כתב אישום שהוגש לפני שנה נגד תשעה נאשמים, בראשם אחמד קסאס שזוהה על ידי המודיעין המשטרתי כאיש של משפחת ג'רושי ויוסף מנצורה מירושלים, ייחס להם עבירות כלכליות והלבנת הון תוך הפצת חשבוניות פיקטיביות ועוקץ קופת המדינה במאות מיליוני שקלים.
מנצורה הוא קבלן אבן וספק גדול של חברות בנייה. עם הגשת כתב האישום, פרקליטות מיסוי וכלכלה ביקשה לאשר צווי תפיסת רכוש במיליונים ממנצורה ואחרים.
הצווים לצורך חילוט היו רחבים ביותר, וכללו דרישה כלפי צדדי ג' – לקוחות עסקיו של מנצורה שאינם מעורבים בחקירה ואינם חשודים. מדובר ב-13 חברות מהן דרשה הפרקליטות להעביר לקופת המדינה כל חוב הקיים אצלם כלפי מנצורה (יתרות זכות) שעדיין לא הועברה על ידם למנצורה עצמו. זאת במסגרת חילוט רכוש מהנאשם.
דרישת הפרקליטות הועברה בין היתר לחברת בנייה בשם "יעד הנדסה", שרכשה ממנצורה סחורות. עוד לפני הגשת כתב האישום, הועבר הצו ליעד הנדסה, והיא התבקשה "להקפיא מצב" ולהעביר כרטסת ספק, ולאחר מכן להעביר את יתרות הכספים לזכות מנצורה – לחשבון יחידת החילוט.
יעד הנדסה שלחה כרטסת הנהלת חשבונות, ממנה עולה כי לחברה של מנצורה יתרת זכות אצלה בסך 665 אלף שקל. יעד מוגדרת כאמור צד שלישי "תם לב" ואין טענה כי היתה מעורבת בפרשה הפלילית.
בהמשך, יעד הנדסה השיבה למשטרה כי אין בכוונתה "לפרוע חוב" למנצורה ולהעביר את הכסף לקופת המדינה. החברה הודיעה כי עצירת אספקת הסחורה מהחברה של מנצורה, עקב ההליך הפלילי, גרמה לה נזק גדול והביאה לעצירת עבודות בנייה. לאור כך הודיעה החברה כי הפעילה "זכות קיזוז" מול הספק – לקזז את הנזקים שנגרמו לה עקב אי עמידת הספק (הנאשם) בהתחייבויותיו.
הפרקליטות הודיעה ליעד הנדסה כי היא אינה מכירה בזכות ה"קיזוז" שלה מול הנאשם במסגרת היחסים העסקיים, וכי החברה מחויבת להעביר את החוב כלפי הספק – לקרן החילוט.
סירובה של יעד הנדסה להעביר את הכסף הניבה שורה של התכתבויות בין פרקליט החברה, עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין, ששימש בעבר בכיר ביחידות החילוט של הפרקליטות, לבין הממונים על התיק בלהב 433 ובפרקליטות מיסוי וכלכלה.
לבסוף נאלץ עו"ד פינקלשטיין להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי-כלכלי בתל אביב, שידחה את דרישת המדינה כי חברת יעד כצד ג' שאינו קשור לתיק, ייענה לצו שהוצא במסגרת הליכי חילוט מהנאשם.
עו"ד פינקלשטיין טען כי מדובר בכספים שבמחלוקת בין יעד לבין מנצורה, ולפיכך אם המדינה מבקשת להיכנס בנעלי הנאשם לשם גביית ה"חוב" לקופתה, עליהם לפנות לבירור המחלוקת בבית משפט אזרחי ולהגיש תביעה נגד חברת יעד.
עו"ד פינקלשטיין טען כי גם במקרים בהם המשטרה תופסת צ'קים במסגרת פרשות כלכליות, היא מגישה תביעות אזרחיות לגביית החוב כאשר הצ'קים לא נפרעים, וכך עליה לעשות כאשר מדובר בצד ג' שאינו מעורב, גם במקרה זה בו לא נתפסו צ'קים אלא רישומי יתרות בהנהלת חשבונות, והחוב מוכחש.
הפרקליטות טענה מנגד, כי סירוב החברה לצו אינו לגיטימי, ו"מהווה ניסיון התחמקות מתשלום הכסף שהיא חבה לחברת י.מ" (של הנאשם מנצורה). לטענת המדינה, זכותה כעת בכספים היא "זכות קניינית".
השופטת מיכל רוזן-עוזר דחתה את עמדת המדינה, וכתבה כי עמדת "יעד הנדסה" מקובלת ונכונה. "לצד חשיבותו של החילוט למאבק בהלבנת הון ובפשיעה המאורגנת, עמדה הפסיקה על הפגיעה הטמונה במכשיר החילוט בזכויות קנייניות של צדדי ג' תמי לב. עמדת המדינה טומנת בחובה פוטנציאל פגיעה חסרת הצדקה בזכויות צדדים שלישיים".
השופטת הבהירה כי "צד שלישי יכול להחזיק טענות ממשיות נגד טענת חוב של הנאשם. המשיבה (הפרקליטות) שבאה בנעליו של הנאשם אינה יכולה לתפוס יותר מכפי שהיה בידו. גם תפיסת הרכוש אינה מקנה למשיבה זכויות 'עודפות' ברכוש על אלה שהיו לנאשם…. חברת י.מ (של מנצורה) אינה יכולה להצביע על כך שסכום הכסף בסך 664 אלף שקל היה מצוי בחזקתה, שליטתה, או חשבונה".
"לו היתה יעד הנדסה מסרבת לשלם את הסכום לחברת י.מ, הייתה זו רשאית לפתוח בהליך משפטי לשם גבייתו, וכך רשאית גם המשיבה לעשות מכוח צו התפיסה, להיכנס בנעלי הנאשם ולנהל את טענת החוב שלו כלפי אלה החייבים לו כספים בהליך אזרחי", לשון ההחלטה.
השופטת סיכמה כי "בנסיבות אלה, אין בצו התפיסה כדי לחייב את יעד הנדסה להעביר מכוחו את הכספים מושא החוב הנטען ליחידת החילוט".
עו"ד ד"ר פינקלשטיין המייצג את חברת יעד להנדסה ובניין מסר בתגובה: "לאחר הליך ארוך שנמשך למעלה משנה, בית המשפט קיבל את העמדה העקרונית שאותה טענו לאורך כל הדרך, לפיה לא יעלה על הדעת כי למדינה יהיו 'זכויות משודרגות' ביחס לצדדי ג' תמי לב שנקלעו להליך הפלילי שלא בטובתם. עם כל הכבוד והחשיבות של המלחמה בפשיעה, לא יכול להיות שיגזלו זכויות קנייניות של חברות נורמטיביות, שאין מחלוקת שהן תמות לב ולא קשורות לעבירות, אך בשל כך שמסתבר שאחד מהספקים שלהם הסתבך בפלילים".
