פעיל הימין יוסי כמיסה הורשע בגין פרסומי לשון הרע על השר לשעבר אביגדור ליברמן, בכך שטען כי ליברמן "הציע לו 100 אלף דולר כדי לרצוח את ניצב סנדו מזור שהיה ראש אגף החקירות".
כמיסה העלה את הטענה לראשונה בתוכניתה של איילה חסון, חודשיים לפני בחירות 2022 – ויותר מ-20 שנה אחרי שהאירוע היה לטענתו.
ליברמן שהיה במועד הפרסום שר האוצר ב"ממשלת השינוי", הגיש קובלנה פלילית נגד כמיסה וביקש לחייבו בגין פרסומי לשון הרע. אלא שבשונה מתביעה אזרחית, במקרה זה מדובר בהליך פלילי שנפתח ביוזמת הקובל ליברמן ונוהל על ידי תובע מטעמו (עו"ד ירון קוסטליץ) – ותוצאתו היא הרשעה פלילית של הנאשם כמיסה.
השופט ארז נוריאלי מבית משפט השלום בפתח תקוה הרשיע את כמיסה לאחר ניהול הליך הוכחות. השופט כתב: "הוכח לפני מעבר לכל ספק סביר כי הדברים שיוחסו לקובל על ידי הנאשם, לפיהם הזמין רצח ניצב במשטרה, לא נאמרו על ידו מעולם והנאשם שיקר בדבריו בנושא, פעם אחר פעם, ואף בפניי במצח נחושה".
תחילת הקשר
כמיסה היה שוטר ימ"מ שפרש מהמשטרה לפני יותר מ-25 שנים והצטרף כפעיל במפלגת "ישראל ביתנו" אשר רצה לראשונה בבחירות 1999. לטענתו במהלך אותה שנה, עוד לפני שליברמן נבחר לכנסת, הוא הציע לו 100 אלף דולר כדי להתנקש לכאורה בראש אגף חקירות דאז, כנקם לכאורה על החקירות שהתנהלו נגד ליברמן (בין היתר בפרשת גרגורי לרנר ופרשת בר און חברון).
כמיסה פרסם טענתו כאמור בשנת 2022 בתוכנית של איילה חסון בערוץ 13 וכתב דברים דומים בטוויטר, לפיהם יעשה הכל שליברמן "יהיה מאחורי סורג ובריח".
ליברמן טען כי מדובר ב"עלילת דם" והגיש קובלנה פלילית כדי להרשיע את כמיסה בעבירות פליליות של לשון הרע במטרה לפגוע.
הנאשם כמיסה יוצג על ידי עו"ד אייל בסרגליק. במהלך החקירה הנגדית של בסרגליק, ליברמן אישר את טענת כמיסה כי הוא היה פעיל מרכזי בתקופת ההקמה של ישראל ביתנו ואף נשקלה האפשרות לשלבו ברשימה לכנסת. עם זאת ליברמן שלל כי כמיסה היה "איש סוד" שלו ומקורב אליו באופן יוצא דופן.
עו"ד בסרגליק הראה כי ליברמן סייע לכמיסה סמוך לאותה תקופה, אחרי פרישתו מהמשטרה, להשתלב בתפקידים כאלה ואחרים במשרדי ממשלה לתקופות קצרות.
התברר כי ליברמן סייע לכמיסה להתקבל גם לעבודת אבטחה יוקרתית בפרויקטים של היהלומן דן גרטלר בקונגו, אפריקה, על רקע נסיונו הבטחוני של כמיסה כאיש ימ"מ.
הרקע המוקדם לסכסוך הוא העזבתו של כמיסה מפרויקט קונגו על ידי גרטלר. לימים הגיש כמיסה תביעה נגד היהלומן, וטען כי גם לליברמן היתה יד בדבר ומעורבות במיזם הכלכלי. ליברמן הכחיש בתוקף, וטען כי הכיר את גרטלר לכמיסה, רק כדי לסייע לו משום שהאחרון היה במצוקה כלכלית. מעבר לכך הוא טען כי כמיסה בודה מלבו.
לעניין ליבת התביעה – הסיפור כי ליברמן הציע לו כביכול כספים כדי לרצוח ניצב במשטרה, כאשר הם היו קרובים – כמיסה הסתבך בגרסאות סותרות שונות ואף חסרות כיסוי, ללא ראיה או עד שיחזקו את גרסתו. השופט ארז נוריאלי קבע כי הוא משקר בבירור. "התרשמתי שעדות הנאשם הייתה בלתי מהימנה, כבושה ועמוסה בסתירות… מדובר בטענות מגמתיות וכבושות אשר לצידן לא הונח כל הסבר, ושאינן ראויות לכל אמון".
התרשמות השופט מחבר הכנסת ליברמן הממולח, היתה שונה: "עדותו הייתה קוהרנטית ועקבית ומתיישבת עם כלל הראיות שהובאו בפניי".
ההקלטה שלא היתה
ההסתבכות העיקרית של כמיסה, היתה בטענתו כי הקליט את ליברמן כאשר הציע לו את אותה "הצעה מגונה" של הזמנת רצח ניצב מזור.
לטענת כמיסה, ההקלטה נשדדה ממנו על ידי אותו ליברמן ובריונים מטעמו שטמנו לו מארב, כאשר הוא היה בדרך לפגישה שקבע עם ראש אגף חקירות ניצב משה מזרחי ב-2002.
כמיסה טען כי התכוון לחשוף בפני מזרחי את הקלטת (שנתיים אחרי שליברמן "הניח בפניו את הצעת הרצח"), אך העו"ד המנוח יעקב וינרוט שהיה בקשר הן עם כמיסה והן עם ליברמן, והיה בסוד הדברים, הזהיר את ליברמן על כוונות כמיסה "לפתוח עליו".
לפי גרסת כמיסה, ליברמן שקיבל את ההתרעה מוינרוט, התקשר אליו כאשר הוא היה בדרך לניצב מזרחי, והציע לו להפגש וליישר הדורים ליד תחנת דלק בלטרון. כמיסה הסכים, ולטענתו הוא נפל למלכודת והותקף על ידי ארבעה בריונים של ליברמן אשר גנבו ממנו את "הקלטת המפלילה", וגם ליברמן לטענתו היה במקום ופיקח על התקיפה.
ניצב משה מזרחי, אשר לימים היה גם חבר כנסת מטעם "העבודה", התראיין לתוכנית של איילה חסון עם הפרסום הסנסציוני לפני שנתיים, זמן קצר לפני מותו, ואישר שכמיסה אכן קבע איתו פגישה ולא הגיע אליה מעולם, והסיבה אינה ידועה לו (ניצב מזרחי המנוח לא העיד בהליך).
לפי השופט נוריאלי, הסיפור המפותל שסיפר כמיסה שקרי, ונסתר על ידי ראיות חיצוניות מזמן אמת – מתיעודים שנשמרו בתיקים משטרתיים ישנים.
מהראיות עולה שכמיסה אכן ביקש למסור למשטרה מידע על ליברמן, ונפגש ב-2004 לצורך זה עם ראשת יאח"ה באותה תקופה, תת-ניצב מירי גולן. חלקים מהשיחה שלו עם תנ"צ גולן תועדו, נשמרו בצילום ושמע, ונחשפו שוב לצורך ההליך הנוכחי – ואז התגלו הסתירות.
לפי השופט, כמיסה לא סיפר למירי גולן דבר וחצי דבר על הפרשה של "הזמנת רצח בתשלום" על ידי ליברמן. כלומר אין תיעוד לכך שהסיפור עלה וסופר מפיו למאן דהוא במועד כלשהו לפני הפרסום אצל חסון, 20 שנה מאוחר יותר.
עיקר העדות שמסר כמיסה למירי גולן נגעה לסכסוכים שלו עם ליברמן וגרטלר סביב העבודה בקונגו.
יתרה מזאת: כשנשאל כמיסה על ידי תנ"צ גולן אם יש בידיו הקלטות של ליברמן – הוא השיב לה שמעולם לא הקליט את ליברמן (!!) בניגוד לגרסתו היום.
בנוסף הוא טען לפני ראשת יאח"ה כי ביטל את הפגישה עם ניצב מזרחי שהיה ראש אח"מ, רק משום שעורכי דינו יעצו לו אז לא להגיע. גם אמירה זאת סותרת את טענתו כיום כי הותקף בדרך על ידי אנשיו של ליברמן.
לסיפור המארב, בו הותקף ונלקחה ממנו באלימות קלטת של שיחות מפלילות – לא הובאה כל ראייה אובייקטיבית תומכת, כתב השופט. לא הוגש פלט שיחות מאותו יום, ואין אינדיקציה לאמיתות גרסתו כי ליברמן התקשר אליו כאשר תכנן את ה"מארב".
כמיסה טען כי סיפר על הפרשה לעוד מספר ניצבים במהלך השנים, אך חלק מהשמות שמסר נפטרו, ואחרים לא הביא לעדות. גם את תנ"צ גולן נמנע מלהזמין.
למעשה, קבע השופט נוריאלי, כמיסה לא הביא אף עד אובייקטיבי לתמיכה בטענותיו. עדת ההגנה היחידה מלבדו היתה אשתו.
בפרשת ההגנה הוא הציג מכתב שכתב לכאורה בסיוע אשתו לניצב מזרחי, אחרי שביטל את הפגישה ביניהם. במכתב המתוארך ל-8.10.2022 הוא כתב לכאורה למזרחי: "אני מנוע מלספר על אירוע שהתרחש לפני שנתיים וחצי בקשר לאביגדור ליברמן שהיה מדובר באירוע חמור של חיי אדם, בבוא העת אספר הכל בהרחבה ואתה הראשון לדעת".
השופט נוריאלי כתב שעולה חשד כבד כי המסמך מזויף. כך למשל, המכתב מוען לניצב מזרחי בתוארו כ"ראש אח"מ". אבל באותה תקופה עדיין לא היה תואר כזה, והתואר היה ראש אח"ק, כיוון שאיחוד אגף החקירות עם אגף המודיעין התרחש אחרי שנים.
הסברים נוספים שמסר כמיסה, כמו למשל על שיחות מאוחרות יותר עם מזרחי, שאמר לו לא לשתף את תנ"צ גולן, נשמעו לבית המשפט לא סבירים.
בסיכום כתב השופט: "אני קובע כי שקריו של הנאשם משמעותיים… שקריו, הסתירות הרבות בגרסתו, כמו גם הימנעותו מהבאת עדים רלוונטיים, הגשת מסמכים שהאותנטיות שלהם מוטלת בספק והעובדה כי במשך שנים רבות, לא סיפר לאחר על הצעת הרצח לכאורה, עד שבחר לפרסמה בעיצומה של מערכת בחירות – לכל הפחות מחזקים את גרסת הקובל (ליברמן)".
"הנאשם לא רק שלא הצליח לבסס אמיתות הדברים שפרסם, אלא שההפך הוא הנכון. הוכח בפני, מעבר לכל ספק סביר, שדבריו בכל הנוגע ל'הזמנת הרצח' היו כוזבים, וביודעין. מדובר באמירות חמורות ונחרצות, שנכתבו ונאמרו ללא בסיס עובדתי. האמירות מכפישות ומבזות, תוכנן וצורת פרסומן מעיד בהעדר כל הסבר אחר, כי לנאשם הייתה כוונה לפגוע בקובל, ולא הייתה לו כל כוונה להביא דברי אמת לידיעת הציבור".
ביקורות על מוסד הקובלנה הפלילית
פעמים רבות מתחו בתי משפט ביקורת על עצם קיומו של הליך קובלנה פלילית בספר החוקים, משום שההליך מתנהל על ידי קובל פרטי אשר הוא גם החוקר וגם התובע, ומניעיו עלולים להיות פסולים.
בתי המשפט עמדו בעבר גם על הבעייתיות בהטלת אחריות פלילית על אדם, במסגרת דיני לשון הרע, המגבילים זכות יסוד כחופש הביטוי – ולכן דרך המלך לרוב היא ניהול הליכי תביעת דיבה אזרחית.
"במקרה זה", כתב השופט נוריאלי, "שוכנעתי בנסיבותיו החריגות של תיק זה כי הקובלנה הפלילית עומדת על בסיס איתן, הגשתה מוצדקת וקיים אינטרס ציבורי בהליך זה". זאת משום שהנאשם ייחס לקובל, נבחר ציבור, עבירה פלילית של שידול לרצח.
פרקליטו של ליברמן הודיע כי בעקבות הכרעת הדין הנוקבת, ייתכן שיבקש לגזור על כמיסה עונש מאסר בפועל. שלב הטיעונים לעונש יתקיים בחודש יולי.
עו"ד בסרגליק המייצג את כמיסה, מסר בתגובה: "באורח תמוה עוד טרם פורסם פסק הדין, כתב מסויים כבר פרסם את תוצאתו כשאנחנו עוד לא ידענו.
בית המשפט יצר כאן תקדים חמור – שאיש ציבור יכול לבצע לכאורה עבירות חמורות, ולאחר מכן לקבול על לשון הרע כלפי מי שמעז לחשוף זאת לציבור, וזאת תוך שהוא עושה שימוש לרעה בחסינותו המונעת להגיש כנגדו תביעת לשון הרע.
"חמור מכך, הגענו למצב בו איש ציבור שעשה עבירות חמורות לכאורה אשר בגלל דעותיו הפוליטיות היועצת המשפטית החליטה שלא לחקור ולא לבדוק אותן כלל. זאת בשעה שאנשי ציבור מהצד הימני נחקרים על עבירות קלות בהרבה מאלו שכמיסה העיד כנגד ליברמן מדי יום ביומו. לאחר הטיעונים לעונש נגיש ערעור".
