יאיר ביטון: נשמה שלי.
יצחק אברג'ל: אח שלי הגדול…אח שלי הגדול…מה נשמע נשמה שלי?
יאיר: חולה עליך… נשמה שלי אתה יודע מה כל הלילה לא ישנתי מהתרגשות תאמין לי
יצחק: לאא…
יאיר: אתה לא מאמין, נשבע לך בילדים שלי לא התרגשתי בחיים שלי.
יצחק: ואני אמרתי… מה אני יביא לו, דבר ככה שמתאים לו.
יאיר: אני אוהב אותך אהבת נפש
יצחק: אני מת עליך, אני מת עליך, אני מת עליך מה שלומך, הכל בסדר?…"
זוהי שיחת טלפון מ-17 פברואר 2008, השיחה המוקלטת היחידה בין הקבלן יאיר ביטון לבין מי שהוגדר כיעד מספר 1 של משטרת ישראל, יצחק אברג'ל, שהיה אז בשיא תפארתו וחלש על כל מה שקורה בפשע הישראלי, בארץ ובעולם.
שנים ארוכות צותתו בלשי יאחב"ל לקווי הטלפון של אברג'ל, אלפי השיחות מופיעות בחומר הראיות בפרשה 512. אחד המקבצים מתייחס לקשריו לכאורה של ארגון הפשע עם ביטון, בעל השליטה בחברת הבנייה הבורסאית ב.יאיר הקרויה על שמו. שובל המידע הלך עשור אחורנית לשנות ה-90, אז היה ביטון שותף לעסקי בנייה עם גבי בן הרוש, מנהיג "הכנופיה הירושלמית" שעזב את ישראל בשנת 2002 על רקע התמוטטות הבנק למסחר, אליה נקשר שמו כמי שהיה "המאשר" העיקרי של עופר מקסימוב, ומי שכספי הבנק למסחר שהעבירה אחותו אתי אלון הגיעו בעיקר אליו.
כאשר הקבלן בן הרוש התמסר לעסקי ההלוואות והזניח את מיזמי הבנייה שלו, חלקם היו משותפים עם ביטון, פרצה מחלוקת עסקית וכספית בינהם, מחלוקת שעליה התוודה ביטון בשיחה עם שולה בן זקן, ועליה הסתמכה התזה המרכזית של הפרקליטות בתיק: בן הרוש העביר לאברג'ל את החוב לו הוא טוען מביטון, ואברג'ל דרש וקיבל את הכסף מביטון אשר שילם באמצעות החברה הציבורית לחברת הבנייה "גן רווה" עליה שלט אברג'ל באמצעות שני אנשי קש מטעמו: ניסים פינס ושמעון בלולו.
ביטון, שתמיד היה איש העבודה מבין השניים, נואש משיקום היחסים עם בן הרוש שנעצר בשנת 2004 בארה"ב על סחיטה והלבנת הון, וצעד קדימה עם דמות מפוקפקת אחרת: עו"ד רונאל פישר, שסייע לו למתג את המוניטין שלו בחיים הציבוריים ולהשתלט על ארגון הקבלנים, כחלק מתהליך הפריחה של החברה הציבורית ב.יאיר בישראל, אבל השניים הקימו יחד גם את ב.יאיר אירופה.
כך גם נולד הקשר של ביטון עם פרקליטת מחוז תל אביב באותן השנים, רות דוד, שעם פרישתה הצטרפה לחברת ב.יאיר כדירקטורית מצד הבעלים, והיום היא נאשמת בשיבוש הליכי חקירה בתיק השוחד של רונאל פישר. על כך שהיא טסה לביטון בפראג כדי לתדרך אותו אודות חומרי החקירה שנאספו נגדו במשטרה ואותם קיבל שותפה למשרד, רונאל פישר, מקצין המשטרה ערן מלכה – עד המדינה נגד כל השלושה בתיק שעדיין מתנהל במחוזי ירושלים.
שנים של מאמץ חקירתי סמוי הניבו ליאחב"ל הרבה הקלטות של שיחות בהן יצחק אברג'ל מדבר עם חברים משותפים על ביטון, ושל ביטון מדבר עם חברים קרובים על אברג'ל, אבל שיחות ישירות בין שניהם – יוק, מלבד זו האנקדוטלית מתחילת הכתבה. וזה אולי כמעט כל הסיפור של המשפט, שהסתיים בזיכוי מוחלט ומהדהד של יאיר ביטון, לצד הרשעה חלקית בלבד של הנאשמים אשר זוהו כאנשי אברג'ל, פינס ובלולו (10 אוגוסט).
השיחה המדוברת בוצעה במהלך ביקור שערכו אצל ביטון במשרדיו בירושלים, נסים פינס ואייבי אברג'ל אחיו של יצחק, ושני חברים משותפים: יוסי בן שמעון המכונה פישקה מירושלים, ושמעון עמר המכונה פונטיאק מבת ים. במהלך הביקור פינס העלה על קו הטלפון את יצחק אברג'ל. חילופי הדברים החמים בין השניים היו בעקבות מתנה, שעון יקר ערך, שהעניק יצחק אברג'ל לביטון ערב קודם לכן בביתו של פישקה. פגישה אקראית הגדיר זאת ביטון במהלך עדותו בבית המשפט, לטענתו, יצחק ביקש להודות לו על טיפול בעניין הקשור לקניית דירה של אחיו אייבי, ועל כך שהוא בא לקראת פינס ובלולו בענייני גן רווה, מבלי שליצחק אברג'ל יש חלק בכך, לטענתו.
בהמשך לשיחה עם ביטון מכשיר הטלפון חוזר לפישקה, שמספר ליצחק כיצד ביטון עזר להם.
פישקה ליצחק: "הוא (ביטון) עשה לאחיך הנחה של עוד 80 ומשהו אלף שקל".
יצחק: "למה… למה כל השטויות האלה".
פישקה: "חאלס נו.. הוא הרגיש".
יצחק: "אבל למה, למה אני צריך להרגיש מניאק?".
פישקה: "למה מניאק, זה בסדר…".
יצחק: "אוקיי אז…תגיד לו שיש לו (לא ברור) שעון לאשתו".
פישקה: "לא…לא… נשמה הכל בסדר".
יצחק: "עזוב, אני לא אתן לו שייפגע…למה שייפגע…".
חצי שעה אחרי הפגישה גם פינב מספר לאברג'ל על התגובה של ביטון למתנה שהוא קיבל מאברג'ל יום קודם: "הוא אמר לי, 'ניסים, יצאתי והתחלתי לבכות. אם יש לי חברים כאלה מה עוד אני צריך? זה נותן לי כוח להילחם בכל העולם'".
שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב טלי חיימוביץ מפענחת בהכרעת הדין את התמונה הגדולה יותר סביב הסצינה הזו: הענקת השעון במתנה ושיחת הטלפון בין ביטון לאברג'ל יום למחרת היו יומיים אחרי שיורם ביטון, האח של יאיר, סירב לאשר לפינס ובלולו את החשבון החודשי הראשון שהגישה גן רווה ל-ב.יאיר בהתקשרות שלהם בפרויקט אילת, ודרש לקזז להם 200 אלף שקל מהחשבונית. לפי השופטת חיימוביץ, "בלולו חשב לפוצץ את העסקה אך הורה לפינס לבקש הנחיות מאברג'ל". יומיים אחר כך הופגש יאיר ביטון עם יצחק אברג'ל בביתו של פישקה, ולמחרת פינס והחברים קפצו למשרדי ב.יאיר ויצאו משם עם חשבונית מתוקנת ללא הקיזוז שעליה נכתב: "לפי בקשת יאיר", ועם צ'קים שהוקדמו.
"אני מתקשה לקבל את גרסת ביטון, לפיה הוא לא ידע מדוע קיבל את השעון מאברג'ל", כתבה השופטת. "קשה להאמין כי אדם המקבל מתנה ששוויה לפחות 100 אלף שקל מעבריין מוכר הידוע כראש ארגון פשיעה, לא יודע מה מטרת המתנה… השינוי בסכום ובמועד התשלום היה לבקשת יאיר ביטון, ומכאן שהיה מעורב במיזם מתחילתו, בניגוד לגרסתו… הנסיבות האופפות את ההתערבות מחזקות את המסקנה בדבר מערכת היחסים בין ביטון לאברג'ל, ואת ידיעתו של ביטון על מעורבותו של אברג'ל בגן רווה".
לפי התובעת הראשית בתיק, עו"ד עפרה קרמני, הסיטואציה הזו היתה אמורה להוכיח את הקשר הפלילי בין ביטון לבין אברג'ל, ולהוביל להרשעה, שכן גן רווה לא השלימה את הבנייה ולמרות זאת קיבלה 52 מיליון שקל, 12 מיליון שקלים מעל החוזה לבניית 86 יחידות דיור באילת. אלא שבסופו של דבר התברר כי ההיפך הוא הנכון – "נשיאים ורוח, וגשם אין", או בשפת העם, "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול".
בין הרשעה לזיכוי
הכרעת הדין של השופטת חיימוביץ היתה חדה ונוקבת: "דחיתי את טענת המאשימה, לפיה רקם ביטון קשר פלילי להוציא במרמה כספים מחברת ב.יאיר ולהעבירם לאברג'ל. בסופו של ההליך נותרנו עם חשדות בלבד".
ואלה הן הקביעות המפתיעות – והמרכזיות של השופטת חיימוביץ:
• "הוכח מעמדו של אברג'ל בגן רווה כבעל שליטה ונהנה… בכוחו להוביל מהלכים ולדרוש כספים, אבל בהחלטות הכספיות בלולו היה הפוסק האחרון".
• "נסים פינס, איש הביצוע של מיזם הבנייה ומי שאחראי על יצירת ההכנסות לגן רווה היה גם עוזרו האישי של אברג'ל, ולאחר מעצרו והסגרתו לארה"ב הוא היה האחראי הבלעדי כמעט על הטיפול בענייניו המשפטיים והאישיים של אברג'ל במעצר, במשפחתו בארץ… היה המוציא והמביא בכל עניין.
• "פינס היה הצינור להזרמת כספים מגן רווה לאברג'ל בסך של מעל 1.6 מיליון שקלים". הוצאות מחיה של משפחת אברג'ל ומקורביה, כספי קנטינה לאחר ההסגרה לארה"ב, תשלומים לעורכי דינו יורם שפטל, שרון נהרי ואיילת גלעם".
• כספי גן רווה, באמצעות פינס, ממנו ייצוג משפטי גם עבור אילן בן שטרית מאילת, העברות מזומנים לאייבי אברג'ל, לפטריק טייב וליעקב שמעון (אכא).
• גן רווה, באמצעות פינס ובלולו, השקיעה שישה מיליון שקל בקזינו ברומניה, מיזם בו בלולו קיבל הנחיות מאברג'ל.
• "יאיר ביטון היה מעורב באישורי התשלומים לגן רווה החל מהיום הראשון למיזם ולאורך כל הדרך. הוא אישר לשלם סכומים גבוהים יותר מדו"ח השמאי, ובניגוד לעמדת המנכ"לים של ב.יאיר אשר התנגדו לרוחב הלב שגילה ביטון כלפי גן רווה".
• "הובאו ראיות מספקות כדי לקבוע כי ביטון היה מודע למעמדו של אברג'ל בגן רווה ולכך שאנשיו של אברג'יל שולטים בה ומנהלים אותה. בסופו של יום אברג'ל הרוויח מעסקת ב.יאיר עם גן רווה".
לפי השופטת, אחרי כל אלה, יש ממצאים הסותרים את התזה של הפרקליטות כי הכספים שאישר ביטון לשלם לגן רווה עבור הבנייה באילת מבססים קשר פלילי מעבר לספק הסביר. השופטת חיימוביץ חידדה את הפרדוקס: "התביעה לא הוכיחה מאומה, לבד מעצם משיכת הכספים לטובת אברג'ל וחבורתו, שלא לצרכיה של גן רווה. לא הוכח כי ביטון גרם להתקשרות של ב.יאיר עם גן רווה, ולא הוכח כדבעי כי יאיר ביטון גרם (ביודעין) להעברת כספים שלא נדרשו לצרכי המיזם".
• לא הוכח שום חוב של ביטון לאברג'ל, בניגוד מוחלט לטענה בכתב האישום. "אין אף האזנת סתר ממנה ניתן להסיק על יחסי חייב-נושה בין ביטון לבין אברג'ל… אכן, המאשימה אינה חייבת להוכיח מניע, אולם היא כן חייבת להוכיח עובדות להן טענה בכתב האישום. כל סיפור המעשה בדבר יחסיהם של ביטון ובן הרוש אינו רלוונטי, ללא הסבר על העברת החוב (מבן הרוש) לאברג'ל.
"זו כאמור לא הוכחה, ואף לא הוכח כל קשר בין עסקיו של יאיר ביטון עם גבי בן הרוש, לבין חובו שלו לאברג'ל, שאף הוא לא הוכח… כתב האישום אינו מפרט מה הקשר בין יחסי ביטון ובן הרוש לבין יחסי ביטון ואברג'ל, ובסופו של יום לא הוצגה ולו ראשית ראיה להוכחת הקשר בין חובו הנטען של ביטון לבן הרוש, לבין חובו הנטען של ביטון לאברג'ל".
• לא הוכח שיאיר ביטון היה מעורב אישית בחתימת חוזה ההתקשרות עם גן רווה. החוזה מול בלולו ופינס נחתם על ידי האח יורם ביטון, שהיה מנכ"ל חברה בת של ב.יאיר.
בנושא זה מתארת השופטת מחדל מרכזי של התביעה, שהסכימה להגשת העדות של יורם ביטון, שטען כי הוא בחר בגן רווה כיון שנתנה את ההצעה הזולה ביותר… "הודעותיו הוגשו על ידי המאשימה ומכאן שהיא מסכימה לתוכנן. לא יתכן שהתביעה תעתור עתה להטיל ספק בעדותו".
• למרות שביטון אישר תשלומים חורגים לגן רווה עבור ביצוע הפרויקט, "לא הורם הנטל הנדרש להוכיח כי פעולותיו חרגו מהסביר בענף הבנייה".
לפי הכרעת הדין, כאן טמון המחדל הגדול ביותר של התביעה, אי הגשת חוות דעת מומחים באם החריגות בתקציב הבנייה אינן סבירות למקובל בענף, באופן כזה שעל היו"ר יאיר ביטון היה לדעת שהכסף מיועד לעניין אחר.
"כדי לבסס את עבירת המרמה אין די בהוכחת עובדות מחשידות", כתבה השופטת. "ההגנה הציגה הסברים סבירים לטענות שונות של המאשימה בהקשר של פריצת התקציב. כיצד אמור בית המשפט להכריע במחלוקות מקצועיות אלה ללא חוות דעת מומחה, בפרט כשעליו לקבוע כי התשלומים ביתר לא נדרשו באמת לבנייה? מדובר בעניין שבמומחיות… אפילו נעשה הדבר בניגוד לעמדתם של הגורמים המוסמכים בחברת ב.יאיר ובבנק המלווה, אין די בכך בלבד כדי להגיע למסקנה כי מדובר בתשלומי מרמה".
אברג'ל ואיש הקשר פישקה
התובעת, עו"ד קרמני, הציגה סדרה ארוכה של שיחות בין אברג'ל לבין פישקה המקורב לביטון, כדי להוכיח שביטון ידע על כך שאברג'ל מנסה לעשות איתו עסקים, אלא שאף אחת מהשיחות והבקשות לא הניבה מיזם עסקי, מה גם שהשופטת התרשמה שבאף אחת מהשיחות של אברג'ל הוא לא נשמע כבעל חוב.
באחת השיחות מנסה אברג'ל ליצור קשר דרך פישקה בין ביטון לבין עורך דין, שמציע מיזם דירות נופש, אבל פישקה דחה את ההצעה. בהקלטות נוספות אברג'ל מנסה באמצעות פישקה לשדך לביטון ספקים של מיזוג אויר, ופישקה משיב: "אני אדבר עם יאיר, נשמה". בשיחה אחרת, איש עסקים מנסה לעניין את אברג'ל להציע לביטון להשקיע במיזם לבניית 250 דירות על הים באשדוד, אברג'ל הסכים לפנות לביטון אך היוזמה גוועה מאליה.
"מהשיחות עולה כי אברג'ל מעוניין לתווך במיזמים הקשורים לבנייה", כתבה השופטת חיימוביץ, "לצד זאת עולה כי לאברג'ל אין קשר ישיר ליאיר ביטון, הוא נזקק לשירותיו של פישק'ה כמתווך. פישק'ה אינו ממהר להעביר את ההצעות לביטון, אלא מסנן אותן ומנסה לרפות את ידיו של אברג'ל… השיחות אינן מלמדות על קשרים בין ביטון לאברג'ל, או על חוב. הן מלמדות על מערכת יחסים שבה אברג'ל מחזר אחרי ביטון, וביטון בלתי מושג. אילו היה מדובר בחוב שחייב ביטון לעבריין, הדברים היו נשמעים אחרת… גם בעל חוב ללא המוניטין של אברג'ל היה נוקט גישה שונה… ולא מנסה לפנות אליו בדחילו ורחימו באמצעות מתווך…".
השופטת מציינת כי לחבורה של בלולו, פינס ואברג'ל היתה באילת עוד לקוחה שהיא חברה ציבורית – אאורה בשליטת עו"ד יעקב אטרקצ'י, עסקן ליכוד ומקורבו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, מי שהיה נציגו במו"מ מול בני גנץ שהניב את הממשלה הקודמת.
אאורה בנתה על מגרש באילת כ-30 יחידות דיור באמצעות החברה של פינס ובלולו בתמורה ל-20 מיליון שקל. תחילת ההתקשרות היתה ב-2012. על פי העדות שמסר אטרקצ'י בבית המשפט, בשלב מסוים נכנס להתקשרות מול גן רווה שותף חדש: אושרי אברג'ל, אחיינו של יצחק אברג'ל. אטרקצ'י טען במשטרה כי הוא לא ידע מי זה, והפרק הזה בפרשה נזנח עד שההגנה העלתה אותו.
השופטת חיימוביץ התייחסה בהכרעת הדין לכך שאאורה לא עמדה לדין: "מדובר במיזם שמאפייניו דומים להפליא למיזמים נשוא האישום.. גם במיזם אאורה אירעה חריגה תקציבית משמעותית של כ-50 אחוז מעל לסכום החוזי (23 מיליון שקל במקום 14 מיליון) וגם שם עזבה גן רווה את האתר מבלי שהשלימה את הבנייה… ובכל זאת, לא נטען לקשר של מרמה בין בעלי אאורה לבין אברג'ל".
הכתובת היתה על הקיר
לסיכום, המסר העולה מהכרעת הדין הוא כי הפרקליטות הציגה הרבה קצוות, אנקדוטות ונסיבות, אבל לא הצליחה לחבר אותן לקו אחד ישר ולתמונה משכנעת. בפרקליטות יש האומרים, כי השופטת חיימוביץ דווקא הצביעה על כל הנקודות הרלוונטיות לאישומים, רק לא גזרה מהן את המסקנות הנכונות. לפי אותם גורמים, לא יתכן ששופט יקבע כי יו"ר חברה ציבורית ידע על מעורבות של ראש ארגון פשע בחברה קבלנית ולא דיווח לדירקטוריון כלום, וזו לא תהיה עבירה ברורה של הפרת חובת דיווח.
אבל אותם גורמים שנותרו מופתעים השבוע מהכרעת הדין, פשוט לא קראו נכון את הכתובת שהיתה על הקיר. לפרקליטות מחוז תל אביב היו כבר בשנת 2016 כל הסיבות להיערך ולחזק את הראיות לקשר הפלילי שנטען בין יאיר ביטון לבין יצחק אברג'ל. במהלך דיון על תפיסת כספים לפני חילוט של חלק מהנאשמים, קבע השופט המחוזי בני שגיא כי "כבר בשלב זה ניתן להצביע על קשיים בתזה של הפרקליטות, שאינה נקייה מספקות.. השאלה המרכזית היא, האם הקשר העסקי שנרקם בין חברת ב.יאיר לבין חברת גן רווה הוא פיקטיבי ונועד כולו להזרים כספים לאברג'ל… אבל התמונה הראייתית רחוקה מלהיות נחרצת או ממוקדת".
את יאיר ביטון מייצגים עורכי הדין איתן פלג ואסף גולן
את נסים פינס מייצג עו"ד עדי ברקאי
את שמעון בלולו מייצגים עו"ד תמיר סננס ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני, ועו"ד ערן ערבה.
חיימוביץ שופטת בחסד עליון
מהבודדים שיודעת לעשות צדק
ולא מושפעת מהפרקליטות שהם הארגון פשע הגדול בישראל.
יישר כח שופטת נכבדה, הלוואי והיו עוד הרבה כמוך, אז היינו באמת מדינה של צדק!!!!
תיק דגל שקרס כמו מגדל קלפים
נזק בעשרות מיליונים שנעשה לביטון יאיר
השקעה של עשרות מיליונים מכספי ציבור
פרקליטות אחת שפשוט פועלת ממניעים פסולים והיא בושה וחרפה
ואף אחד לא אומר מילה
שום ביקורת
שום איזכור באולפנים
אף אחד לא משלם במשרה שלו
הכל מכור תפור וביטון יאיר ניצל על חוט השערה
השם ישמור כמה אנשים נתפרו במהלך השנים על לא עוול בכפם