"אני תמיד אוהב להגיד את המילה האחרונה. כתבתי מכתב, נתתי אותו לאשתי, ובקשתי שתיתן אותו לניו יורק טיימס, יום אחרי פרסום ההספד שלי. הנה חלק ממה שכתוב בו: 'עורך יקר, הדגש המובן שנתת למשפטים המפורסמים שלי, מעוות את הישגיי בכך שהוא מאפיל על המשפטים הרבים בהם ייצגתי ללא תמורה לקוחות אלמוניים וחסרי אמצעים. ניסיתי לחיות את חיי על פי עקרונות ובצורה עקבית. זה לא תמיד הובן על ידי אלה שלא הסכימו עם המחוזות אליהם עקרונותיי לקחו אותי לעיתים, ואת מי שהם גרמו לי לייצג. על החתום, אלן דרשוביץ". ועוד מוסיף העורך דין כשחיוך על שפתיו: "שאלו אותי מה יהיה כתוב על המצבה שלי ואחת האפשרויות היתה: 'הוא אף פעם לא היה משעמם'".
כך מסיים עו"ד אלן דרשוביץ (86) את "המשפטים של אלן דרשוביץ": סרט דוקו ביוגרפי המהווה לא רק מסמך קולנועי מאתגר, אלא בעיקר מסמך חברתי משפטי מכונן שיהפוך ביום מן הימים לקורס חובה בפקולטות למשפטים בכל העולם.
הוא נחשב לעורך דין הבולט ביותר בארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-20, ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-21.
הוא ייצג בין השאר את טד קנדי, פטי הרסט, ריצ'ארד ניקסון, נתן שרנסקי, מייק טייסון, או.ג'יי סימפסון, ביל קלינטון, ג'ורג' בוש, ג'פרי אפשטיין, ג'וליאן אסאנג', מיה פארו, דונלד טראמפ ועוד ועוד ועוד.
אם הוא היה עורך דין בשנות ה-30, לא היתה לו בעיה לייצג גם את היטלר. "במשטר דמוקרטי גם לשטן מגיע ייצוג", הוא אומר בלי למצמץ, "אני רואה עצמי כסנגור, כמו שרופאה בחדר מיון רואה את עצמה. מכניסים מישהו, הוא ראש המאפיה, אתה יודע שאם תסנגר עליו, הוא עלול לצאת ולעשות דברים נוראיים, אבל תפקידי להגן על הפושעים הכי נתעבים, הכי לא פופולריים, ואפילו הכי אשמים".
דרשוביץ, נצר לשושלת יהודית מרוסיה, נולד בוויליאמסבורג, ברוקלין, ומתמצת בקליפת אגוז את כל תפישת עולמו האישית והמקצועית: "אבי אמר לי תמיד שתפקידי הוא להגן על החלשים. אם אנשים מתנהגים כמו בריונים, תשיב מלחמה, ותמיד תגן על יהודים אחרים. כשראיתי איך אמי מגינה עליי, זה נתן לי השראה להיות עורך דין. הייתי מאוד שאפתן. רציתי להיות הסנגור הכי טוב בעולם. רציתי להגן רק על חפים מפשע ולהציל אותם מעונש מוות. רציתי להוכיח לכל חבריי בבית הספר שאני לא טיפש".
להלן חלק מהמחמאות שדרשוביץ חולק לעצמו ואחרים חלקו לו:
"אני רואה בעצמי פרקליטם של המקוללים".
"אני ללא ספק אחד מעורכי הדין הטובים ביותר שאני מכיר".
"אחד הסנגורים המובילים באמריקה".
"עורך הדין המפורסם ביותר בדורו, שאוהב לבחור את זה שכולם שונאים".
"יש המכנים אותו רברבן, אבל בשעת צרה הם פונים אליו".
להלן גם כמה נאצות שחטף דרשוביץ במהלך חייו.
פרופ' נועם חומסקי: "דרשוביץ לא חכם במיוחד".
בילי קרטר: "אני לא קורא אותו".
פרופ' נורמן פינקלשטיין, חוקר מדעי המדינה: "דרשוביץ הוא כמו אייכמן. הוא מטורף".
פרופ' פרנסיס בויל: "הוא פושע מלחמה".
עו"ד הארווי סילברגייט: "אני חושב שיום שבו הוא לא עצבן אף אחד, נחשב בעיניו לכישלון".
"אני פורח כשאני לוקח תיקים שאומרים עליהם: אלה האנשים הכי נוראיים בעולם, בלתי אפשרי לנצח", מעיד על עצמו דרשוביץ, שבגיל 28 היה המרצה הצעיר ביותר בתולדות הפקולטה למשפטים באוניברסיטת הרווארד.
ב-50 שנותיו כפרופסור מן המניין בהרווארד, דרשוביץ לימד אלפי סטודנטים, ייצג ב-250 משפטים בבתי משפט וכתב כמיליון מילים בשנה. "אנשים כותבים לי: פעם הערצתי אותך, היום אני בז לך. ואני עונה להם: טעיתם כשהערצתם אותי. לא ידעתם מי אני. הייעוד שלי לא היה לחיות חיים שלווים, אלא להיות במרכזן של מחלוקות. בחרתי בחיים האלה ואינני יודע אם יכולתי לחיות חיים אחרים".
"אחרי 55 שנה הפכתי לנאשם"
המשבר העמוק ביותר בחייו של דרשוביץ היה, ללא ספק, היכרותו עם עבריין המין ג'פרי אפשטיין, שהשקיע מיליונים כדי להקים רשת סקס בינלאומית, שהפילה גם את דרשוביץ.
בסרט הוא נזכר בפגישה הראשונה עם אפשטיין ברחוב 75 במנהטן, שהפכה במרוצת הזמן לקטסטרופה שאיימה להוריד ביגון שאולה את כל הקריירה המשפטית המזהירה שלו.
"ליידי רוטשילד האלגנטית הכירה לי את אפשטיין", משחזר דרשוביץ. "היא אמרה לי שהוא אדם נהדר ותורם גדול להרווארד. הוא היה ערמומי. היתה לו חוכמת רחוב. הוא היה מקסים, פיזר כסף בלי חשבון ומימן הרבה פרויקטים מדעיים. דיברנו איתו על דברים גדולים.
"כשנודע לי שאפשטיין התאבד, התאכזבתי", מקונן דרשוביץ. "היתה לו הזדמנות להשתחרר בערבות ולנצח במשפט. כשאני לוקח תיק, אני קורא תיגר על כל מהלך של הממשלה. אני קורא תיגר על כל הוראה של השופט. אני מערער על כל הפסד. מנצל כל צו זימון. אני לא אנוח עד שהלקוח שלי יהיה חופשי, או שאין שום תקווה שהוא או היא ישתחררו. זאת המשמעות של הגנה חסרת פשרות. וזה מה שדורש התיקון השישי לחוקה. אנשים שואלים אותי: איך אתה ישן בלילה? איך אתה עושה דברים לא מוסריים כמו לזכות את או.ג'יי סימפסון, או להביא לעסקת טיעון טובה לג'פרי אפשטיין?
"התשובה שלי היא שהייתי לא מוסרי אם לא הייתי עושה את זה".
בינואר 2015 התהפכה הקערה על פיה והפעם השמים נפלו עליו. במסמכי בית המשפט בניו יורק נכתב שג'פרי אפשטיין דרש מוירג'יניה דופרה לקיים יחסי מין עם אלן דרשוביץ במספר מקרים כשהיתה קטינה.
"זה היה המצב הכי קשה שהיה לי אי פעם בחיים", מודה ומתוודה דרשוביץ בכאב. "אחרי 55 שנים בהם אני מייצג אחרים בבית המשפט הזה, אני הייתי הנאשם. מעולם לא פגשתי את וירג'יניה דופרה, מעולם לא קיימתי איתה יחסי מין וזאת האמת. האישומים היו הסיוט הכי גדול של חיי. אנשים מסתכלים עליי ואומרים: 'זה אדם שקיים יחסי מין עם קטינה".
קרולין כהן, אשתו של דרשוביץ, מוסיפה: "כששמענו את זה בפעם הראשונה, צחקנו. זה היה מאוד הזוי ומופרך".
אחרי שמונה שנים פרסמה דופרה שהיא יודעת שטעתה בזיהוי של דרשוביץ וחזרה בה מכל האשמותיה.
משפטי המאה
אחד המשפטים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות ארה"ב, אליו נקשר גם שמו של דרשוביץ, היה "משפט סקוקי", שהתקיים ב-1978 בעיירה סקוקי, לא רחוק משיקאגו, שם חיו הרבה יהודים, רובם ניצולי שואה.
באותה תקופה, תנועה של ניאו נאצים רצו לקיים הפגנה בסקוקי. פרנק קולין, מנהיג התנועה, הצהיר באחת ההפגנות: "אם אתה לא מוכן להרוג ולירות במישהו למען העקרונות שלך, אתה לא באמת מאמין בעקרונות שלך".
למרבית הפלא, הארגון למען זכויות האזרח נרתם לטובת חופש הביטוי של ניאו-נאצים. "כשהגנתי עליהם", משחזר דרשוביץ, "אמי התקשרה אליי ושאלה: 'למה אתה מגן על נאצים?'. אמרתי לה: 'אימא, אני לא מגן על נאצים, אלא על התיקון ה-1 של החוקה'. היא מיד צעקה עליי, 'אל תתחצף, או שאתה בצד של הנאצים, או שאתה בצד של היהודים'. היא לא הבינה שהגנתי על זכותם של הנאצים לדבר.
"ככל שאתה פחות פופולרי, אתה זקוק יותר לחופש ביטוי", מתמצת דרשוביץ את השקפת עולמו המשפטית.
המשפט שהזניק את דרשוביץ לצמרת עורכי הדין של אמריקה היה ברוד איילנד 1982. חבר המושבעים מצא את המיליארדר קלאוס פון בולו אשם בניסיון לרצוח פעמיים את אשתו, סאני פון בולו, באמצעות הזרקת אינסולין.
"אני לא הולך לכלא", הודיע פון בולו לדרשוביץ. "אם אני מפסיד במשפט, אתאבד. כלומר, תתייחס למשפט הזה כאל משפט של עונש מוות".
התיק הזה הוגדר אז בארצות הברית כ"משפט המאה" ודרשוביץ ניסח אז תובנה משלו, "אם אתם רוצים לנצח במשפטים, הדבר האחרון שאתם צריכים להיות זה סנגור לערעורים פליליים. הסטטיסטיקה מפחידה: רק חמישה אחוז מהערעורים הפליליים בארה"ב מתקבלים".
זיכויו של פון בלו היתה נקודת המפנה בקריירה המזהירה של דרשוביץ, ומאז הרבה עשירים שעשו דברים איומים יצאו זכאים בעזרתו.
"זה המשפט שהפך אותי נודע לשמצה", מודה דרשוביץ. "אנשים שונאים אותך כי הצלחת לזכות מישהו שהם חשבו שהוא אשם, אפילו אם המערכת טוענת שהוא לא אשם, ועם זה נאלצתי להתמודד כל חיי המקצועיים".
משפט נוסף שהזניק את שמו של דרשוביץ לכותרות שפתחו את כל מהדורות החדשות היה באינדיאנופוליס, 1991. תיק מייק טייסון, "האיש הכי רע על הפלנטה" כהגדרתו של טייסון עצמו. הוא הואשם באונס, התנהגות סוטה פלילית וכליאה, בעקבות תלונה של דזירה וושינגטון, צעירה בת 18 שהתמודדה בתחרות יופי.
המושבעים קבעו פה אחד שהוא אשם ועמדו לגזור עליו 63 שנים בכלא, אבל הוא הגיש ערעור עם דרשוביץ. "זה מאסר לא מוצדק בתנאים איומים והרשעה בפשע שהוא לא ביצע", אומר דרשוביץ, שבעקבות הערעור שהגיש נגזרו על טייסון שלוש שנים בלבד אותן הוא ריצה בכלא טיינספילד באינדיאנה.
"זאת היתה אחת האכזבות הכי גדולות של חיי, שלא הצלחתי לזכות אותו בערעור", מודה דרשוביץ, "השאלה האמיתית היא איך ההרגשה לא לזכות חף מפשע? איך ההרגשה להפסיד במשפט. ובמשפט טייסון הפסדתי, כשייצגתי אדם חף מפשע".
הכפפה שניצחה את המשפט
ואז הגיע המשפט שהכתים קשות את שמו של דרשוביץ, אבל הוא לא מתחרט עליו.
ב-13 ביוני 1994, ברנטווד קליפורניה, ניקול בראון, גרושתו של או.ג'יי סימפסון ובן זוגה רון גולדמן, נרצחו בדקירות סכין.
"כשהתקשרו אליי להצטרף לצוות ההגנה אמרתי שאני לא יכול לעשות את זה, כי אמרתי בטלוויזיה שהוא אשם", משחזר דרשוביץ. "אז אמרו לי: כולם אמרו את זה, אבל רוצים להטיל עליו עונש מוות. כשביטלו את עונש המוות נשארתי לטפל בסוגיות המדעיות ובראיות הפורנזיות של המשפט. אם העובדות יהיו לטובתנו, ננצח. הצלחנו להוכיח באמצעות הדגמות של התזת דם, שהשוטר פיליפ ונאטר לקח את דמם של או.ג'יי סימפסון והקורבנות ושפך אותו על גרב שהייתה מונחת על שולחן שטוח. הצלחנו להוכיח שהדם הכיל אי.די.טי.איי, חומר שלא מצוי בגוף האדם ומטרתו למנוע את קרישת הדם".
"התנגדתי שסימפסון יעיד", מוסיף דרשוביץ, "אמרתי לו: אתה לא צריך להעיד, לא עברת חקירה נגדית. זכינו בטוב מכל העולמות. הכפפה ניצחה את המשפט".
זיכויו של או.ג'יי סימפסון הפך בין ליל לאחת השערוריות המשפטיות הגדולות בתולדות אמריקה, ודרשוביץ חטף ים של ריקושטים מכל הכיוונים. "יש לך דם על הידיים מר דרשוביץ ואתה שקרן וצבוע כמו שאר חברי צוות ההגנה", הטיח בו בשידור טלוויזיוני כריסטופר דרדן, התובע במשפטו של סימפסון.
"גבר יכול לא רק לתקוף, אלא גם לרצוח ולא להיענש", טען פרופ' למשפטים ריצ'ארד פיינטר.
"קיבלתי מכתבים שנכתב בהם: 'אני מקווה שישספו את גרונה של אשתך'; 'אני מקווה שילדיך יירצחו", מספר דרשוביץ ומגניב חיוכון.
"אני יודע שאנשים שונאים אותי", מתוודה דרשוביץ. "אך תפקידי כעורך דין אינו לוודא שייעשה צדק. זה תפקידה של המערכת, של התובע, של השופט ושל המושבעים. זה לא תפקידו של הסנגור. תפקידנו הוא להשיג את התוצאה הכי טובה שאפשר ללקוח שלנו, אפילו אם היא לא צודקת, כל עוד היא הושגה בצורה אתית וחוקית. זה מה שכל כך מבלבל ושנוי במחלוקת בתפקידו של הסנגור. אם אתם לא אוהבים סנגורים פליליים דמיינו איך זה לחיות במדינה שהם לא קיימים בה. לא צריך לדמיין. לכו לאיראן, סין, ברית המועצות לשעבר, בלארוס, ותגלו איך זה לחיות במדינה ללא סנגורים".
דרשוביץ נודע גם כאחד מגדולי המתנגדים לעונש מוות – כולל לאדולף אייכמן – ובזכותו עונש מוות הוקפא לעשר שנים.
"ייצגתי בבתי משפט כתריסר משפטי הוצאה להורג ו-38 משפטי רצח. אני בר מזל שמעולם לא הפסדתי עם לקוח במשפט הוצאה להורג".
דרשוביץ גם היה מעורב בשלושה משפטי הדחה של נשיאי ארה"ב:
ריצ'ארד ניקסון, שהתפטר ב-7 באוגוסט 1974, שעל התפטרותו דרשוביץ שמח מאוד: "אחרת הוא היה מודח".
ביל קלינטון בעקבות פרשת מוניקה לוינסקי: "ההאשמות נגדו היו שהוא הטעה את הקונגרס ואת הציבור האמריקאי, שהוא העיד עדות שקר על מפגש מיני פרטי, אבל אני לא חושב שקן סטאר היה אמור להפוך את זה למשפט הדחה. למדתי המון ממעורבותי במשפט ניקסון וממעורבותי במקרה של קלינטון, והסתמכתי על זה כשהתנגדתי להדחתו של דונלד טראמפ".
ההתנגדות הזו הפכה את דרשוביץ לאדם שנוא, מושמץ ומוחרם. רבים מחבריו הליברליים לא מוכנים לשמוע ממנו יותר.
"הקו המפריד בין פלילי ללא פלילי חיוני לחירות ולדמוקרטיה", מצהיר דרשוביץ. "תמיד מרדתי במוסכמות. תמיד הגנתי על האנשים הכי לא אהודים ושנויים במחלוקת. אני עושה את זה מתוך עיקרון אבל אני גם נהנה מזה. אני נהנה ממחלוקת. אני נהנה לנצח כשכולם חשבו שאפסיד. זה מסב לי אושר. האם זה דבר טוב? כנראה שלא".
בשמאל מתייחסים אליו כאל בוגד, כי הם היו בטוחים שהוא אחד מהם ורואים בו כמי שנטש את הדמוקרטים וחבר לכוחות הרשע.
דרשוביץ מכחיש: "יש לי חיבור מתמשך לחוקה ואהבה למולדתי. בשנות ה-50 הגנתי על אנשים מנודים ובזויים שכונו קומוניסטים. בשנות ה-60 וה-70 הגנתי על אנשים מנודים ובזויים שכונו נאצים, פורנוגרפיים ורוצחים. אני מגן על החירויות האזרחיות של כולם, ללא יוצא מהכלל. למה אנשים חושבים שאחרוג ממנהגי עם דונלד טראמפ? אני קורא לכם לא לתת לרגשותיכם לגבי אדם אחד, חזקים ככל שיהיו, לקבוע תקדים שיבטל את פועלם של האבות המייסדים, יפגע בעתידם החוקתי של ילדינו ויגרום נזק בלתי הפיך למערכת הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים.
אחרי ההסתערות הברברית של ה"טראמפיסטים" החוליגניים על גבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021, דרשוביץ כבר לא קיבל יותר הנחות סלב וסומן כאחד האיומים על עתידה של ארה"ב.
"כשעורכי דין מייצגים פוליטיקאים, הם לא מגינים רק על מעשי העבר", אומר למצלמה פרופ' למשפטים איבן מנדרי. "הם מאפשרים גם פעולות עתידיות. אני מקווה שבעוד 20 שנה נהיה דמוקרטיה, אבל הרבה אנשים עדיין לא יודעים באיזה מצב מסוכן אנחנו נמצאים. דונלד טראמפ הוא אדם מסוכן מאוד ודרשוביץ אמור היה לדעת את זה. הוא לא נאשם פלילי רגיל שיילך לכלא או הביתה. פון בולו חזר לאחוזתו בניופורט, אבל לא ניסה להפיל את ממשלת ארה"ב ולתפוס את השלטון. אם נסבול זאת בארה"ב ונלך בדרך זו, נלך בדרכה של גרמניה בשנות ה-30. לדאבוני, דרשוביץ היה בצד הלא נכון של האמת. במהות, העולם השתנה, אבל דרשוביץ לא השתנה. טראמפ הרס במהלך כהונתו מורשת גדולה. דרשוביץ היה יכול לעשות הרבה יותר בצד הנכון של ההיסטוריה, לא בהגנה על העשירים, בעלי העוצמה והמדכאים, אלא בהגנה על קורבנותיהם".
"המשפטים של אלן דרשוביץ" The Trials of Alan Dershowitz.
במאי: ג'ון קורטין.
119 דקות.
ארה"ב 2023.
החל מ-29.7, שני, 22:00, yes דוקו, yes VOD ו-STING
