בית המשפט העליון דחה את ערעור הפרקליטות על שחרורו של דוד קאופמן (42) מחיפה, המוגדר כ"איש הכספים" של רשת סחר בנשים ברזילאיות שהובאו לעבודה בזנות בישראל.
בית המשפט קיבל את טענת סנגוריו של קאופמן – עורכי הדין משה גלעד, זיו גלעד ו-ולנטין זברוב – לפיהם ישנו כרסום בראיות למעורבות של קאופמן בחלק מהעבירות, ולכן הוא ישוחרר באיזוק אלקטרוני אחרי חמישה חודשים במעצר.
הסנגורים טוענים כי הנאשם שעבד כחלפן כספים לא רשמי של הקהילה הברזילאית בישראל, נתן שירות של העברות כספים ליצאניות ברזילאיות שעבדו בישראל וביקשו להעביר כספים לקרובים שלהן בברזיל, בדיוק כמו שירותים פיננסיים שנתן ללקוחות אחרים מהקהילה. עם זאת, הם מכחישים שקאופמן היה חלק ממנהלי רשת הזונות או מעורב בהבאתן לישראל וברווחיהן.
קאופמן מודה למעשה בעבירות כלכליות כגון העלמת מס, אך לא יותר מכך. ואולם, בגרסה שמסר בחקירותיו ביחידה המרכזית במשטרת מחוז ירושלים, הוא חשף תמונה שיוצאת לאור לעתים נדירות.
מעדויות איש הכספים קאופמן עולה כי מיליוני שקלים במזומן מעבודתן של הנשים הברזילאיות שעבדו בזנות בישראל בשנים האחרונות, עברו דרך קאופמן ובתיווכו – לעסקנים בישיבות ובמוסדות דתיים בירושלים, למוסדות צדקה וגמילות חסדים (גמ"חים) של הקהילה החרדית, והולבנו באמצעותם.
איך זה קרה? קאופמן – שעלה לישראל בגיל 19 מברזל יחד עם אמו – הסביר כי כחלפן שהתמחה בהעברות כספים מתחת לרדאר, בעיקר של קהילת יוצאי ברזיל בישראל, נוצרו לו קשרי עבודה עם רבים בקהילה הברזילאית – כולל יצאניות שעבדו בארץ, להם הוא נתן "שירות פיננסי".
בכתב האישום נטען כי אחת מאותן יצאניות ששמה "פלומה" חזרה לברזיל ופתחה שם סוכנות לגיוס נשים נוספות ל"עבודה" בישראל, וקאופמן שהכיר אותה הפך לכאורה לשותף שלה בהבאת נשים לעבודה בשירותי מין.
איך התמונה הפרוורטית הזו מתקשרת לישיבות או מוסדות דתיים? קאופמן תיאר בחקירתו את מסלול הכסף לו הוא היה אחראי כחלפן: נניח שיצאנית ברזילאית נותנת לו 100 אלף שקל במזומן, שאותם הרוויחה בעבודתה, ומבקשת ממנו שיעביר את הכספים לברזיל – חלק לקרובי משפחתה וחלק אחר לסוכנות הזונות הברזילאית ש"גייסה" אותה ומימנה לה טיסה ושהייה. אחרי שקיבל כספי מזומן לידיו מיצאניות רבות שביקשו להיעזר בשירותי החלפנות שלו, איך יעביר מיליונים במזומן מישראל לברזיל?
המסלול הברזילאי
בחקירתו הסביר כי כחלק מעבודתו היה לו קשר עם דמויות מרכזיות בקהילה היהודית בברזיל, יהודים אמידים, ועם חלפנים אחרים.
כשהיה מקבל את כספי המזומן מהיצאנית בארץ – נהג להודיע לאיש הקשר שלו, יהודי עשיר בברזיל, שהכסף בידיו.
איש הקשר היה מעביר סכום זהה בברזיל לחשבונות של קרובי היצאניות, בניכוי עמלה שגבה קאופמן בשיעור של שמונה אחוז.
במקביל איש הקשר, היהודי האמיד, היה מורה לקאופמן למי להעביר את המזומנים שבידיו בארץ, וקאופמן היה פועל בהתאם להנחייתו.
לאחר שאיש הקשר הכניס כסף לחשבונות המקושרים ליצאניות בברזיל, קאופמן העביר את כספי המזומן שקיבל מהיצאניות ליעדים "לבנים" בארץ. לפי עדותו במשטרה, לרוב היו אלה ישיבות, מוסדות דתיים וגמ"חים, בהתאם ליעד שהיהודי מברזיל הורה לו.
לבסוף, אותם ישיבות ומוסדות דת הוציאו קבלות והודו לתורמים הנדיבים מברזיל.
כך כל הצדדים יצאו נשכרים:
היצאניות הברזילאיות העבירו את הכסף לקרובי משפחתן ולמעסיקיהן בחו"ל.
שותפים יהודים ברזילאים אשר הכניסו את הכסף בפועל לאותם חשבונות, בתיווכו של קאופמן, נרשמו כמי שתרמו למטרות צדקה ולמוסדות דת בישראל.
הכסף הולבן וקאופמן גזר את עמלת התיווך הפיננסי.
השיטה הזו להעברת כספים מכונה גם "שיטת החוואלה" – העברה שלא דרך המערכת הפיננסית, אלא בנויה על קשרים אישיים בין חלפנים ואנשי קשר במדינות שונות.
בהמשך, היהודים מברזיל השותפים לעסקה, ועסקנים ממוסדות חרדים בישראל שבאמצעותם הולבן הכסף, השתמשו בו כנראה לביצוע עסקים משותפים, מעבר לצדקה. אולי מדובר ברכישת נדל"ן ונכסים – אבל זה כבר אינו מעניינו של הנאשם קאופמן, שהסביר לחוקרים כי עבודתו הסתיימה לאחר שדאג שכספים מקבילים לכספי המזומן של היצאניות בישראל – ייכנסו לחשבונות הברזילאים שלהן.
השופט אלעד פרסקי מבית משפט המחוזי בירושלים, שלמד את תיק הראיות במסגרת הליך המעצר, ציטט כך את עדויות הנאשם בחקירותיו על דרך הפעולה: "המשיב היה מקבל את כספי האתנן מהנשים בשקיות מזומן… במקביל, בברזיל, חלפנים שעבדו עם המשיב 'המירו' כסף מזומן שקבלו מתושבי ברזיל לסכומים כספיים שנרשמו כלגיטימיים ואשר לאחר מכן הופקדו בחשבונות הנשים שעבדו בזנות בארץ.
"הסכום המזומן שבידי המשיב היה מועבר לעמותות ולמוסדות צדקה בישראל, ואלו היו מנפיקות קבלות על תרומות לאותם אנשים שהפקידו כספים לחשבונות הנשים. המשיב טען כי היו אלה נדבנים מהקהילה היהודית בברזיל אשר ביקשו לתרום לאותם מוסדות בישראל".
השופט ציין: "המשיב אינו חולק על כך שלא דיווח על הכנסותיו ועל ביצוע עבירות כלכליות לכאורה. המשיב (כן) חולק על הטענה כי היה שותף בסוכנות פלומה או שהיה לו קשר ישיר כלשהו להבאת הנשים לארץ ולהעסקתם בזנות. לטענתו תפקידו הסתכם בכך שהעביר את כספי האתנן באופן האמור".
כתב האישום
כתב האישום שהגישה הפרקליטות באפריל השנה מייחס לקאופמן ולנאשם נוסף, לואיס קריימר (63) מחריש, עבירות סחר בנשים, גרימה לעזיבת מדינה לשם זנות, סרסרות לזנות, הלבנת הון, השתמטות מתשלום מס ומתן שירותים פיננסיים ללא רישיון.
בכתב האישום נרשמו 15 נשים ברזילאיות שנתנו שירותי מין כעדות תביעה שאמורות להעיד נגדו, מתוכן 11 נמצאות עדיין בארץ.
הסנגור, עו"ד גלעד, טוען שלמעט עבירת אי הדיווח על הכספים, לא מדובר בכספים פליליים אסורים, מאחר שהעבודה בזנות איננה אסורה בישראל, אלא רק העסקת הזונה, סרסור בה או החזקת מקום עסק.
לטענת ההגנה, הנאשם קאופמן נתן שירות פיננסי ליצאניות. מבחינה זו עבודתו היא כמו רופא או עורך דין הגובה שכר טרחה עבור שירות מקצועי, והוא לא התפרנס מהאתנן ולא גרם ליצירתו, מאחר שאין לו קשר לעבודתן.
השופט פרסקי קבע כי לפי הראיות לכאורה, הנאשם אכן לא היה שותף להבאת הזונות הברזילאיות לישראל ולסחר בהן כפי שטוענת הפרקליטות, אלא לכל היותר היה מעורב בסיוע למנהלת הרשת – פלומה, הסוכנת היושבת בברזיל.
אתר חדשות פלילי >>>
עורך דין פלילי מומלץ >>>
השופט פרסקי ניתח את ראיות התביעה לכך שקאופמן היה שותף לכאורה בעסק הסחר בנשים, והסביר את חולשתן.
כך למשל הודעה קולית של פלומה מברזיל לקאופמן מה-17 ביולי 2024: "מה דוד? אתה רוצה שאני אזרוק אותך מהחיים שלי… תראה שהשותפות שלנו היא של שנים".
השופט כתב: "אינני מקבל כי השימוש במילה 'שותפות' במשפט זה משקף בהכרח את תיזת המבקשת. על פניו הדבר יכול להתיישב עם הקשר העסקי ארוך השנים בין הצדדים – קשר של העברות כספים בתדירות והיקף גדולים".
בהודעה אחרת הנאשם המליץ לפלומה להרחיב את "עסקיה" ליוון, קפריסין ואלבניה – מדינות שבהם לדבריו "אנשי המקום רגועים יותר ויש סיכון קטן יותר לגניבות".
השופט כתב בהתייחס להודעה זו: "אין מחלוקת כי למשיב היה אינטרס בהרחבת 'עסקיה' של פלומה שכן הדבר הביא להגדלת נפח ההעברות שביצע לברזיל ולהגדלת העמלות שגזר".
הפרקליטות טענה כי תיעוד הקשר בין המאדאם "פלומה" לקאופמן נפרש על יותר מ-1,000 עמודים ומבקשת ללמוד מהיקפו על השותפות שלו בסוכנות הזונות. השופט פרסקי כתב: "עצם הקשר ההדוק מובן נוכח אינטנסיביות העברת הכספים. תקבוליהם של שירותי זנות לכל עובדת עשויים להגיע לעשרות אלפי שקלים במזומן בשבוע, כשמתוך זה הועברה מחצית לפלומה".
"על פניו אין ראיות לסחר בנשים, הנשים לא נדרשו להפקיד את דרכונם, ולא נמצאו גם אינדיקציות למעורבות המשיב בסוכנות", הבהיר השופט. "פלומה ביצעה את פעולותיה מברזיל, על פניו מצופה שה'שותף' שנמצא בישראל יעסוק בשכירת דירות וחדרי מלון, ברכישת שירותי פרסום ויפקח מקרוב אחר פעילות הנשים… היה מצופה גם למצוא רמזים להתעסקות של המשיב בתשלום לנותני שירותים. לא נמצא תיעוד לכך".
צוין כי קאופמן היה חבר (או אף "מנהל") בקבוצות ווטסאפ בהן היו חברות נשים שעבדו בזנות בארץ. לפי השופט, "טענת המשיב כי פעל בקבוצות על מנת לפרסם את שירותיו כמעביר כספים לברזיל אינה מופרכת".
עוד קבע השופט כי העמלה שקיבל הנאשם איננה חלוקה ברווחי האתנן, אלא עמלת שירות העברת כספים כאמור. לפיכך נקבע כי קיימות ראיות לכאורה רק לסיוע לגרימה לעזיבת מדינה לשם זנות, סיוע להבאת אדם למעשי זנות וסיוע לסרסרות (ועבירות כלכליות), ולא לביצוע בצוותא של העבירות העיקריות.
לקאופמן מיוחסות עבירות הלבנת הון ב-18 מיליון שקל, הוא כופר בסכומים. כשבעה מיליון שקל נתפסו ממנו במזומן ובחשבונות בנק.
לאור התרשמות השופט פרסקי כי מיקוד התיק בעבירות הכלכליות, הוא דחה את בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים והורה על שחרור באיזוק אלקטרוני.
שופט בית משפט העליון, יחיאל כשר, דחה כאמור אתמול את ערעור הפרקליטות (8 ספטמבר).
