בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קבע שאב לארבע בנות ישלם לגרושתו מזונות בסך 7,792 שקל לחודש, על אף הסכם שאושר בבית הדין הרבני, שקבע כי האב ישלם 5,000 ש' בלבד.
בית המשפט אמנם קבע שההסכם מבית הדין הרבני אינו בטל, אך הוסיף כי חלקו של האב בסיפוק צרכי הילדות מגיע הרבה מעבר לסכום שהושת עליו בהסכם.
זוג ההורים לארבע בנות (בנות 16, 14, 8 ו-6) חתמו לפני שנישאו בשנת 2004 על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין מספר חודשים לאחר הנישואים.
בהסכם הם ביקשו לעגן בעלות נפרדת בנכסים שהגבר צבר קודם לנישואין, לרבות דירת מגורים.
ב-2011 אושר נספח להסכם הממון, בנוגע לזכויות הירושה שקיבל הגבר מאמו.
שנתיים לאחר מכן, בעקבות בגידות של הבעל, האישה הגישה נגדו תביעות מזונות, משמורת ורכוש. בין הצדדים נחתם הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט.
שנתיים וחצי נוספות חלפו, ולהסכם צורף נספח ובו הוסדר היקף החיוב של האב במזונות הקטינות (5,000 שקל כאמור), שאושר בבית הדין הרבני. הצדדים המשיכו להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת עד לחודש יוני השנה, למרות שבחודש מרס כבר התגרשו בפועל.
האישה, באמצעות עו"ד מאירה אזרד, פנתה בחודש מאי בבקשת יישוב סכסוך, במטרה להסדיר את עניין המזונות. לדבריה, היא הוחתמה על הנספח בחטף, והוא נעדר תוקף מאחר שהקטינות לא היו צד לו. בנוסף טענה האישה, כי חרף התחייבויותיו (ללינת הבנות אצלו כל סופ"ש, בערבי שני ועוד לילה באמצע השבוע) – בפועל הבנות מעולם לא לנו אצלו, וכשהוא כבר לוקח אותן להסדרי שהות, מדובר במספר שעות מצומצם.
באשר להכנסות הצדדים – האם טענה כי נוכח משבר הקורונה היא מתקשה במציאת עבודה, גם בהתחשב בכך שארבע בנותיה לומדות בזום מהבית ונוכחותה נדרשת לסייע להן בשגרת היום. היא הוסיפה וטענה כי הכנסתה היחידה היא מחנות שבבעלותה, אותה היא משכירה ב-7,000 ששקל נטו לחודש, בעוד שהאב משתכר 54 אלף שקל בחודש מעבודתו כזכיין בחברה ומנכסים שאותם הוא משכיר.
האב, באמצעות עורכי הדין חן וייס גלר ואברהם פרץ – ביקש להותיר את סכום המזונות על 5,000 שקל כפי שהוסכם.
לטענתו, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) חובתם של הורים לזון את ילדיהם מגיל שש ואילך הינה שוויונית ואינה מוטלת רק לפתחו.
הוא הוסיף כי סכום של 5,000 שקל מזונות אינו מקפח את הבנות. לדבריו, הוא משלם גם משכנתה עבור הדירה בה מתגוררת גרושתו ובנותיו (5,401 שקל) וכן תשלומי ביטוח חיים ומבנה.
באשר להכנסות שלו הוא טען, כי דמי השכירות המשולמים לו מהחנויות שלו לאחר תשלום מס מביאים להכנסה חודשית של 14,383 שקל, ומשכורתו עומדת על 15,596 שקל.
באשר לאם טען, כי היא אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה, וכי אם תעבוד כפי שעבדה בעבר תשתכר 5,000 שקל נוספים. עוד הוא טען, כי הוא מבקש משמורת משותפת וכי יש לחייב את האם לשאת בחלקים שווים בהוצאות חריגות.
השופט אסף זגורי קבע כי הסכם המזונות אושר על ידי בית הדין הרבני ללא ש"דן ופסק". כלומר, ההסכם אמנם אינו בטל, אך מצד שני אינו חוסם דרכן של הקטינות לברר ולתבוע מזונותיהן. לפיכך יש לראות בהסכם רק "נקודת פתיחה" (13 נובמבר).
לדברי השופט, אם יוכח כי שיעור השתתפות האב בסיפוק צרכי הקטינות עולה על סכום זה, הרי שאז הוא יחויב בסכום גבוה יותר ולא לפי הנספח:
בפסק הדין חישב השופט את דמי המזונות לפי פסק דין מנחה של השופט שוחט (בעקבות ע"מ 919/15):
א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו לה ערב הפרידה.
ב. היכולות הכלכליות של הצדדים – לא רק הכנסותיהם הפנויות אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשותם.
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת משמורת בפועל – שקלול הוצאות של שהות הילדים ביחס ליכולת הכלכלית של שני ההורים.
במקרה זה, ציין השופט, הקטינות שוהות 90 אחוז מהזמן אצל האם. הוא הוסיף שהתרשם מהעדויות כי האם היא ההורה האמון על סיפוק רוב מוחלט של צרכי הקטינות, מעורבת יותר מהאב ובקיאה הן בעלויות והן בסידורים הפרטניים ביחס לכל קטינה (זהות המורה, גובה התשלום בהווה ובעבר למשל).
באשר להוצאות הקטינות: על אף שחלק מההוצאות שפירטה האם לא היתה להן כל אחיזה במציאות, השופט קבע כי אין מחלוקת בכך שהקטינות הורגלו לרמת חיים גבוהה ולצרכים שיש להבטיח שיסופקו להן גם בהמשך. למשל: חופשות בחו"ל, טיפולים קוסמטיים, החלקת שיער ועוד. בסך הכל: 2,675 שקל לכל ילדה וסך כולל של 10,700 שקל בתוספת מדור 1,475 שקל.
מדובר בסכום מצטבר כולל של 12,175 שקל, אך השופט לקח בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של האם בתוספת הכנסתה מהשכרת החנות שבבעלותה. מסך צרכי המזונות וההוצאות שנאמדו על ידי השופט נגזר שיעור ההשתתפות של האב והוא חויב לשלם כאמור 7,792 שקל לחודש דמי מזונות ומדור, ועוד מחצית הוצאות בריאות וחינוך.
בנוסף חויב האב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
