הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא, בראשות שופט בית משפט העליון לשעבר פרופ' יורם דנציגר, הגישה לשר המשפטים יריב לוין דו"ח ביניים העוסק במניעת הודאות שווא בחקירה.
הוועדה גיבשה שורה של המלצות בנושא חקירות וגביית הודאות על ידי חוקרי משטרה.
בהמשך תגיש הוועדה דו"ח נוסף, שיבחן הפעלת מדובבים על ידי המשטרה ומהימנות מתן הודאות בפניהם.
מסקנות הוועדה מבוססות על מחקר מדעי בנוגע להודאות שווא, ועל הרצאות מומחים שהופיעו בפניה – אנשי אקדמיה מישראל, מארה"ב ומבריטניה וחוקרי משטרה בהווה ובעבר.
חשיבותן של המלצות הוועדה נובעות מכך שמלבד השופט דנציגר, חברים בה גם פרקליט המדינה עמית איסמן, סגן ראש אגף המודיעין והחקירות במשטרה, תנ"צ יואב תלם, ובכירים נוספים בגורמי אכיפת החוק.
אחת הקביעות המעניינות של הוועדה היא, ש"בישראל קיים מצבור ממשי של גורמי סיכון להודאות שווא". וכך קובע הדו"ח בין היתר: "בישראל נהוגה טכניקת חקירה 'מוכוונת-האשמה', אשר מגדילה את הסיכון להודאות שווא. הדין אינו אוסר על המשטרה לעשות שימוש במצגי שווא בהתייחס למצב הראייתי ובשקרים לחשוד, ואין בו הוראות בדבר תנאי החקירה לרבות משך החקירה המותר. זאת, חרף העובדה שלפי הספרות, תרגילי חקירה מסוימים מגדילים משמעותית את הסיכון להודאות שווא, וכך גם שעות חקירה ארוכות ובידודו של הנחקר.
"בנוסף, בניגוד למקובל במרבית המדינות המערביות, לחשודים בישראל אין זכות לנוכחות סנגור מטעמם בחקירה, וחלק מהחקירות אף אינן מתועדות בתיעוד חזותי".
בשנת 2016 הונחה בכנסת הצעת חוק ממשלתית לתיקון פקודת הראיות, בה נקבע כי לא יורשע נאשם על בסיס הודאתו בלבד ללא ראיה חיצונית – אך הליכי החקיקה לא קודמו.
בינתיים, הפסיקה כיום דורשת כי להודאה יתלווה "דבר מה נוסף", תוספת ראייתית, אך זו יכולה להתקבל גם מהתנהגות מפלילה של הנאשם עצמו, שקרים למשל, ולא בכל מקרה נדרשת ראייה חיצונית מסוג "סיוע".
ועדת דנציגר גיבשה המלצות במטרה להפחית את הסיכון לכך שחשוד שמסר הודאת שווא במשטרה, יורשע בסופו של דבר על בסיס הודאתו.
1. הגבלת הפרטים המוכמנים
הוועדה ממליצה להגביל את חשיבות הפרטים המוכמנים שמסר נאשם בהודאתו במשטרה, כתוספת ראייתית להודאה. לפי הוועדה יש להיזהר בהסתמכות על ידיעת פרטים מוכמנים, ועל בית המשפט לשלול את האפשרות כי פרטים מוכמנים נמסרו לנאשם במסגרת החקירה, או הגיעו לידיעתו ממקור אחר.
2. חשודים קטינים וחשודים עם מוגבלות שכלית או נפשית
לאפשר לחשודים קטינים ולחשודים עם מוגבלות שכלית או נפשית להיות מלווים בסנגור במהלך חקירתם. זכות זו, כתבו חברי הוועדה, קיימת בכל מדינות העולם המערבי, לאור מחקרים המצביעים על כך כי הודאותיהם של קטינים או חשודים עם מוגבלות נפשית הינן בעלות סיכוי גבוה יותר להיות הודאות שווא – ויש צורך ב"שכבת הגנה" נוספת בדמות נוכחות סנגור בחקירה.
בדו"ח נכתב כי "נוכחות סנגור בחקירה עשויה למזער את גורמי הסיכון. בכוחה להפחית את תחושת הבידוד של הנחקר, למנוע חקירות ארוכות באופן חריג ולמנוע התנהגויות אסורות של שוטרים".
עוד הומלץ בהקשר זה, לתקן את חוק הנוער ולקבוע בו כי חשודים קטינים ייחקרו רק על ידי חוקרי נוער.
בשלב המשפט, הוועדה ממליצה לקבוע כי בתיקים שבהם הנאשם הוא קטין או אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית, לא ניתן יהיה להרשיע על בסיס הודאתו במשטרה, בהיעדר ראיה חיצונית המסבכת אותו בביצוע העבירה.
3. חקירות והודאות של מכורים לסמים
הוועדה קובעת כי גם אנשים המכורים לסמים מצויים בקבוצת סיכון למסירת הודאות שווא.
"חשודים הסובלים מתסמונת גמילה או מצויים תחת השפעת סם מתקשים לעמוד בחקירה מבחינה פיזית ועלולים להודות במטרה להביא לסיומה. שנית, הם עלולים להתבלבל, להתקשות בהבנת ההשלכות, או להיות מושפעים באופן מיוחד מתרגילי חקירה. לעתים קרובות, עלולים להפנים את האשמה ביתר קלות ולהודות במעשים שאת התרחשותם אינם זוכרים".
הוועדה ממליצה לסייג את משקלן של הודאות נאשמים אלה, ולהימנע מלהרשיע על בסיסן בהיעדר ראיה חיצונית.
4. מצבו הרפואי של נחקר
הוועדה מציינת כי גם מצבים רפואיים מסוימים, והיעדר גישה לטיפול רפואי ולתרופות בתקופת המעצר, עלולים להגדיל את הסיכון למסירת הודאת שווא.
כך, מצבים רפואיים כגון אפילפסיה, חבלות ראש, דמנציה ומיגרנות עלולים להקשות על נחקר להתמודד עם לחצי החקירה ולפגוע בזכרונו. גם חוסר איזון חמור של בלוטת התריס או סכרת עלולים לפגוע בריכוז ולגרום לעייפות וקושי להתמודד עם חקירות ארוכות.
הועדה ממליצה לקבוע בנוהל של משטרת ישראל, כי חוקרי המשטרה יחוייבו לברר עם כל חשוד, בתחילת החקירה, על מצבו הבריאותי, וככל שהחשוד נוטל תרופות באופן קבוע, מהו אופיו של הטיפול התרופתי אותו הוא מקבל והאם הוא זקוק להנגשות.
המודל האמריקאי והמודל הבריטי
כאמור, הוועדה קובעת כי על פי המחקר המדעי שיטות חקירה "מוכוונות-האשמה" מגדילות סיכון להודאות שווא.
מודל החקירה בישראל מושפע ממודל ריד (Reid) האמריקאי, שלפיו החוקר מתמקד בניסיון לגרום לחשוד להודות בעבירה, והחקירה היא בעלת אופי של עימות. פרוטוקול ריד מדריך את החוקרים לסכל נסיונות של החשוד להכחיש את אשמתו באמצעות גרסה אלטרנטיבית, סגנון החקירה מאופיין בשאלות "סגורות" המניחות את אשמת החשוד, להבדיל משאלות פתוחות ונייטראליות.
שיטה זו עושה גם שימוש רב במעצר כאמצעי לחץ על החשוד ובתחבולות חקירה.
המודל האלטרנטיבי שנקרא PEACE פותח באנגליה. בשיטת חקירה זו המטרה "איסוף מידע" וקבלת הסברים מלאים ומדויקים. לשם כך החוקר יוצר תנאי סביבה "נעימים" ולא מאיימים, שיעודדו את החשוד למסור מידע ולתאר את האירוע מנקודת מבטו. זאת, בשלב הראשון, מבלי לקטוע את החשוד ולהתעמת עימו, אלא באמצעות האזנה לחשוד ודרבונו לספק כמה שיותר פרטים.
במודל PEACE יש איסורים על חקירה הממוקדת בגביית הודאה, יצירת אי נוחות ושקרים בחקירה – אך איסורים אלה אינם קיימים בישראל.
השימוש במודל הבריטי מקטין סיכון להודאות שווא, אבל במשטרת ישראל מסתייגים ממנו. המשטרה מסרה לוועדה כי במכללה הלאומית לשוטרים מלמדים את שתי השיטות במסגרת הכשרת חוקרים, אך יחד עם זאת המשטרה טוענת כי שיטת PEACE מאריכה חקירות, ואינה מתאימה לסוגים רבים של חקירות, וכללית היא פחות מתאימה למנטליות הישראלית. עם זאת, מעודדים חוקרים "לשלב בין הכלים", בכפוף לשיקול דעתו של החוקר.
ועדת דנציגר קובעת בהמלצותיה, כי "באופן עקרוני ראוי היה לאמץ את מודל PEACE כמודל החקירה של משטרת ישראל", אבל לנוכח ההסתייגויות שנשמעו, ההמלצה היא "להרחיב את השימוש במודל PEACE בחקירות ככל הניתן, כך שהמודל יהפוך לכלי מרכזי בארגז הכלים של חוקרי המשטרה".
תרגילי החקירה במשטרת ישראל
הוועדה ממליצה שהמשטרה תימנע מטכניקות חקירה מסוג "מקסימיזציה" – בה החוקרים מציגים לחשוד מידע מפליל כוזב וראיות כוזבות, ויוצרים אצל החשוד תחושה שקרית כי מצבו המשפטי חמור יותר מכפי שהוא באמת. תרגיל חקירה זה עלול להפחית משמעותית את מהימנות ההודאה.
הוועדה ממליצה גם שהמשטרה תימנע מהטכניקה ההפוכה של "מינימיזציה" – "הקטנת העבירה" והצגתה לחשוד כחמורה פחות כדי להאיץ הודאות. בטכניקה הזו, החוקרים מספקים לחשוד תירוצים הסברים והצדקות אשר "מנרמלים" את העבירה באמצעות הצגתה כהתנהגות נפוצה ומספקים לחשוד הבטחות על הקלה בעונש אם יודה בעבירה.
שתי הטכניקות, גם הגדלת העבירה וגם הקטנתה, מגדילות משמעותית את הסיכוי לגבות הודאות מנחקרים, אולם הבעיה היא שהן מגדילות את הסיכוי לגבות הודאות גם מאשמים וגם מחפים מפשע.
ככל שנעשה שימוש בטכניקות מסוג זה ממליצה הוועדה לתת לכך משקל ממשי בהערכת מהימנות ההודאה על ידי בית המשפט.
לוחות זמנים וזכויות בחקירות
הוועדה ממליצה לקבוע בחקיקה כללים ברורים לפיהם לא ייחקר חשוד במשך יותר מארבע שעות ברצף ללא הפסקה, וכי חשוד יהיה זכאי לפחות לשש שעות שינה רצופות. כן ראוי לקבוע זכויות נוספות העומדות לנחקרים, לרבות הזכות לשימוש בשירותים, הזכות למזון ולשתייה, הזכות ללבוש הולם, הזכות לקיום מצוות ודת והזכות לקיום קשר טלפוני.
הוועדה ממליצה לתקן גם את חוק חקירת חשודים ולקבוע בחוק את הזכות להימנע מהפללה עצמית, זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין, כמו גם את נוסח האזהרה ויידוע החשוד על זכויותיו. בתוך כך ממליצה הוועדה לקבוע כי זכות ההיוועצות בטרם חקירה עומדת לכל חשוד ולא רק לעצורים.
הוועדה ממליצה גם להרחיב את חובת התיעוד החזותי בחקירות לעבירות שעונש המקסימום בגינן הוא 5 שנות מאסר ומעלה, ובכל חקירה של חשוד קטין ושל אדם עם מוגבלות.
חובת תיעוד תיקבע גם לכל מקרה שבו ויתר חשוד על זכות ההיוועצות.
הוועדה למניעת הרשעות שווא ותיקונן הוקמה על ידי שרת המשפטים איילת שקד בשנת 2018.
בראש הוועדה עומד כאמור השופט בדימוס דנציגר
סגנו הוא פרופ' אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
חברים בוועדה:
פרקליט המדינה עמית איסמן;
ראש חטיבת תביעות במשטרה, תנ"צ דדו זמיר;
הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד-כנען;
עו"ד גבריאלה פיסמן ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים;
סגן ראש אגף מודיעין וחקירות במשטרה, תנ"צ יואב תלם.
שר המשפטים לשעבר פרופ' דוד ליבאי המנוח היה שותף לכתיבת הדו"ח והלך לעולמו ימים מספר לאחר ישיבת הוועדה האחרונה.
הוועדה הגישה שני דוחות קודמים:
1. החשש מטעויות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על עדויות ראיה שגויות וזיהוי מוטעה.
2. החשש מטעויות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על ראיות מדעיות שגויות.
