הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון קבע (12.5) כי נהג רכב אשר נפגע מהדלת האחורית ברכבו בעת שהוציא מטען אישי לא יוכר כנפגע תאונת דרכים.
תחילת הסיפור ב-12 ביוני 2011, אז הגיע התובע, עובד מדינה, הגיע לנמל התעופה בן גוריון במטרה לטוס לחופשה עם אשתו. הוא החנה את רכבו בחניון, יצא ממושב הנהג וניגש לפתוח את דלת המושב האחורי, כדי להוציא מטען אישי שהיה מונח על המושב. הדלת האחורית נסגרה על ידו, וכרית אצבעו נכרתה.
מאחר שמדובר ברכב של שירות המדינה, התובע הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד מדינת ישראל לפי חוק נפגעי תאונות דרכים. בית משפט השלום קיבל את התביעה, וקבע כי הוצאת המטען האישי ממושב הרכב האחורי היתה חלק אינטגרלי מנסיעתו של התובע לנמל התעופה ומירידתו מן הרכב, וכי יש לראות בהוצאת המטען האישי משום "ירידה" מן הרכב, כמשמעותו של מונח זה לפי הגדרת שימוש ברכב מנועי.
ערעור המדינה נדחה בבית המשפט המחוזי, והמדינה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון, בטענה שמדובר בסוגיה עקרונית ובעלת השלכות רוחב, שעניינה פרשנות המונח "שימוש ברכב מנועי". השופטת יעל וילנר מבית המשפט העליון קבעה כי חוסר האחידות בפסיקות ערכאות דיוניות בנושא זה מחייב העמדת הלכה והתייחסות מפורשת לפרשנות המושגים "כניסה" לרכב ו"ירידה" ממנו.
השופטת וילנר ציינה בהחלטתה, כי כדי לקבוע אם המקרה נמנה בגדר הגדרת תאונת דרכים, יש להחיל את שני התנאים המצטברים ל"נסיעה" ברכב – פעולות ה"כניסה" וה"ירידה". היא קבעה כי לא ניתן לראות בפעולה שביצע התובע כחלק מפעולת ה"ירידה" מן הרכב: "החנה את רכבו בחניון, יצא ממושב הנהג, רכש עמידה יציבה מחוץ לרכב, ולאחר מכן, ניגש לפתוח את דלת המושב האחורי. אז ורק אז, איתרע מזלו של המשיב בסגירת דלת המושב האחורי על אצבעו… בהקשר זה, ראיתי לדחות את טענתו של המשיב שלפיה הוצאת מטענו האישי ממושב הרכב האחורי הייתה חיונית לשם מימוש מטרת הנסיעה אל נמל התעופה והירידה מן הרכב. זאת, היות שהוצאתו של מטען מן הרכב אינה חיונית במובן ה'פיסי' לצורך השלמת הירידה ממנו". על כן השופטת וילנר קיבלה את הערעור ופסקה שהמקרה לא יוגדר כתאונת דרכים.
השופטים דוד מינץ ויצחק עמית הצטרפו לדעתה של השופטת וילנר.
עו"ד ערן בקר שייצג את התובע מסר בתגובה: "בית המשפט העליון קבע הלכה חדשה, הממשיכה את מגמת הצמצום של הגדרת 'תאונת דרכים' בחוק, תוך שהוא מוסיף ויוצר מבחן חדש – מבחן מהותי – הבודק האם הפעולה הנטענת (בענייננו הוצאת מטען אישי מהמושב האחורי בסיום הנסיעה) הינה פעולה הכרחית וחיונית, במובן הפיזי, להשלמת ה'ירידה'. מפסק הדין עולה, כי כבוד השופטים עמית ו-וילנר היו מודעים לדקויות ולאבחנות שהמבחן המהותי החדש יוצר, וחרף האמור ראו להמשיך ולפתח את מגמת הצמצום כאמור וקבעו כי נסיבות אלה אינן חוסות תחת הגדרת תאונת דרכים. אני סבור כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ובענייננו – מקום בו נפגע אדם, שחנה בחניון שדה התעופה, בעודו מבקש להוציא, מיד בסיום הנסיעה, את תיקו האישי מהמושב האחורי של הרכב, על מנת, למעשה, להשלים את המטרה לשמה נסע- נכון היה לקבוע כי טרם השלים את הירידה, ונפגע במהלכה. לכן, המבחן החדש לדעתי לא יוביל לוודאות משפטית גדולה יותר למרות המציאות המשפטית החדשה".
