גבר בן 71 שהורחק מביתו בצו בית משפט בעקבות בקשה שהגישה בת-זוגו, התקין בסלון הבית מצלמת מעקב. הוא הואשם בפגיעה בפרטיות, אבל זוכה מהעבירה בבית משפט השלום ברחובות.
השופטת זהר דיבון סגל קבעה כי הנאשם ביצע עבירה של פגיעה בפרטיות מעצם כך שהציב מצלמה בבית ובלש אחרי בת-זוגו, אולם לפי קביעת השופטת, הנאשם עשה כך מתוך הגנה על אינטרס אישי כשר – להגן על עצמו מעלילות שווא ותלונות כוזבות של בת הזוג, אשר התלוננה נגדו על אלימות. הכל על רקע פרידתם והמאבק על הרכוש המשותף, תוך שהיא חותרת לנשל אותו מהרכוש.
ככל הידוע מדובר בהכרעת דין נדירה, המכירה בהגנה השמורה לנאשם על פי חוק הגנת הפרטיות, ולפיה "הפוגע עשה את הפגיעה בפרטיות בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר". לפי השופטת, אין חולק כי במישור העקרוני הנאשם פגע בפרטיות המתלוננת. עם זאת, הכרעת הדין התמקדה בטענות ההגנה של עו"ד טל גלאון, שייצג את הנאשם. השופטת קיבלה אותן אחת לאחת.
בני הזוג, סבא וסבתא לנכדים ממערכות יחסים קודמות, חיו יחד 28 שנים ללא חתונה, עד שהאישה דרשה מהגבר לחתום על הסכם ממון, בטענה ש"הוא חי על חשבונה כל השנים" וכשפגשה אותו היה חסר כל. לטענתה, היא הביאה את הרכוש והממון למשק הבית המשותף, רכשה לבן הזוג משאית עליה עבד, וניהלה את העניינים הכלכליים והחשבונות.
הגבר סירב לדרישתה לחתום על הסכם ולוותר על רכוש, והוציא מנגד צו עיקול זמני על נכסי האישה. בת הזוג עזבה את ביתם המשותף אל הבית של בתה, והתלוננה במשטרה לאחר מכן על אלימות בן הזוג, תקיפה ואיומים מצדו.
בסופו של יום המשטרה סגרה את התיק ולא מצאה בו ממש, אולם בשלב הראשון לאחר הגשת התלונה הורחק הגבר מביתו למשך עשרה ימים, והותר לו להיכנס לבית כדי לקחת ציוד אישי. בהזדמנות זו הוא התקין מצלמה והסתיר אותה בפמוט המונח על ארונית בסלון. בשל כך, כאמור, נפתח נגדו תיק פלילי ואף הוגש כתב אישום.
תשעה ימים לאחר התקנת המצלמה בחשאיות, ולקראת סיום תקופת הרחקתו מהבית, התקיים דיון נוסף בבקשת האישה לצו הגנה. בדיון זה בבית משפט סוכם כי הגבר יחזור לבית המשותף אך כל אחד מהם יחלוק קומה נפרדת. עוד הוסכם, כי כל אחד מבני הזוג יתקין מצלמה ב"חלק" שלו – כדי להגן על עצמו ולהפריך טענות לאלימות מצד האחר.
בשלב זה גם האישה חזרה הביתה אחרי ששהתה אצל בתה, וגילתה את המצלמה שהגבר הטמין עשרה ימים לפני ההסכמות על "חלוקת הבית". הנאשם הסביר כי עשה זאת לאחר התלונות שהגישה נגדו בגינן נחקר במשטרה, ולאור תביעה שהגישה בענייני רכוש והכוונה לנשל אותו מהנכסים המשותפים. טיעונים אלה לא מנעו כאמור הגשת כתב אישום.
במהלך המשפט נגד הנאשם נחקרה בת-זוגו חקירה צולבת על ידי עו"ד גלאון, בהקשר לכל היבטי מערכת היחסים.
בהכרעת הדין, השופטת לא חסכה בתיאורים לגבי התרשמותה השלילית מהמתלוננת ומהימנותה: "המתלוננת תיארה את מעשיו של הנאשם במהלך תקופת הפרידה באופן מוגזם ומופרז תוך ניסיון בוטה להשחיר את פניו… פיזרה האשמות קשות נגד הנאשם וטענה כי תקף אותה ואיים עליה, ללא עיגון של זמן ומקום. אין בנמצא אפילו לא פרט אחד אותו אפשר לאמת", כתבה השופטת.
"הגרסה שמסרה בעניין זה אינה עקבית ואינה מאפשרת לתת בה אמון", הוסיפה השופטת בהכרעת הדין, "הטענה לפיה ניגשה למשטרה בזמן אמת ומסרה תלונה פשוט לא נכונה… בחקירה הנגדית נולדה גרסה נוספת… במקרה הטוב ישנו ספק בדבר מהימנות הדיווח והגרסה שמסרה המתלוננת (בעניין אלימות בן הזוג) ובמקרה הרע ישנו ספק בדבר אמיתות הגירסה".
עוד הוסיפה השופטת דיבון סגל, כי "טענתו של הנאשם לפיה המתלוננת פעלה שלא בתום לב מתוך מניע ורצון להשיג רווח בסכסוך הממוני לאחר שקיבלה התראה על עיקול נכסיה, אינה בגדר ניחוש או תחושה, אלא נטועה היטב בחומר הראיות. ההחלטה שהובילה להרחקתו של הנאשם מבית המגורים (ובהמשך להצבת המצלמה) נולדה בחטא, על סמך הצהרות בכזב של המתלוננת ושימוש לרעה בהליכים משפטיים".
השופטת הדגישה כי "בניגוד לעדות המתלוננת, גרסת הנאשם ברורה והגיונית, קוהרנטית ועקבית. הנאשם לא הסתיר ולא צמצם ממעשיו והוא טען בכל הזדמנות כי המתלוננת מנסה לפגוע בו לא רק מבחינה כלכלית, ומעלילה עליו עלילות שווא על רקע הסכסוך הכספי ולראיה מועד הגשת התלונה סמוך למועד קבלת ההתראה בגין עיקולים… הנאשם הסביר בעדותו כי לאחר שהורחק מביתו, הוא הבין עד כמה המתלוננת אינה צפויה וחשש כי היא עלולה להגיש נגדו תלונות כזב ואפשר שהוא ימצא את עצמו על לא עוול בכפו מאחורי סורג ובריח ועל כן ומתוך רצון להרגיש מוגן בידיעה שקיים תיעוד למעשיה של המתלוננת, מצא להתקין את המצלמה".
"ניכר היה לאורך כל עדותו כי המטרה העיקרית לשמה התקין את המצלמה, נועדה לתת בידיו כלים להתמודד עם האפשרות הסבירה לטעמו, לפיה המתלוננת עשויה לפגוע בו, עם פקיעת צו ההרחקה", כתבה השופטת. "עולה כי ישנם פערי כוחות ברורים בין הנאשם ובין המתלוננת. הנאשם אדם מן היישוב חסר השכלה, מצא את עצמו מתמודד במערכת משפטית מורכבת שבמרכזה סוגיות ממוניות, אל מול האישה עמה חי מזה 28 שנה, אישה אינטליגנטית ומשכילה ומאחוריה עומדת משפחה חזקה ועורכי דין. הטענה כי המתלוננת עשויה להגיש תלונת כזב אינה פרי דמיונו של הנאשם, אלא היא מבוססת כדבעי על היכרותו של הנאשם עם המתלוננת, ניסיון קודם בדבר הגשת תלונה לכאורה כוזבת בחשד לאלימות מיד לאחר שפעל בדרכים חוקיות והטיל עיקול על נכסיה".
השופטת סיכמה כי "הנאשם פגע בפרטיותה של המתלוננת, אך הוא פעל לשם הגנה על עניין אישי כשר ומובהק – הגנה מפני האשמות שווא שעלולה במקרה הטוב להרחיקו מביתו ובמקרה הרע עלולה לפגוע בחירותו עד כדי מעצרו".
יש לציין כי במהלך ניהול התיק פנה הסנגור ליועמ"ש בבקשה להתליית ההליכים, לאחר שהנאשם חלה במחלה קשה ואיבד את עינו במהלך הטיפולים, אולם הפרקליטות דחתה את הבקשה. השופטת ציינה גם היא את מחלת הנאשם "אשר גופו וידיו לא חדלו מלרעוד" וכתבה כי מכל בחינה שהיא, המקרה אינו מצדיק הטלת אחריות פלילית כאשר לנאשם בן ה-70 גם אין עבר פלילי.
עו"ד גלאון מסר בתגובה: "ההגנה שמחה על הכרעת הדין המזכה שעשתה צדק עם הנאשם. חשוב לציין שפנייה שנעשתה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים נענתה בשלילה, על אף גילו המבוגר של הנאשם, והעובדה כי לקה במחלה קשה לאחר האירוע נשוא כתב האישום".
מסתבר שישנם שופטים שחוקרים את האמת ולא מיד מצדדים באישה וטוב שכך. הפעם שופטת.
מסתבר שקל להעליל, בוודאי על גבר בעניין אלימות מכל סוג שהיא. ניחוש שלי שהעניין קשור לירושה שבוא תבוא ומן הסתם ילדיה ונכדיה לא רוצים שחלק מן הרכוש יעבור אליו או לילדיו.
על פניו נראה לגיטימי, אך האם יעמוד במבחן בית המשפט? ימים יגידו.