חלוקת קצבת נכות לילד בין הורים גרושים היא סוגיה מורכבת. החוק קובע שהקצבה נועדה לכיסוי הוצאות הטיפול בילד עם מוגבלות, אך אינו מגדיר כיצד לחלק אותה כאשר ההורים מתגרשים.
בפסיקה הובעו לאורך השנים דעות שונות לגבי ההתייחסות לקצבת נכות לה זכאי קטין. יש שופטים שקבעו כי הקצבה תשמש, במלואה או בחלקה, למימון הצרכים השוטפים של הקטין. אחרים קבעו כי ראוי שהקצבה תשמש לכיסוי ההוצאות המיוחדות בלבד. בכל מקרה, אין הלכה מחייבת וכל מקרה נבחן לגופו.
לאחרונה הגיע לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד עניין קצבת הנכות של ילד כבן שמונה וחצי, אשר אובחן עם אוטיזם ברמת תפקוד גבוהה. מדובר בבן להורים שנישאו לפני 11 שנים, יחסיהם עלו על שרטון והם נפרדו בעת שהיו הורים לשני ילדים: האחד, מאובחן עם אוטיזם ברמת תפקוד גבוהה, תלמיד כיתה ג' בכיתה קטנה. השנייה, בת שש וחצי, תלמידת כיתה א'.
בין הצדדים הוגשו תביעות הדדיות בעניין מזונות הקטינים וזמני השהות עמם. האם טענה כי האב עמד על חלוקת זמני שהות שווה בחוסר תום לב, ממניעים טקטיים. לטענתה, היא שמשקיעה מאמץ רב בקטין עם הצרכים המיוחדים, לקחה אותו לאבחונים ולחוגים, ובילתה עמו שעות בפעילויות חברתיות ואחרות לפי צרכיו. זאת, לעומת האב, אשר לטענתה נהג ללעוג לקטין ולהשפיל אותו, תוך שסירב לקבל את האבחנה שלו כלוקה באוטיזם.
בעניין המזונות, האם גרסה כי לאב אין הוצאה בגין מדור, שכן הוא מתגורר בבית הוריו והוא אף גורף לכיסו את דמי השכירות של הדירה המשותפת של הצדדים.
האב טען להגנתו, כי הוא נושא לבדו בהפרש שבין דמי המשכנתא של הדירה המשותפת שבבעלות הצדדים לבין שכר הדירה המתקבל בגין השכרתה, בסך של 2,000 שקל בחודש.
ההורים היו חלוקים לגבי האופן הראוי לחלוקת הקצבה שעמדה על סך כ-3,500 שקל לחודש. מחד, האם טענה כי יש להותיר את מלוא הקצבה בידיה, שכן היא הדואגת לכל צרכי הילד בשל מוגבלותו.
מאידך, האב טען שבפועל לא ניתן לילד כל טיפול מיוחד, והאם עושה שימוש בקצבה לצרכיה הפרטיים. האב עתר לקזז את סכום המזונות שייפסק מקצבת הנכות לה זכאי הקטין, ולחילופין, להורות על חלוקת הקצבה בחלקים שווים בין ההורים.
כדי לפסוק מזונות, נלקחו בחשבון חלוקת זמני השהות, יכולותיהם הכלכליות של ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם, ומכלול נסיבות המקרה.
נקודת המוצא היתה שזמני השהות בין הצדדים שווים. השופטת הילה אוחיון ג'יקסמן דחתה את טענות האם בעניין זמני השהות: "ראשית, אף אם בחלק מהזמן האב מסתייע באמו לצורך שמירה על הקטינים, אין בכך כדי להשפיע על היקף הוצאותיה של האם בגין הקטינים בעת שהותם עמה. שנית, אף אם אניח, כטענת האם, כי בעבר, נשאה האם בנטל משמעותי יותר בניהול ענייניו של הקטין – הרי שכיום, מתקיימת חלוקה שווה של האחריות ההורית, ולא הוכח כי האם משקיעה משאבים בטיפול בקטינים בזמן שבו הם באחריותו ההורית של האב. משכך, לא מצאתי כי יש מקום ליתן ביטוי בפסיקת המזונות להתנהלות ההורים בעבר".
בעניין הכנסות הצדדים, השופטת ציינה כי האם עובדת מהבית כטלפנית במשך ארבע שעות ביום בלבד. השופטת דחתה את טענתה לפיה היא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה ואינה יכולה להשתכר לכל הפחות שכר מינימום. לפיכך העמידה את הכנסותיה ופוטנציאל השתכרותה של האם בגובה שכר מינימום במשק, בסך 5,880 שקל לחודש. בצירוף קצבת הילדים המשולמת לידיה בגין הקטינים, הועמדו הכנסותיה של האם על סך של 6,200 שקל.
האב עובד במפעל בבעלות משפחתית בשכר ממוצע של 11,228 שקל לחודש, והוא זכאי לקצבת נכות עבור עצמו בסך של כ-2,500 שקל בחודש. דהיינו: מדובר בהכנסה חודשית כוללת בסך של כ-14 אלף שקל נטו לחודש.
האב ניסה לטעון ששכרו הופחת לסך של 6,700 שקל בחודש נוכח הפחתת היקף משרתו בשל חלוקת האחריות ההורית, אך השופטת לא קיבלה את טענתו בשים לב לכך שהוא מועסק במפעל של אביו, מתגורר בבית הוריו ומסתייע בהם לצורך הטיפול בקטינים. "ככל שהאב אכן נאלץ להפחית בשעות עבודתו בימים בהם הקטינים שוהים עמו, אזי יש ביכולתו להשלים השעות הנדרשות, ולמצער את חלקן, בימים בהם הקטינים אינם שוהים עמו", ציינה השופטת.
לעניין חישוב יחס ההכנסות הפנויות של הצדדים ואומדן צורכי הקטינים, נקבע שהאב צריך לשלם עבור כל אחד מהקטינים 1,200 שקל מזונות ועוד 350 שקל מדור, ובסך הכל 3,100 שקל לשני הילדים.
לעניין קצבת הנכות, השופטת פסקה כי אין מקום לקזז את סכום המזונות השוטפים מקצבת הנכות, אלא יש לקבוע מנגנון לפיו קצבת הנכות תופקד בחשבון בנק ייעודי שייפתח על ידי האם לצורך ריכוז קצבת הנכות. לפי מנגנון זה, כל הוצאותיו המיוחדות והחריגות של הקטין ישולמו מתוך החשבון הייעודי, כאשר האם תוגדר כהורה המרכז של החשבון.
כמו כן, מידי רבעון האם תעביר לאב דו"ח ובו פירוט יתרת הסכומים וההוצאות שהוצאו מהחשבון. בסוף כל שנת לימודים יתרת הכספים שתיצבר בחשבון תחולק, באופן שכל אחד מההורים יקבל 40 אחוז מהיתרה, ו-20 אחוז מהיתרה תופקד בחיסכון בחשבון הייעודי עבור הקטין.
"סבורני, כי מנגנון זה משרת את טובת הקטין בצורה הטובה ביותר בנסיבות העניין – מחד, הוא מבטיח שימוש בקצבה לצרכיו החריגים והמיוחדים; שקיפות לאב; ושוויון בין ההורים בחלוקת כספים עודפים שיצטברו, תוך הקצאת סכום מסוים לחסכון עבור הקטין. מאידך, יש בו כדי למזער מחלוקות בין ההורים (שהיו עלולות להיווצר לו שניהם היו מוגדרים כבעלי החשבון), בשים לב לעוצמות הקונפליקט ביניהם", ציינה השופטת והסבירה כי אין בהגדרת האם כהורה מרכז של החשבון הייעודי כדי לתת לה סמכויות החלטה בלעדיות לעניין היקף, סוג, ו/או עלות ההוצאות שיבוצע מהחשבון, אלא ההורים יקבלו החלטות בעניינים אלה בהסכמה ביניהם.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
