בית משפט העליון החליט לבטל הפקעת שליש ממאסר ישן של אהרון סוסן, שהורשע בעבירות במסגרת פרשה 512, ארגון פשע יצחק אברג'יל.
סוסן הורשע בקשירת קשר לניסיון רצח זאב רוזנשטיין באירוע יהודה הלוי, בו נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע, ובסחר בסמים בתיק הבלדרית: תשעה ק"ג קוקאין שהוברחו מפרו לאנגליה.
הוא נידון ל-12 שנות מאסר בפועל, הפקעת השליש היתה אמורה להאריך את מאסרו של סוסן בשלוש שנים.
תזכורת:
בסוף יולי 1998 הורשע סוסן בתיק פלילי חמור ונגזר עליו מאסר ממושך, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, נשיאה והחזקת נשק שלא כדין וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בצירוף עונש מאסר על-תנאי שהופעל נגדו, גזר בית המשפט המחוזי על סוסן עונש מאסר בפועל של כמעט תשע שנים.
ביולי 2002 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של סוסן, בהחלטה נקבע כי תקופת הרישיון היא של שלוש שנים, ותתחיל ביולי 2002 ותסתיים ב-29 יולי 2005.
בחודש מאי 2015 נעצר סוסן במסגרת פרשה 512, על עבירות שבוצעו בין השנים 2003 ועד 2005, תקופה שבה הוא היה אסיר ברישיון.
בסיומו של המשפט על חלקו בפרשה 512, סוסן הורשע בעבירות של קשירת קשר לרצח "המשולש" ובעבירות סמים, ונשפט ל-12 שנות מאסר.
זמן קצר לאחר גזר הדין, באוגוסט 2022, הפרקליטות הגישה לוועדת השחרורים בקשה להפקעה (ביטול) של קיצור המאסר, השחרור על תנאי בן שלוש השנים, בשל העבירות שסוסן ביצע בהיותו אסיר ברישיון.
באמצעות עורכי הדין, ירום הלוי, זאב אלוני ונדב בן עמי ממשרד אלוני, התנגד סוסן לדרישת הפרקליטות.
הסנגורים העלו טיעון מקורי, שחלפו למעלה מ-20 שנה מיום שחרורו על תנאי ועד ליום הגשת הבקשה; משכך, בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, חלה בעניינו תקופת התיישנות העונש.
ב-26 בדצמבר 2022, ועדת השחרורים דחתה את טענת סוסן למחיקת בקשת הפרקליטות על הסף. בהחלטת הוועדה נקבע, כי שחרור מוקדם על תנאי איננו 'הפסקת עונש', כפי הנדרש לטובת 'הזנקת' מירוץ ההתיישנות, ועל כן לא חל עליו סעיף ההתיישנות בחוק. "תקופת השחרור על תנאי מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמאסר עצמו", נקבע בהחלטה. עוד צוין כי במקרה של סוסן, אסיר ברישיון, הוא זה שביקש "לשנות את התנאים לריצוי עונשו על ידי שחרור מוקדם והוא זה שהפר את התנאים לשחרורו המוקדם" – בעבירות שביצע במסגרת ארגון פשע אברג'ל.
ב-16 מרס 2023, דנה הוועדה בבקשת הפרקליטות לגופה והחליטה להפקיע את מלוא תקופת התנאי (שלוש שנים).
בכך התארכה תקופת מאסרו של סוסן ל-15 שנים.
סוסן לא השלים עם ההחלטה ובאמצעות עורכי דינו הלוי, אלוני ובן עמי הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי.
העתירה התקבלה חלקית בלבד. בפסק הדין נקבע כי חרף ידיעת האסיר ברישיון אודות ההשלכות הקשות של מעשיו, הוא לא נרתע מביצוע העבירות ועל כן, "קמה הצדקה ברורה לחייבו להשלים את תקופת מאסרו".
גם בית משפט המחוזי קבע כי אין לראות מי ששוחרר בשחרור מוקדם כמי שעונשו הופסק; יש לראותו כמי ש"את יתרת תקופת מאסרו אינו מרצה כאסיר מאחורי סורג ובריח, אלא כ'אסיר ברישיון'".
יחד עם זאת, נוכח הזמן שחלף ממועד שחרורו המוקדם של סוסן ומשום שבמקרה של שני נאשמים אחרים באותה פרשה, הסכימה הפרקליטות על ביטול מחצית מתקופת התנאי בלבד.
נקבע כי יש מקום להורות כי תקופת התנאי לא תופקע במלואה, אלא רק במחציתה (שנה וחצי).
סוסן סירב לוותר והגיש באמצעות סנגוריו רשות ערעור לבית המשפט העליון, והתיק הועבר להרכב של שלושה שופטים.
באמצעות סנגוריו טען סוסן, כי יש לראות את ההחלטה על שחרור על תנאי כהפסקת ביצוע לצורך בחינת התיישנות העונש. לטענת המערערים המגבלות המוטלות על אסיר ברישיון אינן מגבלות עונשיות, אלא מניעתיות.
"אין מנוס מלקבוע כי התקופה שבה היה סוסן משוחרר אמורה להיחשב כחלק מהמאסר, ועליה להיגרע מהבקשה להפקעת רישיון – דבר שלא קורה", טענו הסנגורים והעלו עמדה מקורית.
הפרקליטות מצידה טענה, כי "הסדר הפקעת השחרור על תנאי גובר על הסדר התיישנות העונשים, בהיותו הסדר מאוחר וספציפי".
כמו כן נטען, כי לא ניתן לקבוע ששחרור על-תנאי מפסיק את ביצוע העונש.
בסופו של דבר, סבר בית המשפט העליון כי יש לראות את ההחלטה על שחרור על-תנאי כהפסקת ביצוע של העונש, ואין מקום לקבל את טענת הפרקליטות לפיה תקופת ההתיישנות מתחילה רק עם תום תקופת התנאי.
לפי השופט נועם סולברג, חלפו למעלה מ-20 שנה מעת הפסקת ביצוע העונש עד להגשת בקשת הביטול. מכאן, שהעונש שנגזר על סוסן, ואשר בגינו ריצה את מאסרו טרם השחרור עלתנאי, התיישן טרם הגשת הבקשה; ומשום כך, לא ניתן היה עוד להגישה.
משאלה הם פני הדברים, קבע השופט סולברג, אין מנוס מלקבוע כי ההחלטה על ביטול השחרור על תנאי בדיעבד – אינה עומדת.
השופטים רות רונן ויחיאל כשר הצטרפו לעמדתו של השופט סולברג.
עונשו של סוסן נותר איפוא על 12 שנים.
במקביל, האסיר מנהל בימים אלה ערעור על עצם הרשעתו בחלקו בפרשה 512, וגם על חומרת העונש.
