עו"ד ליאור אפשטיין, נשוי למשכית, אב לשלושה בוגרים, שיר, אוריה ותמרה, סב לשני נכדים, מתגורר בתל אביב.
עבודה בימי קורונה?
"משרד עורכי דין זה כמו ספינת ציידי לווייתנים. כרגע אין ציד והספינה ברציף. התקופה היא תקופת תחזוקה של הספינה, התכוננות, הכנת הצוות. באופן מסוים למשרד קל יותר לפעול דווקא עכשיו, הוא עסוק רק בתוכן בלי רעשי רקע. מבחינת עבודה – בתי המשפט נמצאים כמו בסיטואציה של פגרה אזרחית. אין דיונים שבהם כולנו מתכנסים בבית המשפט, אין דיוני הוכחות, אבל מעבר לזה התיקים כולם חיים ו'נושמים'.
"כרגע למשל סיימנו לכתוב תגובה לבקשה להארכת תפוסים שהמשטרה בקשה בעניין הטלפונים של יועצי ראש הממשלה, יחד עם עורכי הדין עמית חדד, נועה מילשטיין ומאיר ארנפלד שבצוות ההגנה. אחרי החג, הדיון חוזר לבית המשפט העליון שם יחליטו האם להכשיר את צווי החיפוש במכשירים של יועצי נתניהו (החשודים בהטרדת עד המדינה שלמה פילבר, ז"ק), אחרי שהסיפור שוב קיבל תפנית בהחלטה אצל השופט המחוזי אברהם הימן. הדיון עוסק כולו בפרופורציה בין צורכי החקירה לבין החירויות הכי בסיסיות של האדם. עכשיו בא וירוס הקורונה, ופתאום בהודעה אחת בטלוויזיה מבוטלות חירויות של עם שלם. לא שאני מביע בזה ביקורת, אלא שאנו חיים בזמנים חדשים ואין לנו עדיין פרספקטיבה על המצב".
חיים שכאלה.
"מאחר וכל החיים שמענו חוויות של אסירים, אך לא חווינו אותם, באופן מפתיע אנחנו חווים כעת חוויות של אסירים, ולהם יש עקרונות נכונים לסיטואציה הקשה הנוכחית במעצר הבית. המרכזי שבהם הוא להקפיד על סדר יום, על תוכן וטיפול בדברים שוטפים. הטכניקה הנכונה היא לחלק את היום לשלושה חלקים:
"שליש היגיינה – לנקות מקומות בבית שאף פעם לא ניקית.
"שליש ספורט – משתדל לעשות שלוש שעות ספורט ביום, כשאפשר היה ללכת עוד הלכתי, עכשיו אני עולה ויורד בניינים.
"שליש תוכן – צווי החיפוש ליועצתי נתניהו, פלוס.
"למלא את היום שליש-שליש-שליש, זו עצה נכונה גם לאחרי חקירות, אחרת אתה הולך לשקוע בספה עם הטריינינג. אם שם המשחק הוא לשטח את העקומה, אז צריך לשטח גם את זמן הספה עם הטריינינג".
זמן משפחה?
"יש משפחה בכלל? אני עכשיו רק עם זוגתי משכית – והיא רוקחת הנמצאת רוב היום על משמרתה בבית המרקחת. את שני הנכדים שלי אני רואה גדלים לי רק על המסך. אין יותר ביקורים".
המשבר הלאומי?
"האירוע גדול מהחוויה האישית של כל אחד מאיתנו, ומוקדם להסיק מסקנות על ניהול האירוע. ברור שיש הרגשה לא נעימה על האופן שזה מנוהל, אבל דעתי האישית לא מבוססת. אני בעל מניות, אבל לא יושב בדירקטוריון (קבלת ההחלטות). יום אחד אני אקבל את הדוחות ואצביע באספת בעלי המניות".
הלוואי והייתם מרגישים רבע מי מה שהאסירים מרגישים עוברים כרגע ואין קול ואין עונה …רק מבטיחים הבטחות ומשאירים אותם בתנאים לא תנאים לא מאחלת לאף אחד חיים כמו שהם עוברים עכשיו