לפני חצי שנה הודיעה פרקליטות מחוז ירושלים על שימוע לפני כתב אישום לבכירים בעיריית בית שמש וליזמים מקומיים, בחשד לעבירות שוחד והפרת אמונים, מרמה והלבנת הון בקשר לבנייה על מגרש שיועד עבור מוסד תורני, והתגלגל לפרויקט מגורים בן תשע קומות עבור חסידי קהילת סאטמר, תוך עבירות על חוקי תכנון ובנייה לכאורה ומתן שוחד לעובדי ציבור.
אופיו של חלק מהשוחד שניתן על פי החשד, ייחודי לקהילה המקומית. בנימין משה מונטג, מי שהיה סגן ראש העיר ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה, חשוד כי קיבל מהיזם לייב ולדמן שוחד בדמות ארון קודש מפואר בשווי רבע מיליון שקל, שנתרם לבית הכנסת שהוקם על ידי מונטג ואשר נקרא על שם סבו. הפרקליטות ביקשה להמשיך ולהחזיק בעיקול על דירה השייכת למונטג בבית שמש, כדי להיפרע ממנה בבוא העת כחילוט, בשווי זהה לזה של ארון הקודש, נשוא השוחד לכאורה.
סנגוריו של מונטג, עורכי הדין נועה מילשטיין ועמית חדד, העלו טענה משפטית בדבר אבחנה הקיימת בלשון החוק בין נותן שוחד למקבל שוחד, בהקשר של חילוט. לטענתם, מנותן שוחד (היזם) ניתן לחלט כל רכוש בשווי העבירה, כלומר בשווי התועלת הכלכלית שהפיק מהשוחד, בעוד שמלוקח שוחד (עובד הציבור) ניתן על פי לשון החוק לחלט רק את המתת, פריט השוחד עצמו או גלגול ישיר שלו – ובמקרה זה מדובר רק בארון הקודש עצמו.
הפרקליטות טענה כי פרשנות זו אינה הגיונית, שכן החוק קבע כי עונשו של עובד ציבור מקבל שוחד חמור יותר מעונשו של נותן שוחד (עשר שנות מאסר עונש מקסימלי לעומת שבע שנות מאסר), ולא ייתכן כי דווקא אפשרויות חילוט הרכוש מנותן שוחד רחבות יותר מאפשרויות החילוט ממקבל השוחד, שמוגבלות רק למתת עצמו, ולא לפריט אחר בעל שווי כספי דומה.
שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, קיבל בנושא זה דווקא את עמדת ההגנה. זאת לפי לשון המחוקק, שקבע כי כשמדובר בלוקח שוחד, ניתן לחלט את "מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו", אך כשמדובר בנותן שוחד – ניתן לחלט את "שוויה של התועלת". השופט ציין כי בניגוד לטענת המדינה, "המחוקק ראה לאבחן בין נותן השוחד לבין לוקח השוחד… כשדווקא מנותן השוחד אפשרות החילוט גבוהה במידה משמעותית, זאת הגם שלוקח השוחד צפוי לעונש מאסר ממושך יותר".
השופט אבנון ציין פסיקה של בית המשפט העליון מלפני עשור בפרשת שוחד של בכיר בחברת החשמל, אשר כהן, שהורשע בלקיחת שוחד של 1.3 מיליון שקל במזומן מקבלנים. בית המשפט המחוזי הורה על חילוט שתיים מדירותיו של כהן, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה, מאחר ולא הוכחה זיקה בין כספי השוחד שקיבל כהן לבין הכספים בהם רכש את הדירות.
השופט אבנון ציין: "צודקת המדינה בכך שקשה להלום מצב בו לוקח השוחד (עובד ציבור, ז"ק) יימצא במצב טוב מזה של נותן השוחד… ומוגן מפני חילוט בשווי המתת", במיוחד כאשר דרכי השוחד השתכללו, ויכול שהמתת יהיה בשווה-כסף – ארוחה במסעדה, לינה במלון, טיסה ליעד נחשק, כרטיס כניסה לאירוע ספורט יוקרתי, טיפול VIP, קידום ברשימת המתנה ועוד.
"לכאורה, קשה להצדיק פרשנות לפיה רכושו של לוקח השוחד יחולט רק כשמדובר במי שלקח שוחד בכסף ממש, ואילו זה שנטל שוחד בדרכים אחרות, יזכה לפְטוֹר מחילוט", כתב השופט אבנון. "אלא שדין רצוי לחוד ודין מצוי לחוד. לשון המחוקק איננה משתמעת לשתי פנים, ובמצב דברים זה אל לנו לתת לדין הרצוי להוביל אותנו במלאכת הפרשנות".
השורה התחתונה: אין זיקה בין המתנה של ארון הקודש שניתנה על פי החשד לסגן ראש העיר לבין דירותיו, ומכאן שדירות אלו, לפי קביעת השופט אבנון, אינן ניתנות לחילוט.
