היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה וצוותה משיבים לפניית הממשלה אליה בנושא ההפגנות ותלונות השרים על "אכיפה לא שוויונית והעדפת מפגיני השמאל".
לקראת יום מחאות נוסף כתבה המשנה ליוע"משית אביטל סומפולינסקי אל מזכיר הממשלה יוסי פוקס: "אכיפת החוק מתבצעת על פי אמות מידה אחידות ובאופן שוויוני לכל סוגי ההפגנות, התהלוכות ואירועי הפרת הסדר. במערך הייעוץ המשפטי לממשלה, ובמערכת אכיפת החוק, קיימות הנחיות בנושא אשר גובשו על פי החוק ופסיקתו של בית המשפט העליון.
"נקודת המוצא היסודית היא עצמאות מערכת אכיפת החוק. הממשלה והשרים אינם רשאים להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי והמבצעי של המדיניות, כל שכן עובר לאירועי מחאה קונקרטיים. עניינים אלה מצויים בסמכותו של הדרג הפיקודי של המשטרה ושל שוטריה, בהתאם לשיקול דעתם המקצועי".
"נקודת מוצא שנייה", כתבה המשנה ליועמ"שית, "על רשויות השלטון לאפשר לאזרחי המדינה לממש את חופש הביטוי שלהם. כך הובהר על ידי בית המשפט העליון: טיבן של הפגנות להיעשות באזורים מרכזיים ובאופן אפקטיבי המושך את תשומת הלב של הציבור. כך למשל קבע בית המשפט העליון: 'הפגנות אינן נוחות. הפגנות אינן שקטות. לו היו הפגנות כאלה – ניטל היה מהן עֻקְ צן וסר היה מהן עיקרן. 'הפרעה' כשלעצמה אין בה די לשם הטלת מגבלות על הזכות להפגין".
לדברי סומפולינסקי, "לאורך השנים נפסק כי בהפעלת סמכויותיה על המשטרה לנהוג בהגינות ובסבירות, והיא רשאית להגביל את הזכות להפגין רק כאשר מתקיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בשלום הציבור. עוד נפסק כי על המשטרה לכבד את הזכות להפגין, ולא זו בלבד שאין היא רשאית להגביל אותה שלא לצורך, אלא שהיא מחויבת לסייע במימושה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, האיזון בין חופש הביטוי לבין זכויות ואינטרסים ציבוריים אחרים מקבל פגיעות מסוימות במרקם החיים, על מנת לאפשר את מימוש הזכות להפגין".
המשנה ליועמש"ית ציטטה את דברי השופטת אסתר חיות בעניין ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה בזמנו אביחי מנדלבליט בסמוך לביתו בפתח תקוה : "לא כל פגיעה בסדר או בביטחון תצדיק את הגבלת הזכות להפגין ואין די בכך שהפגנה גורמת לאי נוחות רבה, כדי לאסור על קיומה. ככל שהציבור בישראל חפץ חיים בדמוקרטיה עליו לסגל לעצמו, כבכל מדינה מתוקנת, רמת סיבולת ויכולת הכלה של הפגנות, על אף הפגיעה בשגרת החיים ואי-הנוחות הכרוכה בהן לעתים".
גם בהנחית היועצת המשפטית לממשלה יש התייחסות לצורך לאזן בין הזכות להפגין לבין הפגיעה בסדרי תנועה: "פגיעה בסדרי התנועה ברחובות העיר, כתוצאה מן ההפגנה, היא שיקול ענייני. אולם, כנגדו יש לקחת בחשבון את השיקול שהרחובות והכיכרות שבעיר נועדו, בין היתר, לשמש לצרכי הפגנה של התושבים, כמו לצרכי מצעדים, הלוויות ואירועים דומים. על המשטרה לנסות ולאזן בין זכותו של היחיד להפגין לבין עניינו של הציבור בתנועה בלתי- מופרעת".
גם מנהלי המשטרה עולה כי ההחלטה בדבר חסימה יזומה של ציר תנועה, פתיחת ציר חסום והפעלת כוח לצורך פתיחת ציר חיוני, היא החלטה מורכבת ונתונה לשיקול הדעת של מפקד המחוז. לפי המשנה ליועמ"שית, על מפקדי המשטרה הבכירים לבחון קיומם של צירים אלטרנטיביים מתאימים לנפח התנועה בזמן הרלוונטי ומידת הנזק הנגרמת מסיכון חיי אדם ועד הארכת משך הנסיעה, ובהתאם לנסיבות.
