במרכז הסיפור שלפנינו סוגיה יוצאת דופן, שלא הובאה לפתחם של בתי המשפט במדינת ישראל מאז ההכרעה בפרשת נחמני בביהמ"ש העליון בשנות ה- 90 וחקיקת חוק ההסכמים לנשיאת עוברים בשנת 1996.
מצד אחד אישה בת 39, רווקה ללא ילדים ובשלבי סיום דוקטורט. מצד שני, גבר נשוי ואב לשניים. טרם הסטטוס הנוכחי שלהם, הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית בשנים 2013-2016, במהלכה חלתה האישה בסרטן. בשל מצבה הרפואי, הצדדים החליטו לבצע הפריית ביציות ולהקפיא את העוברים, אולם בשל החמרה במצבה הרפואי של האישה, הם הסכימו בהמלצת הרופאים להפסיק את טיפולי הפוריות ולהפרות שלוש ביציות שכבר נשאבו בזרעו של בן הזוג.
טרם ההפריה חתמו הצדדים על תצהיר בבת חולים, שם צוין כי במקרה של פרידה תוכל האישה להחזיק בעוברים ולעשות בהם שימוש. עוד צוין כי העוברים נועדו להחדרה לרחמה ולא לפונדקאית, וכי ככל ומי מהם "נעלם" או הולך לעולמו – גם אז יוכל האחר לעשות שימוש בעוברים.
מההפריה נוצרו שלושה עוברים המוקפאים ומוחזקים מאז שנת 2015 במרכז הרפואי סורוקה.
לאחר ההפריה נאלצו הרופאים לכרות את רחמה ואת שחלותיה של האישה, וחודש לאחר כריתת הרחם הודיע לה האיש כי הוא מעוניין להיפרד. היא עסקה בהחלמה ממחלת הסרטן, והוא כאמור הקים משפחה עם אישה אחרת.
בין הצדדים לא היה כל קשר עד לאוקטובר 2020, אז פנתה האישה לנתבע וביקשה שייתן הסכמתו שתעשה שימוש בעוברים באמצעות פונדקאית, והוסיפה שאינה מבקשת דבר מלבד הסכמתו, כאשר תישמר לו האפשרות לבחור אם להיות בקשר עם הילד או לא. הגבר התנגד.
האישה, באמצעות עורכי הדין דורי שוורץ ושיראל בר, הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, במסגרתה עתרה להתיר לה לעשות שימוש בעוברים באמצעות פונדקאית.
הגבר, באמצעות עו"ד דיינה הר אבן, ביקש לדחות את התביעה והפנה לטופס ההסכמה עליו חתמו הצדדים, לפיו העוברים אינם מיועדים להחדרה לפונדקאית. לטענתו, משרד הבריאות התחייב להשמיד את הביציות המופרות בתום חמש שנים, חוק ההסכמים לנשיאת עוברים דורש הסכמה מדעת לכל שלב, ולא ניתן לכפות עליו להסכים.
סגנית נשיאת בית המשפט, השופטת רותם קודלר עיאש, בחנה את מארג זכויות הצדדים והכריעה בין זכות התובעת לאימהות לעומת זכות הנתבע שלא להיות אב בעל כורחו.
מצד אחד, ליבת הזכות להורות ביחס לאישה, אשר אין לה כל נתיב הורות אחר לפסוע בו.
מצד שני הגבר אשר אמנם כבר זכה להיות אב, אך הוא מתנגד להפוך לאב לילדים נוספים בעל כורחו, וטוען כי הסכמתו לעשות שימוש בעוברים היתה רק באמצעות רחמה של התובעת. הוא חש הקלה כאשר בהעדר רחם לא נכפתה עליו הורות משותפת עם התובעת ביחס לילדים נוספים. הנתבע אף הביע חשש לפגיעה בתא המשפחתי הנוכחי שלו ככל שיהפוך לאב לילדים נוספים.
לאחר בחינת הראיות נקבע שהנתבע נתן הסכמה מלאה שלא ניתן לחזור ממנה, לפיה התובעת תהפוך לאם באמצעות העוברים, גם אם הצדדים לא יהיו בני זוג. בפסק הדין נקבע, כי הנתבע לא ראה עתיד למערכת היחסים הזוגית במועד ההפריה ואף קודם לכן, ושעה שבחר שלא לשקף לתובעת את עמדתו ביחס לעתיד מערכת היחסים, הרי שבמודע הוא כבל אותה להפריית ביציותיה מזרעו, תוך שמנע ממנה את אפשרות הבחירה להפרותן בזרע אחר.
"לא ניתן לקבל את האפשרות שתימנע מהתובעת הזכות להורות ביחס לעוברים שיצרו הצדדים, אותה זכות שהנתבע מצא לממש, נולדו לו שני ילדים והיעדר הסימטריה בין הצדדים זועק לעין וללב", נכתב בפסק הדין.
בסופו של דבר אושר לתובעת לעשות שימוש בעוברים באמצעות פונדקאית ולצורך כך ובהתאם למתווה שהיועמשי"ת נתנה לו את הסכמתה, היא תוגדר כאם מיועדת יחידה לצורך ביצוע הוראות חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, זאת בנסיבותיו הייחודיות של המקרה (6 מרס).
עוד נקבע, כי ככל שהנתבע ייתן הסכמתו להחדרת העוברים, הוא יוכל להיחשב ככל שיחפוץ בכך כאב לילדים.
בסיום פסק הדין ביקשה השופטת קודלר עיאש להוסיף מספר מילים שאינן בבחינת בירור או קביעה: "כאשר הגיע עניין זה לפתחי, לצורך הכרעה זו, חשתי ביתר שאת את כובד שליחותי… ימים ולילות מחשבותיי העסיקו אותי… אומה חפצת חיים אנו ולא יכולתי אף להתעלם מנקודת הזמן שבה ניתן פסק דין זה על ידי. הורגשה הקלה מסוימת בליבי כאשר ההכרעה העובדתית תמכה בערך החיים, בזכות לחיים ובשאיפה לחיים… בלב שלם יכולה אני לחתום פסק דין זה בידיעה כי ערכי המערכת המשפטית, מורשת ישראל, ערכי מדינת ישראל, עומדים איתן אחרי תהליך הבירור וההכרעה העובדתית בשאלת האפשרות לעשות שימוש בעוברים…".
"מעקב פוסטה": ניתן לקרוא כאן על תוצאות העירעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
פשוט הזיה הזיה בגלל שנפל על שופטות איפה נשמע דבר כזה אישה חולת נפש מסכן הורסים לבן אדם את החיים מה עשה יצא עם מישהי לא הסתדר מה לא יכול לקרות התחרט הבן אדם מה אתם באים להסתלבט מדינה מפגרת לא מפתיעה כבר שום דבר כאן