"אני מאיר שרעבי, מכור-נקי מעל לשלושים וארבע שנים. המסר החשוב ביותר בסיפור שלי הוא שיש דרך לצאת מהסם ומעולם הפשע, ואפילו להיות דוגמה למכורים שרוצים לחזור לחיים רגילים".
כך פותח מאיר שרעבי (75) את ספרו "מסע חיי – האומץ להשתנות ולשנות – סיפור חייו יוצאי הדופן של מאיר שרעבי".
"יש לספר הזה קהל פוטנציאלי ענק", פותח שרעבי בחיוך מנצח את הריאיון לרגל ההוצאה לאור של ספרו האוטוביוגרפי אשר מסכם 75 שנות חיים עשירות, פתלתלות, גדושות בים של סיפורים מסמרי שיער, סיפורים הסוקרים ברזולוציה גבוהה את כל סגירות המעגלים המדהימות של מסע חייו, שהוא גם מפעל חייו.
מי קהל היעד של הספר הזה?
"נרקומנים, נגמלים, מדריכים לגמילה, משקמי אסירים, קרימינולוגים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, עורכי דין. זה תפור עליהם. שיראו, אני אדם שהיה סוחר סמים, נרקומן כבד ועבריין, שישב שלושה מאסרים, נגמל, והפך למדריך בכיר ברשות למלחמה בסמים.
"בגדול", מוסיף שרעבי הרואה בספרו את פסגת חייו כמו ילד זקונים, "זה ספר שמיועד לכל אדם שתקוע בחיים: בנישואים, בעבודה. הספר נותן את האומץ לשנות, להשתנות ולגדול. אני מרגיש, בפירוש, תחושת ייעוד ושליחות".
מעניין אם נכתב בעברית ספר כזה על ידי סוחר סמים ונרקומן שנגמל, שעבר לצד השני של המתרס. "יש כאלה שכתבו, אבל אף אחד לא הגיע לרמה הזאת של חיים", אומר שרעבי ומונה כמה מהישגיו. "ב-1993 ראש הממשלה, יצחק רבין, מינה אותי אחרי שלוש שנות ניקיון לעבוד ברשות הארצית למלחמה בסמים, שהוקמה ופעלה אצלו במשרד ראש הממשלה.
"ב-24 פברואר 1999 עשיתי אצל אצל נשיא המדינה דאז עזר ויצמן כנס ענקי של 220 מכורות ומכורים נקיים (שנגמלו), זו היתה אטרקציה גדולה.
ב-2021 קיבלתי מראש עיריית תל אביב רון חולדאי את אות יקיר העיר ת"א.
"חשוב לי שאנשי מקצוע יקראו את הספר הזה ויראו עבריין ויבואן סמים שישב שלושה מאסרים, ובסוף נורית זומר-כהן, עובדת סוציאלית בכלא ניצן, שליחה של אלוהים שהקשבתי לה, היא זו אשר שינתה לי את החיים. מסוחר סמים בשכונת התקווה הפכתי למדריך לטיפול ושיקום מכורים לסמים בשכונת התקווה. יש כאן מסר: תילחמו. אין יותר 'פעם עבריין תמיד עבריין', או 'פעם נרקומן תמיד נרקומן'. תראו לאן אפשר להגיע. הספר הזה מפיץ בשורה ומפריך הרבה קלישאות".
הרעיון להוציא את הספר נולד מהרצאות שהוא נתן ברשות למלחמה בסמים. "הקרימינולוגית ד"ר חגית בוני, שעבדה איתי ברשות, שמעה את המשוב שקבלתי מסטודנטים באוניברסיטאות השונות, העברית, תלאביב, אריאל, בתי הספר לעבודה סוציאלית ובמכללות אשקלון ונתניה. היא אמרה לי שהסטודנטים מרותקים ממני ועפים עליי וטוענים שהם בשוק מהסיפור, והציעה לי להוציא ספר. זה היה כבר לפני 20 שנה, היא ישבה עליי חזק ואני לא רציתי, זה נראה לי גדול עליי".
"שחרר ותשחרר"
ב-2020, תקופת הקורונה, נפסקו הלימודים באוניברסיטאות. ד"ר בוני ניצלה את הוואקום ושלחה אליו סטודנטיות שבאו עם מחשבים, ריאיינו אותו, כתבו את סיפור חייו ואחרי כמה מפגשים הדפיסו את כל החומר שנאסף מהראיונות.
לפני שלוש שנים הלך שרעבי עם כל החומר הכתוב להוצאת ספרים, "שילמתי להוצאה 90 אלף שקלים והם סדרו לי את חנה שטרן, שהיא סופרת צללים. ישבנו על כל הניירת של הסטודנטיות והיא עשתה לי בזה סדר. זה חזר להוצאה לאור והם הביאו לי עוד כמה עורכים ששכתבו את החומר הכתוב. מי שליוותה אותי לאורך כל הדרך הייתה הבת שלי ענבל שרעבי, שקבלה את הקרדיט של עורכת הספר. אחרי זה לקחתי בחורה מהתוכנית לתמיכה, שאני לא רוצה לחשוף את שמה, שהביאה לספר את הנשמה של התוכנית. היה לי חשוב שתהיה בספר רוח. שזה לא יהיה כתוב כמו יומן. שאנשים יתחברו לזה וירגישו שהם נמצאים במקומות שהייתי בהם. נתתי לספר צבע, גם בפשע וגם בעבודה שלי כמטאטא רחובות. אגב, את רוב השמות בספר מחקתי, למעט את זה של אחי, שופט בית משפט בתל אביב לשעבר, עו"ד אריה שרעבי".
אתה מדגיש בספר את העובדה שהיית מטאטא רחובות. למה זה כל כך חשוב?
"כי שם ניצחתי את האויב שבי בענק. האויב שבי היה הבעיה שלי. לא המשטרה, לא שירות בתי הסוהר, לא היחידה המרכזית ולא מחלק הסמים. הם עשו את העבודה שלהם. אין לי במה להאשים אותם. אני באתי ממקום של פוזה, כדי לכסות את עצמי בדברים חיצוניים ולהסתיר כמה אני קטן בפנים. פתאום אני עומד ברחוב עם עגלה ומטאטא. שם קבלתי את עצמי. כתבתי על זה כדי לתת לאנשים תקווה ולהראות להם שזה אפשרי. אני מודה מאד לצ'יץ (שלמה להט, ראש עיריית ת"א לשעבר) על העבודה שהוא נתן לי בטאטוא רחובות, כי בשבילי זה היה שיא העולם של קושי. בזכות זה הזמנתי אותו להיות דובר בבית הנשיא – והוא בא".
כתבת שכל פעם שעבדת בטאטוא רחובות, הרגשת שאתה מטאטא גם את עצמך.
"בטח. מטאטא את כל העבר שלי. סחבתי קונטיינר של סלעים. עבדתי בטאטוא רחובות שלוש שנים. אנשים סוחבים על עצמם כל מיני דברים. למה הם צריכים את זה? תחיה את היום. עזוב מה היה. תעשה תיקון. איך אומרים אצלנו בתוכניות הגמילה והתמיכה: 'שחרר ותשחרר'. הספר הזה הוא גם ארגז כלים".
מה משמעות ציור הכריכה הקדמית של הספר.
"יש כאן 12 מדרגות שהם 12 השלבים בתוכנית
לתמיכה במכורים, פעילים ונקיים. אם אתה עושה את 12 הצעדים, אז חאלס, אתה בנאדם אחר לגמרי. האדם שעולה על המדרגות זה כאילו אני. היד זה כאילו חמסה כזאת. שלושת הפרפרים מסמלים כנות, פתיחות ונכונות. בשביל לעשות שינוי אתה חייב את שלושת הדברים האלה:
"משמאל למעלה, במרכז השמש, זאת המדליה שלנו (מראה לי את המדליה התלויה על צווארו: העיגול והמרובע). למה זה עגול? כי זה אוניברסלי. בכל העולם יש את התוכנית הזאת.
"ארבע הצלעות מסמלות את מה שהאדם חייב: שיהיה לו את עצמו, שיהיה לו אלוהים, שתהיה לו חברה ושיעשה שירות, שזאת תרופה ללב ליבה של מחלת ההתמכרות: הריכוז העצמי והאנוכיות. בשביל להיות חופשי, נקי ואיכותי, אני חייב לעזור לאחרים, להעביר מסרים, ללכת למרכזי גמילה, ללכת לבתי סוהר, להיות בקבוצות, לעשות שינוי.
"עד היום אני עושה את כל זה. אם יש לי את ארבע הצלעות, אזי יסודות ההחלמה שלי יציבים. כל מכור שרואה את הציור הזה ולא משנה למה הוא מכור – לאלכוהול, לסמים או להימורים – התוכנית, שמורכבת מ-12 צעדים, היא אותו דבר, רק עם שם אחר, והציור הזה ישר קורא לו".
"היום זה פי אלף יותר קשה"
המסקנה הבלתי נמנעת מקריאת ספרו של שרעבי – חרף תובנותיו המחכימות – המלחמה בנגע הסמים, כמו המלחמה בפשע, בתאונות הדרכים ובטרור, היא כמו לייבש את הים עם כפית. מלחמה אבודה. בטח עם ממשלות שזנחו את מורשת רבין וצימקו את ממדיה של הרשות למלחמה בסמים עד לכדי יחידה קטנה ונטולת כל השפעה במשרד לביטחון לאומי.
כמות המכורים היום הרבה יותר גדולה מהתקופה שלך, לא מתסכל?
"אתה לא יכול לפתור את הבעיה, רק לצמצם אותה. היום זה פי אלף יותר קשה, מביאים את הסם עד הבית, והמשטרה לא עושה מספיק. היום הכל חופשי. היום יש פינות עישון לגראס. היום גם הקריסטל קטלני. משתמשים בו כדורגלנים, אמנים, טייקונים. פעם היינו 'משתמשים' באיזה ואדי ועד לשם המשטרה הגיעה עלינו. היום מוכרים באמצע הרחוב חופשי. צריכים להבין שאנחנו לא הולנד ולא שוויץ. אנחנו מדינה שנלחמת על החיים שלה, שצריכה לשמור על עצמה. אני יודע על חיילים שמעשנים תוך כדי המלחמה. אני מעריך שהיום יש בארץ מאות אלפי מכורים, בעיקר אחרי מלחמת חרבות ברזל. היום יש גם הרבה מכורים למריחואנה קשה, שהשביחו את ה-THC שלה (החומר הפעיל) ל-30 אחוז".
בספר שרעבי מדבר על הרבה מכורים שהוא לא הצליח לגמול ומתו ממנת יתר. "אני הדובר של אלה שהולכים למות", הוא אומר בסוג של התרגשות. "אישית, בחיים לא הזרקתי. תמיד ידעתי שהסבל הזה יעבור. נעצרתי, השתחררתי, חזרתי, עסקים, עניינים. הייתי נרקומן עשיר. השתמשתי בחמישה גרם הרואין ליום, שזה המון. אבל הייתי יבואן, סוחר. לא הגעתי למצב שישנתי בתחנה מרכזית על הרצפה. אבל יש אנשים שמגיעים לתחתיות.
"כשאתה בסוף הדרך, ואין לך רצון להפסיק, אתה לוקח מנת יתר בשביל לנוח. ואולי גם לגמור מהסבל הזה. הייתי אוסף אנשים מהרחובות שאמרו לי, עזוב אותי, נמאס לי, אני רוצה למות. לאחד כזה הייתי אומר, 'שמע, אם לא תבוא איתי, מלאך המוות יבוא בשבוע הבא וייקח אותך'. יש כאלה שעלו איתי וניצלו, והם חיים, ועד היום הם בקשר איתי. סופה של מחלת ההתמכרות היא בתי סוהר, מוסדות, כלומר בתי חולים, ומוות".
כתבת בספר, "הסמים בחרו בשבילי ושללו ממני את זכות הבחירה", תסביר.
"הסמים ניהלו את חיי. הם קבעו מתי אכנס לבית סוהר, מתי אשתחרר, מתי אחזור. הסמים נרדמים רבע שעה אחריי ומתעוררים רבע שעה לפניי. מחכים לי. זאת ההתמכרות. אתה עבד. כל עוד אתה לכוד בציפורניים של המחלה הזאת, אתה תעשה כל מה שהיא רוצה. אבל הסמים הם רק הסימפטום של הבעיה: חוסר קבלה עצמית, חוסר הערכה עצמית, רגשות נטישה מהילדות, ואז בא הסם, משכך את הכאבים והופך לתחבושת נפשית, רוחנית ופיזית.
"היום אני חבר של מאיר, אוהב את מאיר, מקבל את מאיר, ותראה לאן הגעתי. והכל בזכות המטאטא רחובות. תחשוב, היה לי הכל מהכל, שני מועדונים, תחנת סמים שמכרה 1,200 מנות ביום, מכוניות. אנשים היו בטוחים שהתחלקתי על השכל. אבל שם ניצחתי את האויב שבי. שם קבלתי בחזרה את מאיר. אין ניצחון יותר מתוק וחשוב שחוויתי בחיים מהניצחון הזה".
גאולה דרך הביבים?
"ברור. האויב שבי נהיה קטן ואני, מאיר, נהייתי גדול. היום האויב שבי עדיין דופק לי בבגאז' של האוטו אבל אני אומר לו: 'תישאר שם'. אי אפשר להרוג אותו לגמרי. בחיים לא. זה יצר הרע ויצר הטוב. אלוהים פתח לי דלתות. הוא ראה איך אני מתמודד ואיך אני מנצח. יש לנו בתוכנית משפט: 'אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו'".
אתה מהרהר לפעמים מה היה קורה אם היתה ניתנת לך הזדמנות לחזור בזמן ולשנות הכול?
"בכלל לא. העבר שלי הפך אותי מנטל לנכס. אני מודה לעבר שלי. מה שיש לי היום, זה בזכות העבר שלי: להעביר את הבשורה, ללכת לבתי סוהר ולהעביר מסרים במרכזי גמילה. בגלל זה אנשים מקשיבים לי. אם לא הייתי נרקומן וסוחר סמים, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. בחיים לא. הייתי צריך לעבור את כל מדורי הגיהינום, כדי שיהיו לי היום את הכלים הכי חזקים להעביר את המסר. היום אני אדם שלם על מלא".
מכיר את מאיר עוד "מהמגרש ההוא", עת היה מתרועע עם "החבר'ה הטובים". אנשים שאני כשלעצמי הייתי מושפע מהם ומביט בהם בהערצה סמויה או גלויה אך שומר על מרחק סביר…
לכשפגשתי אותו בתכנית האנ.איי. הייתי מוקסם מהשינוי שעשה עם עצמו. מעטים הם האנשים שהגיעו מהמעמד שמאיר בא ממנו – הצליחו לעשות את השינוי המפרך הזה. עבודה קשה שמצריכה המון צניעות וענווה. תמיד נכון לעזור ולסייע ואת הכל עושה באנונימיות. מודל לחיקוי ולמופת להמון מכורים שלא מצליחים להיפטר מהפוזה. אדם חכם אמר פעם: "הפוזה גדולה מהחיים". ומי שלא מצליח לדרוך על האגו העצמי משלם בחייו. שיבורך מאיר לחיים ארוכים. באופן אישי, כמו רבים אחרים, אני אוהב ומעריץ אותו. האיש כולו רתום לעזרה לאחרים. עשה ים של פרוייקטים שכולם כולם רק לטובת מכורים. כתיבת הספר החדש – מסמך חשוב ויקר מאין כמותו. אני מברך אותו על הוצאת הספר. מאיר שווה סרט דוקומנטרי שיראו אותו כמה שיותר אנשים. תקצר היריעה מלספר אודותיו.
אין עליך מאיר , זוכר שאמרתי לך שאני רוצה לכתוב 📝 ספר 📗? כתבתי בלי הפסקה אבל העריכה והעלות הורידה אותי מזה עד היום , בהצלחה אוהב אותך ❤️❤️