אם לנערה בת 16 וחצי פנתה לאחרונה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בבקשה להנפיק דרכון לבתה ולאשר את יציאתה למסע לפולין עם בית הספר, חרף התנגדות מובהקת של האב.
ההורים שהתגרשו בשנת 2011 כללו בהסכם הגירושין הוראה מפורשת ולפיה "הצדדים לא יהיו רשאים להוציא את הילדים מחוץ לגבולות המדינה ללא הסכמה מראש ובכתב מהצד השני". לטענת האם, חרף פניותיה לאב, הוא מסרב לשתף פעולה עקב "משקעים" ביחסים בינו לבין בתו.
האב הגיש התנגדות מנומקת וטען: "הבת שלי עברה טלטלה נפשית קשה מאז ה-7 באוקטובר". הוא הוסיף: "המסע הזה עלול להזיק לה מאוד".
לדברי האב, מדובר בקטינה רגישה במיוחד, והנסיעה לפולין דווקא עכשיו אינה מתאימה לה, גם בשל המצב הביטחוני הכללי. בנוסף טען האב כי מדובר במסע נקמה מצד האם, שהסיתה את בתו נגדו.
נוכח המחלוקת מונתה עו"ד עינת גריכטר כאפוטרופס לדין לשם התרשמות ישירה מעמדת הקטינה. לאחר שפגשה את הצדדים היא שוחחה עם הנערה ועם המחנכת שלה, ולבסוף תמכה בבקשת האם: "הקטינה מביעה רצון עז לנסוע. היא מודעת לכך שזה מסע מורכב, אך מאמינה שיש לה כוחות נפשיים להתמודד עם כך. מדובר בקטינה עוצמתית, דעתנית, ורבלית, והרצון שלה מגובש ומנומק. הקטינה הבהירה כי הנושא חשוב לה, היא מאוד מחוברת לעם ישראל, להיסטוריה ולאזרחות, מתעניינת בפוליטיקה, ומסע לפולין זו חוויה שהיא לא מוכנה לפספס".
האב חזר על התנגדותו והדגיש כי גם אם לא הוכח נזק נפשי מיידי, הרי שאין לאיש כלים לדעת כיצד תגיב ילדה רגישה למסע שכולו מראות שואה.
"שוכנעתי כי הקטינה מעוניינת להצטרף למסע לפולין וכי מדובר ברצון ברור ואותנטי שגובש על ידה לאחר מחשבה ושקילה עניינית של ההשלכות האפשריות של המסע, ולא התרשמתי כלל כי מדובר בדברים שדקלמה מפי אמה", הכריעה השופטת הילה גלבוע והוסיפה כי טענות האב בדבר הסתה לא נתמכו באף ראיה: "חזקה על האב כי אילו סבר שננקטה נגדו הסתה – היה פועל לכך מבעוד מועד. לא ניתן להעלות טענה כה חריפה בדיעבד רק כדי לחסום את רצון הקטינה".
עוד התייחסה השופטת לקושי ביחסים בין האב לבין בתו. מעמדת האפוט' לדין עלה כי האב נקט כלפי בתו בשפה בוטה ואף ניתק לה את הטלפון בשיחה טעונה. האב אישר זאת ונימק כי בתו התחצפה אליו והתנהגה בצורה לא ראויה, חצתה גבול, הוא התרגז, ניתק את הטלפון ושלח לה הודעה כועסת כאקט חינוכי.
השופטת לא מצאה בכך נימוק המצדיק למנוע מהקטינה את המסע. לדבריה: "מצופה מהאב שישים לנגד עיניו את טובת בתו במנותק מהסכסוך עם האם".
לעניין חששות האב מהשפעה נפשית, השופטת קבעה כי מנגד עמדו ארבע עמדות תומכות: האם, המחנכת, האפוט' לדין, והקטינה עצמה. כולן התרשמו שמדובר בבחירה שקולה ומתאימה. המחנכת מסרה: "היא רגישה, אבל עם הרבה עוצמות. היא מתמודדת, מתאמצת ומגשימה מטרות. יש לה חוסן נפשי".
לבסוף, השופטת ציינה כי מדובר במסע המלווה בהכנה ארוכה וליווי מקצועי, וכי ככל שתשנה הקטינה את דעתה – היא רשאית לחזור בה.
התוצאה: בית המשפט אישר את הוצאת הדרכון והסמיך את האם לחתום על כלל המסמכים הנדרשים, ללא צורך באישור האב. האב חויב בהוצאות משפט בסך של 1,000 שקל בלבד, נוכח היות הצדדים בלתי מיוצגים.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
