הסנגור בתיק סלומון טקה: "חקירה פוליטית, לא להרגיז את הקהילה האתיופית"

"התנהגותו של הנאשם לא רק שלא הייתה פסולה, אלא שהוא פעל כמצופה משוטר… הנאשם, קצין משטרה, הותקף על ידי חבורת נערים שהנאשם חשד בהם שסחטו נער אחר… המנוח (סלומון טקה) וחבריו גרמו להסלמת האירועים, שמו להם למטרה לפגוע בשוטר ולא חדלו… תקיפת הנאשם על ידי המנוח טקה וחבריו סיכנה את חייו".
אלה כמה שורות תמציתיות מפסק הדין המהדהד שהקריא השופט ד"ר זאיד פלאח באולם בית משפט השלום בחיפה, אל מול המצלמות, כאשר הודיע על זיכוי של קצין משטרת זבולון מגרימת מותו ברשלנות של סלומון טקה בן ה-19 מקריית חיים.

הכרעת הדין נחרצת אבל יש שיגידו מפתיעה, ככל שמתייחסים לציפיות על בסיס גישת ה"פוליטיקלי קורקט" הציבורית והאופנתית באשר לאירוע טראגי עם מנוח שהוא בן לקהילה מוחלשת. למעשה, השופט פלאח הלך כל הדרך עם קו ההגנה שהציב הסנגור, עו"ד יאיר נדשי, ודחה לחלוטין את התזה של המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) באמצעות עו"ד רונן יצחק, לפיה הירי היה רשלני מאחר והשוטר היה רשאי לירות רק ירי אזהרה באוויר, משום שלא היה בסכנה "מיידית".

למחרת הפרסומים על הזיכוי, שהציפו את כל הערוצים והרשתות בשיאה של המתיחות הבטחונית מול איראן, אתר "פוסטה" ערך ראיון עם הסנגור נדשי, על ההישג המקצועי שלו כמי שעד כה הוזכר בעיקר כבנו של אחד מגדולי עורכי הדין של חיפה בכל הזמנים – עו"ד טומי נדשי.

מותו של סלומון טקה עורר סערה עצומה, התפרצות זעם ספונטנית של הקהילה האתיופית בהיקף שלא נראה כמותו בארץ, עקב מה שנתפש כיד משטרתית קלה וגזענית על ההדק, רק משום שהקורבן שחור. האמנם?
"לעמדתנו לא היה מקום להגיש כלל כתב אישום", מסכם עו"ד נדשי את התיק הגדול הראשון שלו. "התביעה הפרה את חובותיה והסתירה בכתב האישום עובדות מהותיות לצורך בירור השאלה של אחריות הנאשם. למשל, לפני הירי כשהנאשם התקשר למוקד 100 והזמין תגבורת, בזמן שהוא דיבר עם המוקדנית נשמע ברקע קולו של אחד הנערים שהיה מאחוריו עם טקה, ואיים על הנאשם שהוא 'יקבל בלוק'. זה איום קונקרטי שהתממש שניות אחר כך, טקה וחבריו התחילו לזרוק על השוטר בלוקים גדולים מבניין סמוך שהיה בבנייה. את כל הסצינה הזו התביעה הסתירה, האיום המתועד הזה מפי אחד הנערים לא צוין כלל בכתב האישום, למרות שהוא נשמע בבירור בהקלטת מוקד 100, מדובר באמירה שהעידה על כוונת הנערים לפגוע בשוטר.
"יתרה מכך, גם בתמלול של ההקלטה האיום נעלם ולא הופיע. אם כסנגור לא הייתי מקשיב להקלטה, לא הייתי יודע שאותו איום נאמר"
רשלנות או זדון?
"מבחינתי, בוודאי שהסתרתו על ידי מח"ש היתה מכוונת".

במח"ש טוענים בתגובה כי הם לא שמו לב לאיום של הקטין שנשמע באותה הקלטה, ונחשפו אליו לראשונה רק בבית המשפט כאשר ההקלטה הושמעה על ידי הסנגור בחקירה נגדית לאחת החוקרות.

הסחר בסמים בפארק
תזכורת: השתלשלות האירועים התחילה כשהשוטר, אשתו ושלושת ילדיהם (תינוק, ילד בן חמש וילדה בת שמונה) יצאו להליכה בגן ציבורי סמוך לביתם בקריית חיים. באותה עת היו בפארק שלושה נערים אתיופים בני 13, 14 ו-15, מהשכונה הסמוכה. אשת השוטר קלטה את שלושת הנערים דורשים כסף מקטין אחר והשוטר שהוא איש בילוש ומבצעים מיומן ניגש לברר את העניין. הוא ביקש מאחד הנערים לרוקן את כיסיו, אלא שאז הגיע למקום החבר הגדול סלומון טקה. השוטר הראה לו תעודת שוטר אבל טקה התחיל לאיים עליו וטען שהוא מתחזה.
לאחר שהדיבור של טקה מסלים השוטר שנמצא עם משפחתו העדיף לנתק מגע, והחל לעזוב את הפארק, אך טקה ושלושת הנערים הלכו אחריו והמשיכו לקלל ולאיים. השוטר נכנס לחצר בניין בבנייה והתקשר למוקד 100 כדי לדווח על האירוע.

בזמן שהשוטר מדבר עם המוקד נשמע האיום ברקע, ולאחר כמה שניות בני החבורה ובראשם טקה המנוח התחילו ליידות לעברו שברי בלוקים מאתר הבנייה. גם לפי מח"ש, השוטר נחבל לפחות משתי אבנים בגודל כף יד בערך, שפגעו בשכם ימין שלו ובזרוע שמאל. לפי גרסת השוטר, כשהנערים לא נרתעו מאזהרותיו, ועפה עוד אבן, הוא דרך את הנשק וירה כדור אחד לעבר הרצפה, קרוב לטקה, הכדור ניתז מן האספלט, חדר אל גופו וגרם למותו הטראגי.

עו"ד נדשי לא מסתפק בגילוי על הסתרת ההקלטה, וממשיך למנות מחדלים מליבת האירוע שמובילים אותו בהמשך הריאיון למסקנה נחרצת ומסוכנת על עבודת מח"ש והפרקליטות בתיק הזה.
"למשל, גם את זה שהמנוח וחבריו סחטו באיומים ילד בן 13 על רקע עסקת סמים, מח"ש השמיטה במכוון מכתב האישום. הרי מכאן התחיל האירוע, ותיאורו חשוב להגנת הנאשם, כי מדובר בחבורת עבריינים, ולא בסתם חבורת נערים תמימה".

גם לפי השופט פלאח בהכרעת הדין האירוע בו התערב השוטר היה עסקת סמים בין הקטינים. בעדותו של ד' בן ה-13 עלה כי קטין אחר הזמין עבורו סם ודרש תשלום.
עו"ד נדשי: "בעדותו של ד' במשפט גם נחשף כמה הוא פחד מהם, איך הם סחטו אותו באיומים, לטענת הנער סולומון טקה היה ראש החבורה, וגם הנתון הזה הוסתר".
(יש לציין שאירוע הסחיטה הוזכר בכתב האישום אך לא צוין שהוא היה על רקע עסקת סמים לכאורה, כפי שתיאר הנער הקורבן, ז"ק).

האבנים המתעופפות
נתון מהותי נוסף שלא נכלל בכתב האישום הוא פגיעת אחת האבנים בעורפו של השוטר, קרוב לראש. מח"ש ציינה פגיעת שתי אבנים בלבד, אחת בשכם ואחת בזרוע, אך לפי דו"ח המכון לרפואה משפטית נמצאו סימני פגיעה גם "בעור הקרקפת באזור העורפי" כתוצאה מאבן מחוספסת.
השופט פאלח הביע פליאה על כך שהפגיעה באזור הראש לא צוינה בכתב האישום: "זו הפגיעה החמורה ביותר, טמונה בה סכנה לחיי הנאשם. קמה החובה לציין מיקום פגיעה כזו, יש לה חשיבות לדיון בשאלת עוצמת הסכנה בה היה הנאשם נתון".

עו"ד נדשי שהביא את הנתון בפני בית המשפט: "זה מאוד פשוט, מח"ש לא בחנו כנדרש את מידת הסכנה שבפניה הנאשם ניצב. הם לא שאלו את ד"ר נחמן ריקרדו מהמכון לרפואה משפטית, שבדק את חבלות הנאשם, את השאלה הפשוטה: האם האבנים שפגעו בעורפו קרוב לראשו סכנו את חייו בעת שהתעופפו לעבר פלג גופו העליון?
"אם מח"ש היתה שואלת את המומחה הוא היה אומר להם את התשובה הפשוטה שמסר לי בחקירה הנגדית – 'כן'".

במח"ש טוענים בתגובה, כי לפי דו"ח הפתולוג האבן שפגעה בכתף "דילגה" משם ושפשפה את אזור העורף, אבל לא היתה פגיעה עצמאית במקום.

בין האבנים שנתפסו בזירה, על אבן אחת נמצא די.אן.איי של סלומון טקה, ועל שלוש אבנים נמצא די.אן.איי של השוטר הנאשם, לאחר שפגעו בו.
מתברר כי החוקרים בדקו הימצאות די.אן.איי של טקה על אבנים שנתפסו בזירת הירי, אך הם לא בדקו אם קיים די.אן.איי של שני חבריו הקטינים על אבנים נוספות למרות שנטען כי הם תקפו ויידו אבנים על השוטר ביחד כחבורה.

"בחינת די.אן.איי של כל המעורבים חשובה כדי לאמוד את מספר האבנים שהושלכו על הנאשם", ציין השופט פלאח בפסק הדין."לא רק את האבנים שהושלכו על ידי המנוח, ולא רק האבנים שפגעו. בדיקה זו חשובה כדי לאמוד את עוצמת הסכנה בה היה נתון הנאשם בשעת הירי. אי ביצוע הבדיקות מוביל למסקנה אחת ויחידה, לפיה מדובר במחדל חקירתי".

יחד עם זאת, אחרי כל הביקורות על המחדלים השופט פלאח שהתייחס בפסק הדין לכל חוקר וחוקר שהעיד בפניו מצא לנכון גם לקבוע: "חוקרים אלה עשו את עבודתם בנאמנות ומקצועיות".
עו"ד נדשי לא מסכים איתו. "השופט עשה הנחות גדולות למח"ש. לאורך פסק הדין הוא העיר: זה דבר שהייתם צריכים לכתוב בכתב האישום; זו פעולת חקירה חשובה שלא נעשתה; אבל הוא עשה להם הנחות כי בעצם הוא היה צריך לבטל את כתב האישום. עם זאת אני שמח על הכרעת הדין האמיצה. אני לא בטוח שלהרבה שופטים היה את האומץ לקבוע את מה שקבע".

 מחאת עולי אתיופיה
השופט פלאח ערך שני סיורים בזירה בקריית חיים, פעם בתחילת ניהול התיק ופעם בסיומו.
עו"ד נדשי: "בפעם הראשונה הוא רצה להתרשם בעיניו מהאזור. אחת הטענות המוטעות של מח"ש היתה שאין בעיה לירות באוויר במקום. מכאן מח"ש טענו כי הירי היה רשלני, משום שכוון אל הרצפה. בסיור השופט ראה שמדובר בסביבה אורבנית, משני צידי הרחוב יש בנייני מגורים, במרכזו חורשה רחבה, ובקצה הרחוב פארק ותיאטרון עירוני. ירי לא מבוקר באויר עלול לסכן את יושבי הבניינים ועוברי אורח לא מעורבים.

"בביקור השני בזירה השופט ביקש ללמוד בעיקר על המרחק שהיה בין המנוח טקה וחבריו לבין הנאשם במהלך השלכת האבנים. בכתב האישום צוין שבזמן הירי הם היו במרחק שלושה עד ארבעה מטרים ממנו, במהלך המשפט מח"ש שינתה גרסה, התובע טען שהחבורה היתה במרחק תשעה עד 10 מטרים מהשוטר. השופט לא קיבל את הטענה הזו".

הגשתם חוות דעת מומחה, הטוקסיקולוג פרופ' יורם פינקלשטיין.
"בדוח של המכון לרפואה משפטית נמצא כי בגופו של המנוח היו רמות משמעותיות של אתנול (אלכוהול), קנאביס וחומצת חשיש. חוות הדעת של ההגנה בחנה את מידת ההשפעה של החומרים על התנהגותו של המנוח. פרופ' פינקלשטיין הסביר שהחומרים גרמו להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית, להפרעות בכושר השיפוט והסרת עכבות…
"לא סתם המנוח וחבורתו הלכו אחרי הנאשם ורגמו אותו באבנים. את הקטינים השותפים לדבר העבירה לא בדקו באשר לשימוש בסמים, אבל בעדויותיהם הם הודו ששתו בקבוק וודקה שלם. כל החקירה בעניין נעשתה בכפפות של משי, החקירה היתה פוליטית לטובת הקהילה האתיופית, כדי לא להרגיז את הקהילה. כבר ההחלטה להגיש כתב אישום נועדה להרגיע את הרוחות. הרי המפגינים לאחר מותו של טקה איימו על פרקליט המדינה ועל ראשת מח"ש".

הרוחות הסוערות חדרו גם לדיוני בית המשפט?
"לחלוטין. האולם היה מפוצץ בהרבה אנשים, רובם בני העדה, וחלק מהדיונים גם הופרעו. אגב, גם מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, עו"ד אמי פלמור, שכתבה דו"ח על האכיפה נגד יוצאי אתיופיה בהקשר של גזענות, הגיעה לבית המשפט וצפתה בדיונים. כנראה מתוך עניין אישי והזדהות עם הקהילה למרות שאת הדו"ח היא פרסמה כמה שנים לפני, וגם סיימה כבר את תפקידה".

כשקוראים את הכרעת הדין יש תחושה שהשופט התחשב בסערת הרגשות של הנאשם בזמן האירוע, משום שאשתו והילדים היו בסמוך והוא חשש לבטחונם.
"אין ספק. תחשוב על אדם שיוצא עם המשפחה לטייל בפארק ליד הבית, ופתאום נקלע לכזה דבר. זה מטלטל. נניח והוא היה יוצא לבד לג'וגינג ונתקל בנערים, ואחרי ההתלהמות מתרחק ומזמין ניידת… הוא לא יכול להתנהג באותו אופן כשהוא עם משפחתו… מאחר שטקה והנערים רדפו אחריו בקללות ואיומים, הם חייבו אותו להתעמת איתם לפני שאשתו וילדיו ייקלעו גם הם לסכנה".

הנאשם (36) סיפר על כך בעדותו בבית המשפט: "כל שנותיי במשטרה, לא הכינו אותי לתרחיש שבו כאיש משטרה אמור לתת מענה לאירוע פלילי, כשאשתי והילדים במרחק של מטרים ספורים מאחוריי. גם לא קרה לי שכאשר אני יוזם ניתוק מגע, הולכים אחריי, מקללים, מאיימים, רוגמים אותי באבנים".

מה תחושותיו היום?
"עכשיו נגולה אבן מליבו אבל למרות התוצאה הוא עדיין נאלץ להסתתר. המשפחה חיה תחת אבטחה מתחילת הדרך, ולוותה על ידי פסיכולוג. המשטרה מעבירה אותם ממקום המסתור שבו שהו למקום מסתור חדש, עקב התראות. למרות צו בית משפט שאוסר לפרסם את זהותו פרסמו ברשת תמונות שלו עם כיתובים מאיימים, גם לבתו בת ה-12 נשלחו איומים, וגם אליי כסנגור שלו".
בנוגע למשטרה למרות שזומן לשימוע אחרי הגשת כתב האישום, בסופו של דבר מפקד מחוז חוף הקודם ניצב יורם סופר החליט להחזיר אותו מחופשה כפויה לתפקיד פעיל. עתירות לבג"ץ שהוגשו בעניין, הביאו להעברתו של הקצין לתפקיד מנהלתי – כעת לאחר הכרעת הדין המזכה צפוי לו שיבוץ.

תגובת מח"ש:
״טענות הסניגור בדבר התנהלות מח"ש בחקירה ובהחלטה להעמיד לדין הן מופרכות מן היסוד, ובית המשפט דחה אותן על הסף תוך שהוא קובע בהכרעת הדין כי "הן הרשות החוקרת, והן בא כוח  המאשימה שהחליט על הגשת כתב האישום עשו את מלאכתם נאמנה. אכן נדרשה בפרשייה זו הכרעה שיפוטית בשל מורכבות המקרה, ובשל הסוגיות החשובות שעלו במהלך שמיעתו".

"האמירה בנוגע ליידוי ה'בלוק' התגלתה לראשונה לאחר כתב האישום. אף השוטר עצמו הודה בעדותו כי שמע לראשונה את המשפט רק לאחר שסניגורו הביא זאת בפניו, ולא שמע זאת בזמן אמת.
"באשר לעניין ה'סחיטה', מצוין בכתב האישום כי לאחר שרעיית השוטר הבחינה בכך שהנערים נוטלים מקטין אחר שטר בסך 50 שקל ולכאורה מאיימים עליו, היא הסבה את תשומת לב של השוטר שפעל להתערב באירוע. לכן, כתב האישום תיאר את העובדות כהוויתן.
"ביחס לפגיעת האבנים בשוטר, כתב האישום תיאר במדויק את הפגיעות כפי שעלו מהתיעוד החזותי ומהמסמכים הרפואיים של גורמי המקצוע הרפואיים. איש המקצוע שבדק היטב את השוטר לא מצא כל סימן לפגיעת אבן בראשו או בעורפו".