותי, אני קליי חסון, רצחתי אחד שיש לו שרירים פי חמש ממך. אני רצחתי את אדם חדיד (במקור, מדובר באיימן חדיד, כ.פ), כמו שרצחתי אותו לפני 13 שנה אני רוצה את הכסף עכשיו ואם לא ארצח את כולם".
אשתו של המתלונן ניסתה להרחיק את חסון מבנה, אולם אז לפי כתב האישום הוא דחף אותה ואת בתה, תוך כדי שזו מתחננת שלא יפגע בילדיה.
מכתב האישום עולה כי זה היה השלב שבו הנאשמים יצאו מהבית, לא לפני שרימון המשיך לאיים ברצח על המתלונן, ואילו חסון איים שירצח את כל בני המשפחה "עוד הלילה".
התביעה מציינת כי למתלונן נגרמו חבלות בחלקים שונים בגופו, ולאחד הבנים נגרמו חבלות קלות יותר.
מלבד כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.
בבקשה מפורטות הראיות נגדם, ובין היתר עדויות המתלונן ובני משפחתו, צילומי אבטחה שתיעדו את כניסת הנאשמים למתחם הבית, ותוצרי מחקרי תקשורת המחזקים את גרסת המתלונן לפיה אינו חייב כסף לרימון, ולא היתה ביניהם תקשורת בעניין זה במשך שנים.
הנאשמים טוענים מנגד, כי בבואם לבית המתלונן להסדיר את החוב, הם היו אלה שהותקפו. עם זאת, התביעה טוענת כי גרסאות הנאשמים סותרות האחת את השנייה בנקודות מהותיות.
יש לציין כי במסגרת החקירה נערך עימות בין המתלוננים לבין הנאשמים. מהבקשה עולה כי לרימון אין הרשעות קודמות, בעוד שלחסון גיליון הרשעות הכולל שלוש הרשעות קודמות, בין היתר בעבירת הריגה שבגינה ריצה 14 שנות מאסר. כמו כן, עברו כולל סחיטה באיומים והחזקת סכין.
