עורכות הדין שלומציון גבאי מנדלמן ואסתר בר ציון, שחולקות מתחם משרדים משותף מול בית המשפט בתל אביב, הפיקו יחד עם "המדרשה", האקדמיה הארצית של לשכת עורכי הדין, ערב עיון בנושא "עדויות מתלוננות בעבירות מין באולם בית המשפט", נושא טעון בתקופה האחרונה מכל הצדדים: הלובי הפמיניסטי בהשראת תנועת "מי טו" ומרבית כלי התקשורת, ובהשראתם רשויות התביעה בישראל – משטרה ופרקליטות, כאשר מנגד מנסים לעמוד בפרץ גופי הסנגוריה השונים – ציבורית ופרטית.
את הכנס פתחה והנחתה עו"ד בר ציון, שהסבירה מדוע חשוב לעשות יום עיון כזה לעורכי דין ומשפטנים בחסות הלשכה. עו"ד בר ציון ציינה כי מבחינתה כסנגורית המרבה להופיע בתיקי עבירות מין, פעמים רבות עם עו"ד מנדלמן המתמחה בתחום, מאז שהחלה תנועת מי טו התחושה היא שכולם מעודדים תלונות, התקשורת מפגינה אמפטיה מוגזמת למתלוננות, ובעקבותיה המשטרה מטפלת בהן בחרדת קודש ללא שאלות קשות או חקירות אוביקטיביות, "למשל, חוקרים מסרבים לפרוק ולחקור טלפונים של מתלוננות במהלך חקירת משטרה, לא נעים להם. ההרגשה היא שכל מערכת אכיפת החוק, משטרה, פרקליטות ובתי משפט, נותנים אמון מלא במתלוננות כל הדרך להרשעה. ואז אנחנו שומעות הסברים כמו המתלוננת לא הפריזה, או שאין לה מניע לשקר ועוד. מילה מול מילה? תמיד מאמינים למתלוננת".
עו"ד בר ציון העבירה את המיקרופון לאורח הבכיר ביום העיון, נשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, השופט גלעד נויטל. מעבר לאינספור תיקי עבירות מין שהשופט נויטל מנהל כבר שנים, בתפקידו היום הוא מנחה לכאורה את השופטים במחוז שלו, או לפחות מלבן איתם את הנושא, עם דגש על הסוגייה שעל הפרק.
"אחרי הפתיחה הסוערת של עו"ד בר ציון", אמר נויטל, "אני שואל את עצמי מאיפה מתחילים לתקן, לא את המצב אלא את מה שחושבים עלינו הסנגורים כפי שאמרה עורכת בר ציון, למשל שהשופטים נותנים מקום לזה שהמתלוננת לא הגזימה, וכמובן שהדברים מיוחסים גם למתלוננים בעבירות מין.
"אז ככה, זה לא השופט קובע מה משמעות ההגזמה, אלה אמות מידה שקבע בית משפט עליון ושופטים בערכאות דלמטה חייבים להיענות ולשקול על פיהן. לפי בית משפט העליון רמת הגזמה בתיאור הדברים מקישה על האמינות של המתלוננת, הנחיות העליון מהסוג הזה כוחן יפה גם לזיכוי נאשמים, לא רק לקביעת אמינות של מתלוננות".
הרחש שנשמע בקהל רמז לשופט שדבריו יפים, אבל אין להם קשר לעבודת הסנגורים באולמות בית המשפט. עו"ד מזל גבאי טענה כי בסיטואציות בעייתיות יש שופטים שמפסיקים הקלטות באולם אם הסנגור עומד על דעתו וחופר בסוגייה מסויימת, וזכתה לתמיכה בקהל אבל גם של השופט נויטל על הבימה.
בשורות הראשונות החברות הטובות, עו"ד רותם טובול ועו"ד עינת סופר בסרגליק, קצת מאחור ישב חברן הקרוב עו"ד שי גבאי, ושורה אחריו עו"ד שנהב אילון. שני פליליסטים החולקים משרד משותף, עו"ד שי רודה ועו"ד ירון פורר, ישבו צמוד צמוד ליד עו"ד ויקטור אוזן השותף של עו"ד בר ציון, ולידו עו"ד שחר מנדלמן בן הזוג של שלומציון. עו"ד אלון ארז נראה קשוב מאוד, כך גם עו"ד ערן זמיר.
נשיא המחוזי לא נרתע מהקולות בקהל. "כאשר מתלוננת מתארת מצב שבו הכל היה שחור ביחסים, מה המשמעות? האם זה הגיוני? בגלל זה, אין הרשעה בעבירת מין ללא חיזוק לעדות המתלוננת. בכל הקשור להערכת מהימנות מתלוננות בעבירות מין, היום הפסיקה נותנת לשופטים כלים טובים יותר להערכה, אבל אני יושב כאן כדי לומר לכם, עורכות ועורכי הדין, גם להגנה מותר לפתח כלים לבחינת מהימנות של מתלוננת. הסנגוריה בהחלט מוזמנת לחפור, להציג מסמכים חיצוניים, להביא עדים, תעבדו קשה, ואם שופט אינו מאפשר זאת, אתם צריכים לדרוש להכניס את השאלות ואת הסירוב לפרוטוקול! היום ניתן לתקוף הרשעה על בסיס מהימנות, גם בערעורים".
המנחה בר ציון סיכמה את דבריו של השופט נויטל במשפט אמיץ: "זה בסדר שהשופט נויטל נעצב כאן היום מדברי הפתיחה שלי, אנחנו באולמות המשפט עצובים כל יום בכל ימות השנה, חוזרים הביתה מתוסכלים ומאוכזבים מהיחס של המערכת כלפי נאשמים".
אחרי הנשיא נויטל עלתה לבימה השופטת המחוזית מרב גרינברג, ראש לשכת תביעות של המשטרה לשעבר בתחנת נתניה, בימי הזוהר של ארגון פשע אבוטבול, מי שלימים היתה תקופה קצרה סנגורית וחזרה לשירות המדינה, הפעם כשופטת שלום בפתח תקווה. בשנים האחרונות השופטת גרינברג התקדמה לבית משפט המחוזי מרכז בלוד, שם היא מנהלת תיקים, גם בהרכבים של פשע חמור, ובמקביל היא שופטת מוקד בתיקי דן יחיד המנווטת תיקים לשופטים השונים.
בהרצאה הקצרה שנשאה היא תיארה כי בתפקידה הנוכחי היא נחשפת לעשרות תיקי עבירות מין, חלקם הגדול של פגיעה בילדים בתוך ומחוץ למשפחה, תיקים שהפרקליטות החליטה להגיש בעיקר לבתי משפט מחוזיים.
"תיקי עבירות מין הם מאטריה קשה ביותר, יש הרבה מאוד מקרים קשים של עבירות מין בתוך המשפחה, גם לשופט מאוד קשה לשמוע עדות אותנטית של ילדים וילדות, אנחנו הולכים עם זה הביתה, ובדיוק בגלל הרושם הזה עבודת הסנגורים בתיקים האלה הרבה יותר קשה. התשתית הראייתית מאוד קשה, מדובר בעדויות רגשיות וטעונות מכל הצדדים", הודתה השופטת וחידדה את הקושי של מארחיה מההגנה לקעקע מהימנות בעדות של נפגעי עבירות מין.
השופטת גרינברג מנתה במשך דקות ארוכות תיאורים של מתלוננות, וכיצד הם חודרים ללבבות, והציעה לסנגורים להימנע מללחוץ עליהן במקרים כאלה שנראים אותנטים, "זה רק יכול להחמיר את התיאורים של המתלוננות על הדוכן, אבל גם של עדי ראייה מהמשפחה וכדומה, כבר ראיתי עדים ששתקו ושתקו אבל אז סנגורים לחצו עליהם ובבת אחת יצאה רוח סערה והם גוללו דברים קשים מאוד".
ומה כאשר מתלוננת משקרת?
"אני מכירה מצבים שבהם התיק נפל, אבל גם מצבים שחרף השקר בחלק אחד התקבלו דברי אמת בחלק השני", ציינה השופטת גרינברג את האבסורד, שכדי להימנע ממנו היא פונה ל"פסק הדין של שופט בית משפט העליון, יצחק עמית, שערך טבלה של קריטריונים להגדרה של תלונות שווא בתיק קלאסי של תלונות שווא בו זוכה עו"ד אורי דניאל".
בהמשך להרצאות עלו לפאנל בהנחיית עו"ד שלומציון גבאי מנדלמן הנשיא נויטל והשופטת גרינברג, יחד עם עו"ד מיכל עורקבי דנציגר מהסנגוריה הציבורית, עו"ד מיקי פורן מפרקליטות מחוז מרכז, עו"ד גלי חצב מפרקליטות מחוז תל אביב, ועו"ד רותם אלוני לצד עו"ד סיגלית זוהר מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, האכסניה של מרבית המתלוננות והמתלוננים בעבירות מין.
במהלך הפאנל עלו הקשיים שבהעדת מתלוננת שלא בנוכחות הנאשם, "התחושה שהוא למעשה 'עציץ' והרכב השופטים לא באמת רואה אותו, תרתי משמע". כפי שהגדירה עו"ד גבאי מנדלמן.
עוד הם דנו בחידושים שבעקבות חוק חיסיון ראיות, והחשיבות שיש בגילוי חומרים אלה עד כדי חזרה מכתבי אישום כאשר הסנגורים עומדים על זכויות הנאשמים.
נושא נוסף שדנו בו הוא ראיון מתלוננת בפרקליטות והכנתה לחקירה נגדית (ריענון). "מה כולל הראיון הזה", שאלה המנחה, וציינה כי "בדיקה של הראיות בתיקי עבירות מין מלמדת על 'חקירות צרות' במשטרה, החוקרים נמנעים מבדיקה והעתקה של הנתונים בטלפון של מתלוננת, בשם 'הפגיעה בפרטיות' הם נמנעים מביצוע פעולה שיכולה להכריע גורל של תיק, אבל הם לא נוהגים כך עם הטלפון של החשוד שהופך למסד הראיות העיקרי בכל תיק כמעט".
