חשוד בביצוע עבירות מין בבנותיו הקטינות של אחיו, עתר לבית משפט השלום בהרצליה, וביקש להוציא צו הטרדה מאיימת נגד האח, בטענה שהוא מפרסם את כתובתו ומכפיש אותו בפייסבוק בכינויים כמו "פדופיל מסריח" ו"חלאת המין האנושי". לטענת החשוד, שמו הטוב נפגע והוא חושש שיפגעו בו.
השופט יוסי ברכיה נתן צו במעמד צד אחד, שבמסגרתו נאסר על אחיו להתקרב/להטריד/ליצור עמו כל קשר, וזאת למשך שבעה ימים. במקביל, השופט הורה להעביר את התיק לדיון במעמד שני הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה.
השופטת ציפי כהן-אביטן מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב סירבה לבקשת החשוד להשמיע הקלטות של הודעות ווטסאפ קוליות ולקבל אותן כחלק מחומר הראיות, מאחר שאלו לא צורפו לבקשה למתן צו, ולא הועברו לעיון המשיב (אחיו).
בהמשך, השופטת קבעה כי לא הוכחו התנאים הנדרשים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת על-פי החוק. הבקשה נדחתה, והחשוד אף חויב בהוצאות בסך 7,000 שקל. "הערך בדבר חופש הביטוי הינו ערך יסוד במדינה דמוקרטית, אשר בית המשפט מצמצמו רק במקרים חריגים ובמידה, כאשר מנגד עומדת הזכות 'לשם טוב'", קבעה השופטת, "האיזון בין זכויות אלו מוצא ביטויו בחוק איסור לשון הרע ובהגנות… איני מוצאת כי טענות המבקש מקומן להתברר במסגרת בקשה למתן צו בעניין הטרדה מאיימת… המבקש אף לא הראה כי נעשו פרסומים מעבר לדף הפייסבוק האישי של המבקש… ככל שנעשתה פגיעה בפרטיותו באמצעות פרסומים אלו, יתכן והמדובר בנסיבות בהן היתה למשיב, כאבי הקטינות, חובה חוקית ו/או מוסרית ו/או חברתית לבצען, או לצורך הגנה על עניינו האישי כאפוטרופוס על הקטינות".
האח החשוד לא השלים עם ההחלטה, והגיש ערעור. עורכי דינו טענו כי הערכאה הקודמת טעתה כשסירבה לקבל את ההקלטות כראיה, מאחר שקבלתן חיונית לצורך הצגת התמונה המלאה. עוד נטען, כי הפוסטים אינטנסיביים ופורסמו בקבוצות שונות, וכי אבי הילדות פרסם גם תמונות של המערער, חומרי חקירה ואת כתובתו, כדי לפגוע בשלוות חייו – דברים המהווים פגיעה שנכללת בגדרי הטרדה מאיימת. עורכי הדין ביקשו לתת צו למניעת הטרדה מאיימת, שיאסור לפרסם אודות החשוד פרסומים בפייסבוק ולבטל את ההוצאות שהושתו עליו.
אבי הקטינות ביקש לדחות את הערעור. לדבריו, הוא הודיע לבית המשפט שהסיר את הפרסומים מהפייסבוק על מנת לשמור על ביטחונן של הקטינות, אך למרות זאת, אחיו החשוד התעקש לקיים את הדיון ועמד על מתן הצו. אבי הילדות הוסיף כי הבקשה למתן צו היא סתמית וטורדנית, והוגשה במטרה להתיש אותו. עורך דינו טען כי ההליך הנכון שהיה על המערער לנקוט בו הוא תביעה אזרחית בגין עילת לשון הרע.
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי דווקא לאור המתח העצום שבין הצדדים בעקבות הפגיעה הקשה הנטענת שביצע המערער בבנות המשיב, קיים חשש סביר שהמשיב ימשיך לפרסם נאצות וכינויי גנאי חריפים. "אין צורך שההטרדה תכלול איומים", ציין השופט, "די בכך שההטרדה עלולה לפגוע בשלוות חייו של המערער, כי מדובר בסדרת פרסומים רחבה ומתמשכת ומתקיים יסוד סביר להניח שהמטריד עלול לשוב ולפגוע בשם הטוב ובשלוות חייו של המבקש. מעיון בפרסומים הרבים שצורפו לבקשה עולה שהם מהווים הטרדה מאיימת. הפרסומים נמשכו תקופה ארוכה יחסית…".
השופט הוסיף וציין כי הפרסומים כללו ביטויים ומשפטים כמו "תמות יא פדופיל מסריח", "סוטה מין", "לא ארפה, לא אתן לך מנוח ובזאת אני נשבע איש דוחה", "אבל בלילה השטן שבך צץ". הוא גם פרסם את כתובתו של החשוד וכתב: "פדופיל חי בתוככם, היום חזר לביתו, רח' ****** זהירות". ועוד.
לבסוף, השופט שילה הורה על מתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על אבי הילדות להכפיש, להטריד או לאיים על אחיו בכל צורה שהיא, וזאת למשך שלושה חודשים. אף החיוב בהוצאות בוטל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
