ענאן אבו נימר (24) ורונן אבו טריף (31) מכפר ירכא שבצפון גנבו בלילה שבין ה-21 ל-22 באוגוסט 2023 רכב טויוטה.
הם טשטשו את סימני הזיהוי של הרכב והחנו אותו ברחבת עפר ביישוב.
כמה חודשים לאחר מכן, ב-14 בינואר 2024, השניים כיסו את פניהם במסכות, עטו כפפות לידיהם וחבשו כובעים.
אחר כך הם נכנסו לרכב הגנוב כשברשותם אקדח חצי אוטומטי טעון ומטען חבלה רב עוצמה, והחלו בנסיעה.
אבו נימר היה אמור לשהות אז במעצר בית מלא, אך הוא תועד יוצא מהרכב הגנוב כשבידיו מטען החבלה, וחוזר אליו ללא המטען. אחר כך נסעו השניים בחזרה לירכא.
בשובם עם הרכב לרחבת העפר, שוטרים הבחינו באבו נימר אוחז באקדח. הם קראו לו לעצור, אך הוא לא נענה, השליך את הנשק וניסה לברוח, אך נעצר. חברו אבו טריף נעצר במושב הנהג ברכב הגנוב.
לאחר מעצרם של השניים טענה המשטרה כי הם חשודים במעורבות בפיצוץ מטעני חבלה והשלכת רימון רסס בשלושה אירועים שונים שהתרחשו באזור ירכא.
לפי המידע המודיעיני שהניע את המעצר, הפעילות של ענאן אבו נימר ממשפחת אבו נימר נעשתה כחלק מהקואליציה עם ארגון הפשע של האחים אבו לטיף נגד גורמים בתוך ירכא שהיו חייבים כספים לאבו לטיף.
מעצרם הוארך מעת לעת עד שהוגש נגדם כתב אישום שייחס להם עבירות נשיאה והובלת נשק (אקדח ומטען חבלה), באירוע אחד בלבד.
תיק החקירה נשען על לא מעט ראיות, בכלל זה מצלמה נסתרת שהתקינו שוטרי ימ"ר חוף ברכב הגנוב שבו נסעו שני הנאשמים.
המצלמה הזו תיעדה את השניים נוסעים ברכב כשבידיו של אבו נימר הוא אוחז מה שנראה בהחלט כמו מטען חבלה.
הסנגורים של הנאשמים – עורכי הדין זוהר ארבל, אלי כהן ואבי חימי – ניהלו משא ומתן עם הפרקליטות, במהלכו הציגו לא מעט קשיים ראייתיים. בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר טיעון. במסגרת ההסדר סיכמו הצדדים על טווחי ענישה בלבד.
אבו נימר הודה לבסוף והורשע בנשיאה והובלה של אקדח, וניסיון לנשיאה והובלה של מטען חבלה. אבו טריף הודה והורשע בנשיאה והובלה של אקדח, בעוד שהאישום על מטען נמחק בעניינו.
הפרקליטות טענה כי מדובר בעבירות חמורות המצדיקות ענישה מחמירה בשל הפגיעה בשלום הציבור. נטען כי למרות שמטען החבלה המדובר לא פעל עקב תקלה, הפוטנציאל ההרסני שלו היה גבוה ביותר, ואילו הנאשם כלל לא ידע שהמטען תקול.
הפרקליטות עתרה לגזור על אבו נימר חמש שנות מאסר ועל אבו טריף שלוש שנות מאסר. את מיקום העונשים ברף הנמוך של מתחם הענישה נימקה התביעה בקשיים ראייתיים בתיק.
הסנגורים ציינו מנגד קשיים ראייתיים משמעותיים. בין היתר הם אמרו כי אבו נימר לא עשה שימוש במטען ולא כיוון אקדח על אף אחד, בעוד שחברו אבו טריף רק נהג ברכב ולא ידע על קיומו של המטען.
עו"ד ארבל שייצג את אבו נימר טען: "אותו אביזר שצולם ברכב, שאיננו יודעים את טיבו עד הסוף, איננו המטען שנמצא בחלוף מספר שעות לאחר שהנאשמים נעצרו".
עוד הוסיף הסנגור: "טענת המאשימה לפיה ענאן לא היה מודע לתקלה, חורגת מכתב האישום המתוקן ואין לכך ראייה. הדבר נשאר עמום ולא בכדי".
הנאשמים עצמם הביעו חרטה במעמד הטיעונים לעונש. "אני מצטער, מבקש סליחה", אמר אבו נימר, ואילו אבו טריף אמר: "גם אני מצטער על המעשה שלי, אני לא אעשה את זה שוב. אני מתבייש לעמוד פה".
השופט אינאס סלאמה קבע כי מדובר במעשים חמורים וציין בפשטות: "אם מחזיקים – למאסר נשלחים".
"עבירות הנשק באשר הן הפכו למכת מדינה ומחייבות הטלת ענישה משמעותית", ציין השופט בגזר הדין, "הצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים".
השופט גזר על אבו נימר 36 חודשי מאסר בפועל.
אבו טריף נשפט ל-27 חודשי מאסר בפועל.
שניהם נשפטו גם למאסרים על תנאי.
