ראש צוות לשעבר של חקירות אלימות במשפחה בתחנת ראשון לציון, רס"מ חגית אמיגה, פנתה לאדם שחקרה בתיק אלימות במשפחה והתיק נגדו נסגר, וביקשה שיעזור לה בהלוואה של 20 אלף שקל כי היא "לחוצה בכסף". החוקרת קיבלה מהאיש הלוואה של 12 אלף שקל במעטפה, ו"שכחה להחזיר" במשך זמן רב. התיק נחקר על ידי מח"ש, שסגרה את התיק והעבירה את הטיפול לבית הדין למשמעת של המשטרה. לאחרונה הורשעה אמיגה בהתנהגות שאינה הולמת שוטר, והוענשה בהורדה בדרגה לתקופה של חודשיים, לצד עונש של 10 חודשים על תנאי.
מפסק הדין עולה כי רס"מ אמיגה היתה מופקדת על חקירת תיק נגד גבר שאשתו התלוננה על איומים. לאחר שהאישה ביקשה לבטל את התלונה והתיק נסגר, אמיגה פנתה אל הגבר בהודעת ווטסאפ ושאלה אותו אם הוא מכיר גמ"ח כספים, מאחר והיא "לחוצה בכסף" ואינה יכולה לקחת הלוואה מהבנק. היא הוסיפה שלקחה הלוואות בשוק האפור ועומדים "לזרוק אותה מהבית". האיש השיב לחוקרת כי ינסה לברר לגבי הלוואה מגמ"ח אצל חבר שהוא מכיר, וחזר אליה עם תשובה שלילית. החוקרת המשיכה ללחוץ שהיא "חייבת כסף", הנחקר לה לשעבר ריחם ושאל כמה כסף היא צריכה. אמיגה ביקשה 20 אלף שקל בדחיפות כי "אין לה מה לאכול". לבסוף הגבר הילווה לה 12 אלף שקל מכספו.
כשנה לאחר מתן ההלוואה התקשר האיש אל החוקרת וביקש שתחזיר את ההלוואה. אמיגה אמרה לו שסברה כי מדובר ב"צדקה" מגמ"ח ולא צריך להחזיר את הכסף, והתחמקה ממנו במשך שלוש שנים, עד שפרעה את ההלוואה.
אמיגה שבה וטענה גם בפני מח"ש, כי לא ידעה שמדובר בכסף אישי של הנחקר לשעבר, וחשבה שמדובר בנדבה, אחרת לא היתה לוקחת את הכסף. מדובר בשוטרת ותיקה המשרתת 22 שנים, אם חד הורית, שנקלעה לקושי כלכלי. בעקבות האירוע היא הוצאה לחופשה כפויה של שנה ולאחר מכן הושבה לתפקידים זוטרים שלא בתחום החקירות.
שופטי בית הדין למשמעת – סנ"צ תמר עמית, נצ"מ רקפת לוין-גורדון וסנ"צ עמית בר-אילן – כתבו כי הקשר של רס"מ אמיגה עם הנחקר לשעבר מעורר חשש לניקיון כפיים. חרף זאת, העונש שהטילו מסתכם בהורדת דרגה לחודשיים שפוגעת בשכרה, מעבר לפגיעה הכלכלית שספגה כאשר הועברה תפקיד.
מתברר כי זו אינה ההרשעה הראשונה של רס"מ אמיגה בעבירת משמעת שביצעה בתפקידה כראש צוות חקירות אלימות במשפחה. לפני כשנה וחצי היא הורשעה בעקבות אירוע חמור אחר. במקביל לטיפול שלה בתיק חקירה של תלונות בין בני זוג שהיו בהליך גירושין, החוקרת התייצבה לבקשת הגבר בבית משפט אזרחי, בדיון בו אשתו של הגבר ביקשה צו הגנה. רס"מ אמיגה שהתייצבה על אזרחי, החליטה "ספונטנית" להגיע לדיון וביקשה להעיד בפני בית המשפט ו"להציג את עמדת המשטרה" כביכול, בלי רשות ובלי סמכות. בעדותה, היא תמכה בעמדת הגבר ואמרה כי אשתו מונעת מפגשים עם בתם. כתוצאה מכך בית המשפט דחה את בקשת האישה לקבל צו הגנה. בשל אירוע זה, בית הדין הוריד אותה בדרגה על תנאי למשך שישה חודשים.
עו"ד פיני פישלר העוקב אחרי מעללי שוטרים ועלילות בית הדין למשמעת, אמר כי "פסקי הדין מגלים וחושפים לא רק את שמה של השוטרת – פרי מאבקנו הקודם לפרסום שמות מורשעים בעבירות משמעת – אלא גם את העונשים שהוטלו, ונראה כי המשטרה נחרצת באכיפה נגד אזרחים, והקולגות במדים זוכים להנחות".
בעניין זה יש לציין, כי בית הדין קבע: "בבואנו לגזור את הדין עלינו לשים על כפות המאזניים גם את הנימוקים לקולא ובראשם את הודאתה של הנאשמת, לקיחת האחריות המלאה, החרטה והפנמת הכשל. עוד נתנו דעתנו לטיב שירותה המקצועי והמיטבי לאורך השנים".
ממשטרת ישראל נמסר: "השוטרת הועמדה לדין בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל ובסופו של ההליך נגזר על השוטרת עונש הכולל הורדה בדרגה בפועל אשר היווה פגיעה הן בהיבט הכלכלי והן בהמשך שירותה במשטרת ישראל. אנו רואים בחומרה התנהלות חריגה זו שאינה מאפיינת כלל את מקצועיותם ויושרם של חוקרי המשטרה, הפועלים במסירות למען אזרחי ישראל".
סנגורה של אמיגה, עו"ד יוסי בוקר, מסר בתגובה: "מדובר בשוטרת מעולה שהכירה אדם, ומתוך ההיכרות הבינה שמדובר בגמילות חסדים (גמ"ח). עוד בשלב החקירה, הבינה שהדבר אינו אתי, לא במקום והיכתה על חטא. כמובן שהשיבה את כל הכסף. במח"ש הבינו שאין למקרה שום היבט פלילי, והתיק עבר להליך המשמעתי. קצינים בכירים העידו לטובתה עדויות אופי ושיבחו את תפקודה. השוטרת לקחה אחריות על המקרה. אין ספק שלא היה צריך להתרחש, אבל יש להעמידו על הפרופורציה הנכונה. המקרה טופל בצורה ראויה על ידי המערכות, ובסופו של דבר חשוב להושיט יד גם לאנשים ששגו ולאפשר להם להמשיך לתרום למען הציבור, ויש לה עוד הרבה מה לתת. אני מאמין שמהמקרה הזה למדה את הלקח".
בינתיים בירושלים
מקרה אחר שנדון לאחרונה בבית הדין עסק בחוקר אלימות במשפחה בתחנת שפט בירושלים. החוקר, רס"ר מאלכ אסעיד שחקר תלונות בין בני זוג, הזמין את את המתלוננת לדירתו ונפגש איתה בדירה במשך כשעה. לא ידוע מה היו מעשיהם שם, אך המשטרה קיבלה את טענת החוקר לפיה נפגש איתה בתום לב ו"לא ממניע זר".
סיפור המעשה החל כשהמתלוננת התקשרה לחוקר שהכיר את הסכסוך עם בעלה, וביקשה להתייעץ איתו בטענה שהבעל מגיע למקום עבודתה ומטריד אותה. החוקר הציע למתלוננת להיפגש כשהיא מסיימת את העבודה, לצורך שאינו ידוע. האישה סיימה את עבודתה בשעה 15:30 ונסעה לדירת החוקר, ממנה יצאו השניים רק בשעה 17:00. האישה "הקפיצה" אותו ברכבה לתחנת המשטרה, אבל לא הביאה אותו עד לתחנה. החוקר ביקש לרדת מעט לפני ולהמשיך ברגל.
איתרע מזלו של השוטר, וליד התחנה הוא פגש את בעלה של האישה, שגם אותו מכיר היטב מהטיפול בענייני הזוג. הגבר שאל את החוקר מה היו מעשיו עם אשתו והטיח בפניו: "אתה חוקר אותנו, ואחר כך נפגש עם אשתי בדירה לבד".
סנגורו של השוטר, עו"ד סלמאן גאנם, הסביר כי הוא טעה בשיקול דעת ובסך הכל נתן "טיפול משטרתי ממוקד" לתלונת המתלוננת נגד בעלה, וראה עצמו כמפשר ומגשר. מפקדיו של החוקר שיבחו אותו על תפקיד נוסף שהוא ממלא כשוטר קהילתי בשועפט, ובית הדין המשמעתי של המשטרה אישר הסדר טיעון במסגרתו הטיל עליו קנס של 3,000 שקל בלבד.
יש גם שופטים מוזרים…רק בישראל שופטת שנתפסה מפרה חיסיון ממשיכה לדון בדלתיים סגורות וטרם הועמדה לדין למרות המלצת הנציב!
מתוך כתבה של רויטל חובל, הארץ: איריס ארבל אסל שופטת לענייני משפחה בתו של מנהל בתי המשפט לשעבר דן ארבל. לפי התלונה שנמצאה מוצדקת, אסל העבירה תיקים חסויים לסטודנט שעבד איתה, עמו התכתבה באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט. המלצה להעמידה לדין
עד היום טרם הועמדה לדין
המלצה חסרת תקדים לסנקציה נגד שופטת
הנציבות: דין משמעתי לשופטת איריס אסל
כך נכתב על השופטת איריס ארבל אסל. "פגיעה בכבוד המערכת"
ריבלין משתמש לראשונה בכלי החמור ביותר שבידיו כלפי שופטת משפחה בתל אביב מצא שהתכתבה בצורה לא ראויה עם סטודנט שסייע לה והעבירה אליו תיקים חסויים לאחר שסיים את עבודתו
נציבות תלונות הציבור על שופטים / דין וחשבון שנתי לשנת 2014
נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, המליץ להעמיד לדין משמעתי את איריס אסל, שופטת בבית המשפט למשפחה בתל אביב. זוהי הסנקציה החמורה ביותר שברשותו של הנציב וזו הפעם הראשונה מאז הקמת הנציבות בה נעשה בה שימוש. ההמלצה הועברה באוקטובר שעבר לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני, אך היא לא הספיקה לטפל בה לפני פיטוריה.
תמצית החלטתה של הנציבות, ללא שמה של איריס ארבל אסל, מתפרסמת (יום א', 22.3.15) בדוח השנתי שלה. הבדיקה נעשתה לבקשתו של נשיא בית המשפט העליון דאז, אשר גרוניס, והיא עסקה במערכת היחסים בין אסל לבין סטודנט למשפטים שסייע לה במסגרת קליניקה של סטודנטים. אסל המשיכה להסתייע בסטודנט גם לאחר סיום שירותו בקליניקה והעבירה לו תיקים, תוך שהוא מועמד להתמחות אצלה. כאשר התמשכו הליכי האישור, הודיעה אסל לסטודנט שלא יוכל להתמחות בלשכתה, ובתגובה הוא פנה במחאה לנשיאה דאז של בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן.
הסטודנט צירף למכתבו אסופת תכתובת דוא"ל ומסרי ווטסאפ שהוחלפו בינו לבין אסל, ולדברי הנציבות היא כללה "התבטאויות אישיות החורגות מחילופי מיילים רגילים בין שופט/ת למתמחה". אסל הגיבה באומרה, כי היחסים ביניהם היו חבריים, אם כי במישור המקצועי בלבד. עוד טענה, כי מאחר שהיה ברור לה שהסטודנט יתמחה בלשכתה, היא נענתה לבקשתו לסייע לה בהתנדבות ולכן העבירה אליו חומר משפטי. הנציבות מציינת, כי בידי הסטודנט נותרו שמונה תיקים שהעבירה אליו אסל, ואשר – מטבע הדברים בתחום המשפחה – "כוללים חומר אישי מאוד".
"להתפלש בנבכי נפשו והגיגיו"
בפיה של הנציבות ביקורת חריפה ביותר על התנהגותה של אסל. בנוגע לחילופי הדוא"ל נאמר בהחלטה, כי זו התנהגות שאינה הולמת מעמדו של שופט ועלולה לפגוע באמון הציבור במערכת השיפוט. "התכתבויות אלה גובלות בהתבטלות דימויו של השופט כשופט עצמאי ובלתי תלוי… מערכת יחסים כזו יוצרת גם בעיניו של הסטודנט דימוי של שופט תלותי ולא נחרץ, שהופכת אותו, את הסטודנט, למושיע כביכול ולגואל.
"…האמור בהתכתבויות אינו מוסיף כבוד לשופט. להפך, הוא ממעיט מערכו ופוגע בדימויה של המערכת". שופט אינו יכול להשיל מעליו את הילתו וכבודו, משום שאלו הם נכסים כמו דגלה וסמלה של המדינה, אומרת הנציבות. לשופט אסור להפוך סטודנט או מתמחה ל"נפש תאומה" שלו, "המזמין אותו למעשה להתפלש בנבכי נפשו והגיגיו. אין מניעה שייווצרו יחסים חבריים בין שופט למתמחה, אבל צריך להקפיד על מכובדות הקשרים, לבל ייפרמו תפרי גלימת השופט ויצנחו ביחד עם כבודו. לצערנו, נראה שכך קרה במקרה זה". ההתכתבויות הללו, נאמר עוד, "עלולות לגרום נזק תדמיתי בל ישוער למערכת המשפט".
הנציבות מציינת, כי אסל באה בטרוניה על כך שהסטודנט העביר התכתבויות אישיות, ומשיבה: "על זה נאמר: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. היכן היו הזהירות ושיקול הדעת המצופה משופט, המחויב לשמור על מעמדו שלו ועל מעמדה של מערכת השיפוט שהוא חבר בה? השופט/ת כשל/ה בכך, פגע/ה בכבודו/ה האישי, במעמדו/ה כשופט/ת ובכבוד המערכת כולה".
"כשל במשך חודשים"
בהתייחס להעברת התיקים לסטודנט, אומרת הנציבות: "מיותר להכביר את חומרת המעשה, כאשר מדובר בתיקים רגישים". אסל טענה שפעלה בתום לב, אך הנציבות דוחה זאת: "לא ניתן לקבל טיעון של 'תום לב', כאשר מדובר בשופט אשר כיבוד החוק אמור להיות נר לרגליו. השופט/ת כשל/ה חמורות בהפעילו/ה שיקול דעת מוטעה… לא מדובר בכשל חד-פעמי, ברגע של היסח דעת, אלא במספר רב של פעמים במשך חודשים".
עוד מצאה הנציבות כשל בכך, שאסל לא ניהלה רישום של התיקים שהעבירה לסטודנט. כך נוצר מצב, שכאשר נותק הקשר עימו, לא ידע איש אלו תיקים מצויים בידיו. קב"ט בית המשפט אומנם ביקש מהסטודנט להחזיר את התיקים, אך מעבר לכך לא נעשה דבר ואיש לא וידא שהוא אכן החזיר אותם. "מיותר להכביר מילים על הנזק שיכול להיגרם למערכת המשפט, כאשר תיקים חסויים מתגלגלים לידי מי שאינו מוסמך לקבלם. לא קשה לצפות את הנזק שיכול להיגרם אם יועברו התיקים החסויים הלאה".
כאמור, הנציבות המליצה להעמיד את אסל לדין משמעתי, וההחלטה תתקבל בידי שר המשפטים החדש. בינתיים ממשיכה אסל לשמש כשופטת משפחה בתל אביב, תפקיד אליו מונתה במרס 2014 לאחר ששימשה שש שנים כרשמת.