מנחם גרינברג (22) הוא נהג הרכב הפרטי שנהרג בתאונת הדרכים החזיתית בכביש 375, באזור ביתר עילית, בלילה שבין חמישי לשישי (14.6).
בסרטון שתיעד את התאונה הקטלנית נראה רכבו של גרינברג סוטה למסלול הנסיעה של האוטובוס אשר הגיע ממול ומתנגש בחזיתו השמאלית. פראמדיק מד"א אהרון אדלר סיפר מאוחר יותר כי גרינברג נמצא ישוב בכיסא הנהג עם פגיעה רב מערכתית ומותו נקבע במקום. "נהג האוטובוס ונוסע שהיה איתו נבדקו בשטח ולא נזקקו לפינוי ולהמשך טיפול בבית חולים", כך לדברי הפראמדיק אדלר.
מנחם גרינברג ז"ל הוא בן למשפחת עולים חוזרים בתשובה, אחד משבעה אחים ואחיות. הוריו עלו ארצה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, ובהמשך המשפחה עברה לאחת ממדינות חבר העמים בשליחות משרד החינוך. לאחר מכן שבה המשפחה ארצה, בעוד שמנחם נותר בחו"ל ולמד עד לאחרונה בישיבה תורנית במוסקבה שברוסיה. לאחרונה שב ארצה והחל ללמוד בישיבת "תולדות ישורון".
אמו, בלה גרינברג, סיפרה לאתר פוסטה: "לאחרונה מנחם חזר לארץ והתחזק מאוד בדת. לאחרונה הוא אף רכש טלפון כשר. באותו היום של התאונה, נסעתי לכותל המערבי בירושלים כדי להתפלל שהוא ימשיך להתחזק בדת. בליל התאונה מנחם הסיע לירושלים את אחותו הגדולה, רותי, מאחר שהיא פספסה את האוטובוס האחרון מביתר עילית. בדרך חזרה מירושלים, בסביבות השעה 2:00 בלילה, הוא נהרג. בשבילי הוא היה ונשאר הילד הכי טוב בעולם".
לדברי גרינברג האם, תחילה המשפחה לא הבינה איך התרחשה התאונה, מאחר שמנחם לא סיפר לאף אחד שהוא יוצא מהבית, בגלל השעה המאוחרת. "מדובר בכביש מאוד מסוכן", כך לדבריה, "כל פעם קורה בקטע הזה משהו".
רותי גרינברג, האחות שאותה כאמור מנחם הסיע בליל האירוע, סיפרה לאתר פוסטה: "מנחם היה אדם שתמיד שמח, עשה שמח, ונהג להקשיב לכולם. הוא היה החבר הכי טוב בשבילי, האח הכי קרוב אליי. הכל עשינו יחד. טיילנו בארץ ובעולם. הוא היה בן אדם נדיר, הכי נדיר. הוא היה צדיק. בנסיעה האחרונה הוא סיפר לי שממש טוב לו ללמוד בישיבה החדשה, שהוא מרגיש את ההנאה מהלימוד. הוא סיפר שיש לו שם הרבה חברים והייתי שמחה בשבילו. לאחר שהוא הוריד אותי בתחנה המרכזית רציתי לחבק אותו, אבל אמרתי לעצמי שגם ככה ניפגש תוך כמה ימים. אחר כך היתה לי הרגשה רעה. בבוקר העירו אותי ואמרו לי שקרה משהו נורא".
מיכאל ספדג', נהג אוטובוס חברת קווים, נסע אחרי האוטובוס שהיה מעורב בתאונה. הוא ואחרים היו אלו שהזעיקו את כוחות ההצלה מיד כשראו את התאונה "בשידור חי". לדבריו, במסגרת עבודתו הוא נוסע בכביש זה מידי יום. "מדובר בכביש עוקף כפר (חוסאן, ד"א), כביש מפחיד שיש בו הרבה תאונות", כך לדבריו, "הכביש לא מתוחזק ברמה גבוהה, ובדרך יש בורות. אחת הבעיות בקטע הכביש הוא שאין שדה ראייה טוב. בחלק ממנו יש ירידה תלולה, וחלק ניכר מהכביש לא מואר. בקטעים של הכביש שבהם יש תאורה, לעיתים יש הפסקות חשמל. מלבד זאת, הכביש עובר דרך פאתי כפר עוין. לעיתים תושבי הכפר שופכים שמן על הכביש, וזורקים אבנים לעבר נוסעים ישראלים".
ספדג' מכיר אישית את נהג האוטובוס שהתנגש ברכב הפרטי. לדבריו, הנהג מתגורר אף הוא בביתר עילית, ברחוב שבו מתגוררת משפחת גרינברג. "הנהג לקח את התאונה קשה", אומר ספדג', "למרות שמדובר בנהג זהיר ומקצועי ביותר שמעולם לא עשה תאונה, הוא מאוד פגוע מהאירוע".
מנתוני עמותת אור ירוק המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בכביש 375 אירעו ב-15 השנים האחרונות (משנת 2003 ועד אפריל 2019) כ-350 תאונות דרכים בהן נהרגו 22 בני אדם ו-844 בני אדם נפגעו, 85 מהם באורח קשה. מדובר בכביש דו סטרי עם בעיות תשתית, שאורכו 23 קילומטרים עם נתיב אחד לכל כיוון וללא הפרדה. השוליים בכביש צרים, והתאורה בו חלקית. מאחר שמדובר בכביש קצר וצדדי הוא לא עולה לכותרות כמו כביש הערבה, למרות ששני הכבישים בעלי מאפיינים דומים.
ארז קיטה, מנכ"ל עמותת "אור ירוק", אמר לאתר פוסטה: "כביש 375 הוא כביש מפותל, וברובו הוא בעל נתיב אחד לכל כיוון ללא הפרדה בין הנתיבים, כזו שתמנע תאונות חזיתיות המאפיינות את רוב התאונות בכביש. במשרד התחבורה צריכים למפות את קטעי הכביש המסוכנים ומוקדי הסיכון לאורכו ולשפר בהם את התשתית. במקביל חייבים להגביר את הנראות והנוכחות המשטרתית לכל אורך הכביש כדי להרתיע נהגים מלבצע עבירות תנועה שמסכנות את חיי משתמשי הדרך השונים".
