תושב אילת שהורשע בעבירת אלימות זוכה בבית משפט מחוזי באר שבע

שתף כתבה עם חברים

השופטים קיבלו את טיעוני הסנגורית לפיהם בית משפט השלום התעלם מטענה לאכיפה בררנית, מעדי ההגנה ומסתירות מהותיות בגרסאות עדי התביעה

המחוזי הפך את ההחלטה (אילוסטרציה)

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור על הרשעתו של תושב אילת בעבירת אלימות, וקבע כי ההליך בבית משפט השלום בעיר לקה בחסר.

בית משפט השלום באילת קבע באוקטובר 2024 כי תושב אילת (55) איים על שכנתו במהלך ויכוח ביניהם, ואמר לה בין היתר: "אשבור לך את העצמות".
מהכרעת וגזר הדין עלה כי הוויכוח בין השניים פרץ בעקבות רעש מוזיקה שבקע מדירתו.
על הנאשם נגזרו מאסר על תנאי בן שלושה חודשים, קנס של 500 שקל ופיצוי של בסך 1,500 שקל למתלוננת.
בית המשפט דחה את טענות ההגנה לאכיפה בררנית, ולא קיבל את גרסת הנאשם, תוך שייחס אמינות לעדות המתלוננת, שנתמכה גם בעדים נוספים ובראיות נסיבתיות.

הנאשם שלא השלים עם הכרעת וגזר הדין פנה לעו"ד טליה גרידיש  והגיש באמצעותה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
הסנגורית טענה כי על ערכאת הערעור להתערב בקביעות המהימנות של בית משפט השלום, בשל שלושה כשלים מרכזיים:
התעלמות מטענת אכיפה בררנית,
התעלמות מעדי ההגנה,
סתירות מהותיות בגרסאות עדי התביעה.
לדברי הסנגורית גרידיש, מדובר באירוע קצר שבגינו נמסרו גרסאות סותרות, עד כדי פגיעה בהנחת היסוד של מהימנות העדים.

נציגת המדינה טענה מנגד, כי סרטון ממצלמת הגוף של שוטר תומך בגרסת המתלוננת, ומראה תגובה ברורה ואותנטית של מצוקה.
עוד נטען כי הסתירות בין גרסאות העדים נוגעות לפרטים שוליים, בעוד שהאירוע המרכזי – אמירת האיום – נתמך בעדויות חופפות.

"לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית משפט השלום ועיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק של בית משפט, ולאחר ששמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי למסקנה כי נותר ספק סביר בדבר אשמתו של המערער, ועל כן דין הערעור על הכרעת הדין להתקבל", קבע שופט המחוזי איתי ברסלר-גונן, שדן בתיק יחד עם השופטות גלית שלו ונועה חקלאי.

לדברי השופט, חומר הראיות אינו מבסס הרשעה מעבר לספק סביר.
בפסק הדין של המחוזי צוין כי קיימות סתירות מהותיות בגרסאות עדי התביעה, לרבות ביחס למיקום האירוע, סדר הפעולות, זהות המעורבים ומועד אמירת האיום הנטען.
עוד נקבע כי "בית המשפט השלום לא ניתח די הצורך את העדויות ולא נתן מענה לסתירות ולעדות עדי ההגנה".

בנוסף קבעו שופטי המחוזי כי טענת ההגנה לאכיפה בררנית – לפיה תלונה נגדית של הנאשם כלל לא נבדקה – לא נבחנה כראוי, למרות שהועלתה בזמן אמת ונתמכה בראיות.
גם החיזוקים שעליהם הסתמך בית משפט השלום, כגון קריאה למשטרה ומצבה הנפשי של המתלוננת, לא היו מספקים לצורך הרשעה.
בשל כך קבע בית המשפט כי יש לזכות את הנאשם, והקנס והפיצוי ששילם – יושבו לו בתוך 30 יום.

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *