בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את עיקר ערעור המסים שהגיש רמי עזרן, בכיר בארגון זגורי המרצה 15 שנות מאסר על ניהול ארגון פשיעה, עבירות תקיפה ואלימות, סחיטת דמי חסות, ארגון הימורים, עבירות מס והלבנת הון.
ראש הארגון חגי זגורי, עזרן ואחרים הורשעו בכך שבשנים 2008-2010 הפעילו קווי הלוואות בדרום, מועדונים ודירות הימורים, הטילו סנקציות אלימות על בעלי חוב וסחרו בנשק ואמל"ח. עזרן שימש בין היתר כנציגו של זגורי בספינת ההימורים "מג'יק 1" שביצעה הפלגות לחופי הים התיכון, ובנוסף ניהל את קו ההלוואות של ארגון הפשיעה באזור אשדוד.
פקיד שומה אשקלון הוציא לעזרן שומות לפי מיטב השפיטה (אומדן) על סך 4.7 מיליון שקל לשנים 2008-2009. כעיקרון, השומה מבוססת על פסק הדין שניתן לפני שנים בהליך הפלילי, לאחר הודאה של עזרן בהסדר טיעון. פסק הדין הפלילי ביסס את מרבית הנתונים לגבי פעילותו הכלכלית של הארגון, ופקיד שומה השלים את הנתונים החסרים על סמך הערכות. בשומה נקבע כי הכנסותיו של עזרן מהלוואות בריבית לתשעה לווים שונים עמדו על 3.5 מיליון שקל. עוד נקבע, כי הכנסותיו כשותף (10 אחוז) בקזינו על ספינת מג'יק 1 היו 1.2 מיליון שקל, בתקופה שבין מאי 2008 לתחילת 2009. מתוך סכום זה הכיר פקיד שומה בניכוי הוצאות של 70 אחוז. עוד נקבע, כי לעזרן היו הכנסות של 250 אלף שקל מהברחת סיגריות ומשקאות חריפים, 300 אלף שקל מניהול דירות הימורים ו-300 אלף שקל מסחיטה באיומים.
עזרן, באמצעות עו"ד לירן שגב, תקף את השומה בטענות התיישנות שנדחו, וכן טען כי ההכנסות המיוחסות לו חורגות מהסכומים שיוחסו לו בכתב האישום, ומהסכומים שבהם הודה בהליך הפלילי, וכן שלא הותר ניכוי הוצאותיו מרוב ההכנסות שבהן הודה.
השופטת יעל ייטב קיבלה את טענותיו בנוגע לסעיף הסחיטה. על פי גזר הדין הפלילי, זגורי ועזרן חשדו באחר כי מסר מידע למשטרת ישראל נגדם. עזרן שוחח עם האחר בטלפון ואמר לו כי זגורי חושד בו. במהלך השיחה הטלפונית, בשל האימה שחש, הציע הנסחט לשלם לשניהם 500 אלף שקל כדי לקבל את סליחתם. עזרן אמר לו כי יסכימו ל"פיצוי" של 600 אלף שקל, ודיווח לזגורי על הסיכום. עזרן טען כי הסכום שהוזכר בעבירת הסחיטה לא התקבל בידיו בפועל והשופטת ייטב קיבלה טענתו, משום שסעיף ההרשעה לא קבע כי התקבל הסכום שנסחט, ולעזרן לא יוחסה העלמת הכנסה בתיק הפלילי בסעיף זה.
בעניין ההלוואות בריבית, השופטת קיבלה את עיקר עמדתו של מס הכנסה, אך תיקנה את שיעורי הריבית שיוחסו לכמה הלוואות. עזרן טען לקיומם של הפסדים עקב הלוואות שלא הוחזרו וטען שהיה על פקיד שומה להביא בחשבון את החובות האבודים שלו, ולהפחית אותם מההכנסות. השופטת דחתה את טענותיו וקבעה כי הן "טענות בעלמא, כלליות שאינן נתמכות בראיות או באסמכתאות".
בעניין ההלוואות, כתב האישום ציין הכנסות של חברי הארגון, אך היה פחות מפורט באשר להכנסות האישיות של עזרן, ופירט שיעורי ריבית רק בחלק מההלוואות. על אף זאת, השופטת ייטב קבעה כי "פקיד השומה פעל באופן זהיר ושמרני בקביעת ההכנסות… פקיד השומה אינו מוגבל בקביעת השומה לממצאי ההליך הפלילי, שכן הם מבוססים על נטלי הוכחה של מעבר לכל ספק סביר, ואין להוציא מכלל אפשרות שבקביעת השומה ימצא פקיד השומה שהיו לנישום הכנסות נוספות… נטל ההוכחה בהליך האזרחי מוטל על המערער".
לדברי השופטת, "המערער לא התכבד להוכיח מה היה שיעור הריבית בכל הלוואה. בחקירתו הנגדית השיב המערער שהכל רשום אצלו, ואולם הוא לא הציג כל רישום המבאר מהן ההלוואות שנתן, מהם שיעורי הריבית, מהי תקופת ההלוואה, ומהם התשלומים ששולמו לו, וקשה להימנע מהרושם שהשומה שנקבעה מקילה מבחינת הכנסותיו בפועל, שאם לא כן היה טוען טענות מפורשות באשר לשיעור הריבית ומציג לבית המשפט את האסמכתאות לכך".
גם בשאר סעיפי השומה התקבלה עיקר עמדת מס הכנסה ונקבע כי עזרן ישלם הוצאות של 25 אלף שקל.
