כנופיות חולון: מיקו פיס זוכה מדקירת צעיר בקבוצה של אורן בן דוד

ב-17 ספטמבר אשתקד הגיע העבריין מיקו פיס מחולון יחד עם אחרים לתחנת דלק ברחוב שער הגיא בפאתי ירושלים. אחד מיושבי הרכב יצא לרכוש מספר מוצרים בחנות נוחות, כשבשלב מסוים ביקש המתדלק להזיז את הרכב מאחר שהפריע לתנועה במסלול התדלוק.
השלושה נגשו למתדלק ולאחר דין ודברים פיס דחף אותו, והעובד דחף את פיס בחזרה. בהמשך, כך נטען, השלושה נכנסו לרכב וקראו למתדלק. כאשר זה הגיע, הם שלפו אלת בייסבול מעץ ופיס היכה את המתדלק בידו, בראשו ובצלעותיו. התביעה טענה כי המתדלק הצליח לתפוס את האלה בידו, אך אז הגיח אחד מחבריו של פיס ודקר אותו בידו ובישבנו. בהמשך, לפי האישום, אחד מהאחרים הרים אבן והיכה באמצעותה את המתדלק בראשו מספר פעמים. מיד לאחר מכן נכנסו השלושה לרכבם ונמלטו, כשהם מותירים את המתדלק פצוע ומדמם. כתוצאה מהתקיפה הוא סבל מפציעות רבות ונזקק לסדרת טיפולים.

זה היה האישום הראשון שהוגש על ידי עו"ד דניאל אשכנזי מלשכת התביעות של המשטרה לבית משפט השלום בתל אביב נגד פיס, בן 22 המוגדר כעבריין אלים במיוחד מחולון לו ייחסה התביעה המשטרתית שתי עבירות פציעה כשעבריין מזוין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סכין.

באישום שני נטען כי ב-27 בספטמבר, ערב יום הכיפורים, פיס ושניים אחרים שזהותם אינה ידועה הבחינו בצעיר מוכר למשטרה (24) המשתייך לחבורתו של אורן בן דוד, בעת שהיה עם חברתו ושני חברים נוספים. פיס וחבריו, נטען, התקרבו לצעיר והחלו לרוץ אחריו בעוד שהוא ניסה להימלט, עד שהגיע למרכז מסחרי ברחוב אמיר דרורי. שם ירד הצעיר למרתף, אך פיס וחבריו השיגו אותו. אחד מהם שלף סכין, ובתגובה הצעיר התיז לכיוונם גז מדמיע.
התביעה טענה כי בתגובה לכך, פיס וחבריו תקפו את הצעיר ואחד מהם דקר אותו בגבו, בידו ובפניו. מיד לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום. כתוצאה מהתקיפה, הצעיר שסבל מפציעות מדממות פונה לבית החולים וולפסון במצב בינוני ונזקק לטיפול רפואי ו-17 תפרים.
אישום שלישי יחס לפיס הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סכין.

מבקשת המעצר עד תום ההליכים שהוגשה בזמנו נגד פיס עלה, כי לחובתו חמש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, נשק וסמים, בגינן ריצה מאסרים בפועל. כמו כן תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים ברי הפעלה. למעשה, רק מספר חודשים קודם לכן הוא השתחרר ממאסרו האחרון. בבקשת המעצר נטען אז כי פיס הוא "בעל אופי אלים ומזג חם".

מאחר שפיס כפר במיוחס לו, נפתח משפט הוכחות.
כאשר עלה לדוכן העדים המתדלק מהאישום הראשון השופט שמאי בקר הוביל את הצדדים להסדר דיוני שכלל הסכמה לגבי אישום זה. פיס הודה והורשע בעבירה של פציעה כשעבריין מזוין.
במקביל, האישום השלישי – החזקת סכין והפרעה לשוטר נמחק מכתב האישום, ועל הפרק נותרה רק הדקירה של העבריין מהכנופייה היריבה.

ביום הצגת ההסדר הורתה השופטת ענת יהב על שחרורו של פיס נוכח תסקיר חיובי שהוגש בעניינו. ערר המדינה התקבל וב-24 ביוני פיס נעצר מחדש.
הסנגורית הגישה בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר, שהתקבלה ב-19 ביולי, אז השופטת יהב הורתה שוב על שחרורו של פיס.
הפעם סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט בני שגיא, דחה את הערר של המדינה ופיס שוחרר בתנאים מגבילים.

Embed

Copy and paste this HTML code into your webpage to embed.

בטרם עוברים לעדותה של העדה בבית המשפט יש לסקור את שלל הגרסאות שמסרה בחקירותיה במשטרה.
תחילה, בתשאול ראשוני שנערך לבת הזוג בבית החולים (לשם פונה בן זוגה עקב פציעתו), היא טענה כי לא נכחה באירוע ולפיכך לא ראתה את התוקפים.
יומיים לאחר מכן, בעדות שמסרה במשטרה, טענה: "ראיתי פשוט התקהלות ואנשים רצים והתקדמתי למקום… ואז ראיתי אותו יושב על הרצפה ומדמם".
החוקרים שבדקו את גרסתה של העדה אל מול סרטון אבטחה ועדויות אחרות שנגבו, הבינו כי מדובר בגרסה לא נכונה. לכן הם עצרו אותה בחשד לשיבוש החקירה, מה שגרם לעדה למסור לחוקרים: "נבהלתי ושיקרתי". בהמשך אמרה שראתה את המרדף אחר בן זוגה, אך לא זיהתה את התוקפים.

לאחר שנחקרה באזהרה, הוכנסה לתאה של העדה מדובבת. גם בשיחה עם המדובבת טענה העדה כי אינה מכירה את התוקפים, והוסיפה כי כלל לא היתה במקום התקרית.
בחקירתה הרביעית, כשהחוקרים הציגו לעדה את הסרטון מתיק החקירה, היא כבר אמרה כי זיהתה שניים מהתוקפים, כולל מיקו פיס, אולם סייגה את דבריה בכך שהיא בטוחה שזה היה הוא ברמת ודאות של 50 אחוז.
בחקירות החמישית והשישית הוצגו בפני העדה התמונות של פיס. היא ציינה את שמו, ולשאלת החוקרת האם הוא זה שהיה באירוע, השיבה בחיוב. גם כאשר ניסתה קצינת החקירות להקשות עליה ושאלה אם אין מצב שהיא טועה, העדה השיבה בשלילה וציינה: "מיקו במאה אחוז".
בחקירה שביעית שוב ציינה ביחס לפיס: "זיהיתי אותו במאה אחוז כשהוא עבר אותי".

וככה זה נשמע בחקירה שלה בבית המשפט:
עו"ד יפעת כהן: "נכון שהרגשת שאת רוצה לרצות את החוקר וללכת הביתה ולהגיע להורים ולמשפחה שלך?".
"כן".
אז אמרת לו על הכל כן?
"כן".
נכון שפחדת מזה שמסרת עדות מפלילה ולא מזה שאת מפחדת מהם באמת?
"כן".
את מפחדת שמיקו פיס יפגע בך?"
"לא".

בהכרעת הדין, השופט בקר קבע ביחס לעדות שלה במשטרה ובבית המשפט, כי "לא ניתן לקבוע ממצא מרשיע על בסיס עדותה… עדותה במסגרת אמרות החוץ (במשטרה) מטעמה התפתחה והתהפכה, והיתה רצופת סתירות לרוב".
הושפט ציין כי לפי התביעה הסתירות בעדותה נבעו כתוצאה מ"פחד עמוק ביותר מהנאשם… חשש זה מחזק את מהימנות גרסתה במשטרה, כמו גם את הזיהוי עצמו".

השופט לא הסכים עם זה. "חששה לא יכול להסביר את כל ההתפתחות בגרסתה, ונותרו פערים רבים, מהותיים, שאינם בשוליים, ללא כל הסבר המניח את הדעת, ובעיקר אמורים הדברים בשינוי במידת הוודאות בזיהויו של הנאשם. פער זה, לצד אחרים, מותיר ספק באמיתות גרסאותיה, ועל כן לא ניתן על בסיס זיהויה את פיס, בלבד, להרשיעו בדין… אין כל הסבר אמיתי או כזה המניח את הדעת לשינוי הדרמטי והמפליל ביחס למידת הוודאות של הזיהוי בה נקטה בחקירותיה השונות.

"מדוע עצם היותה בחקירה גרמה לה, דווקא בנקודה זו, להפחית את מידת הוודאות בזיהוי?
"מה הקשר בין מידת הוודאות בזיהוי הנאשם לבין 'הסיטואציה'? דווקא מידת הוודאות הנמוכה יותר בזיהוי (50 אחוז) הוסברה, לכאורה, באופן מתקבל על הדעת בעדותה: היא מסרה שלא ראתה את הנאשם מספר שנים, וממילא פגשה אותו רק פעמים ספורות, אולי פעמיים לאורך כל חייה, ולקח לה 'כמה שניות' עד שזיהתה אותו. האם פג חששה ונעלמו פחדיה מן הנאשם ובאיבחה, עד שמצאה לפתע לקבוע 100 אחוז של ודאות בזיהויו? וכל זאת – דווקא כאשר לא 'איימו' עליה במשטרה, במעצר בנווה תרצה, ולא 'לחצו עליה' שם לומר כך או אחרת".

השופט גם התייחס לשלב הזיהוי. "האמירה בתחילת הדרך ביחס לשלב בו זיהתה את הנאשם שונתה אף היא בגרסאותיה המאוחרות. חוסר יכולתה להצביע על השלב המדויק בו זוהה הנאשם מפחית אף הוא מהאפשרות לקבוע ממצאים על סמך עדותה… קיימים פערים רבים נוספים בעדויות החוץ".

השופט קבע כי גם העדות של העדה בבית המשפט – לפיה לא זיהתה את התוקפים והמשטרה היא שאילצה אותה לזהות, בכזב, את הנאשם – בלתי מהימנה.
"שוכנעתי כי במסגרת עדותה בבית המשפט עשתה כל שהיה ביכולתה על מנת לנסות להיטיב את מצבו המשפטי של הנאשם", אמר השופט, "בכלל זה חזרה בה מאמירותיה המפלילות במשטרה, והוכרזה בגין כך כעדה עוינת…. היא עשתה כמיטב יכולתה להשביע את רצון ההגנה".

לפי השופט, "גם לאחר הכרזתה כעדה עוינת על ידי המשטרה, היא המשיכה בניסיונותיה לסייע לנאשם… שיתוף הפעולה עם ההגנה ניכר במפורש בחקירתה הנגדית על ידי הסנגורית; ובנקל ניתן היה להתרשם שהיא מנסה לענות את התשובה 'הנכונה' – להגנה".

"קיימות דוגמאות רבות נוספות לכך שהעדה אישרה, או שללה, את שאלות הסנגורית, לפי מה שהיא חשבה שיהא בו כדי לסייע לנאשם, ולעיתים לאחר 'עזרה' מהסנגורית… בחקירתה הנגדית מדברת בעד עצמה. גם מעבר למגמה הברורה בעדותה בבית המשפט של 'סיוע להגנה ויהי מה', הרי שהגרסה שנמסרה היתה מלאה בסתירות, בלתי סבירה, ולא עלתה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק".

ביחס לטענות כי החוקרים לחצו על העדה והובילו אותה לזהות בכזב את פיס אחרת תיכלא, אמר השופט כי "מעצרה היה כדין, ובדין".
בסופו של דבר השופט בקר שיבח את חקירת המשטרה, אך ציין: "חרף השקעתם של החוקרים וניסיונם להגיע לחקר האמת, מבחינה ראייתית, לנוכח הסתירות הרבות והבלתי מוסברות.. וכן בשים לב לעדותה בבית המשפט שלא ניתן ליתן בה אמון, שוכנעתי כי לא ניתן על בסיס זיהויה הנטען של פיס – לקבוע כי אכן ידו שלו היתה בדבר".

בסיכומה של הכרעת הדין המזכה ציין השופט: "לאחר שקבעתי כי איני מקבל את ראיית הזיהוי – ממילא אין די ביתר הראיות שהוגשו מטעם התביעה על מנת להביא להרשעת הנאשם, ולא נטען שכך. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף שתיקת הנאשם בחקירתו במשטרה, עדותו בבית המשפט שהיתה בלתי משכנעת באופן מוחלט, וסכסוך לכאורי בלבד בין הנאשם למתלונן (שלא הוכח, בכלל) – אינן מספיקות, כראיות נסיבתיות, להוביל למסקנה מרשיעה ביחס לנאשם".
פיס זוכה מהאישום החמור בכתב האישום, ובימים אלה הוא ממתין לטיעונים לעונש ביחס לאישום הראשון של תקיפת עובד תחנת הדלק בו הוא הורשע.