אישה צעירה מאזור המרכז הגישה לבית הדין הרבני תביעת שלום בית, זמן קצר לאחר שבעלה עזב את ביתם המשותף והותיר אותה עם שני ילדיהם הקטנים – בן שנתיים וחצי ובת שנה וחצי.
מנגד, הבעל הגיש תביעת גירושין.
האישה, באמצעות עו"ד תמי פפיסמדוב, סיפרה כי הבעל עזב בעקבות חילופי דברים קשים בשיחה שאותה היא יזמה כחלק ממאמציה לדבר על ליבו לשוב לחיקה. האישה טענה כי על אף שכבודה העצמי נפגע מאחר שבעלה הפסיק לשכב עימה, היא עדיין מאמינה שאפשר לשקם את חיי הנישואין. היא הוסיפה, כי גם לאחר שהבעל עזב היא פנתה אליו פעמים רבות בתחנונים לשוב, וציינה כי גם יועצת זוגית שפנו אליה קבעה שהבעל אמנם אטום כלפיה, אך אם ישנה את גישתו – אפשר שהם יחזרו לשלום בית.
מלבד תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, הבעל הגיש מנגד תביעות נוספות לבית המשפט לענייני משפחה וטען כי האישה נהגה כלפיו באלימות כאשר היכתה אותו במהלך ויכוח ואף הורחקה ממנו למשך 15 יום. לטענתו, גם כשהגיע לפגוש את הפעוטות, האישה צעקה עליו.
הבעל הכחיש שעזב את הבית וטען כי הפירוד נגרם באשמת האישה שגירשה אותו, החליפה את קוד הכניסה לבית, הפרידה חשבונות בנק ואף אמרה לו שהיא מעוניינת לשכב עם גברים אחרים.
הבעל הוסיף ותיאר מקרה בו האישה האישה זרקה עליו את טבעת הנישואין. לדבריו, האישה נהגה בחוסר תום לב כשהקליטה את הטיפול הזוגי שערכו יחד, מה שמלמד כי אינה כנה במעשיה ובכוונותיה.
לאור התנהלותה, הבעל ביקש שבית הדין יכריז עליה כמורדת שהפסידה כתובתה.
לאור הפערים בגרסאות הצדדים התקיים דיון הוכחות. במהלך הדיון, באת כוחו של הבעל ביקשה להציג סרטונים שלטענתה מוכיחים שהאישה סובלת מהפרעה. מנגד טענה עורכת דינה של האישה כי מדובר בסרטונים ציניים שצילם הבעל ותיעד אותה במצוקתה כשהיא מאבדת את עשתונותיה מרוב צער, כפי שהיה במקרה בו השליכה את טבעת הנישואין.
האישה הכחישה שזרקה את הבעל מהבית וטענה שרק אמרה לו שאינה מעוניינת להחזיקו בכוח והדלת פתוחה בפניו, במטרה לזעזע אותו. היא אף התנצלה על כך פעמים רבות והתחננה שישוב לביתם.
הרכב דייני בית הדין – הרב אברהם מייזלס (אב בית הדין), הרב בנימין לסרי והרב נחמיה נשר – הגיע למסקנה חד משמעית כי האישה דורשת בכנות להשיב את הבעל לזרועותיה, אם כי הסתייגו מהדרך בה נקטה.
הדיינים הוסיפו כי לא הוצגה כל עילת גירושין כפי שטען הבעל, שטענותיו מתבססות על התנהגויות האשה, לרבות סרטון שהוצג לבית הדין ונראית בו מצוקה של האישה, אם כי לא מדובר בשנאה כהגדרת האב. הדיינים הבהירו כי אכן הבעל אינו מעוניין באשה עוד, כפי שבא לידי ביטוי בהפסקת קיום יחסי המין, גם לא כאשר האשה סכימה להפחתת סכום הכתובה ובתנאי שהבעל ישוב לחיות עימה. הדיינים קבעו כי האשה מוכנה לשלם מחיר כספי ורגשי גבוה תמורת אותו שלום בית.
הדיינים מתחו ביקורת על הבעל, שהתעקש על סירובו, וקבעו כי אין הצדקה להיפרד כך בבושת פנים מאשת נעוריורק משום שהחליט שהמראה החיצוני שלה אינו לרוחו.
ואחרי כל זה, הדיינים סיכמו והמליצו לצדדים להתגרש, אבל חייבו את הבעל לשלם בעד הכתובה 200 אלף שקל.
"כאשר יתגרשו הצדדים תפנים האישה סופית את המציאות בה היא חיה זמן רב, ובעתיד תזכה לבעל שידע להעריך אותה ולהעניק לה אהבה כפי שהיא ראויה", סיכמו הדיינים.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
