פרשות הפגיעות בחסרי ישע מגיעות בזו אחר זו לכלי התקשורת ולבתי המשפט, שם מתחבטים בהגדרה הנכונה המיוחסת למטפלות ומטפלים שנקלעו לאירוע פלילי במקום העבודה שלהם.
בבית משפט השלום בתל אביב מתנהל בשנים האחרונות תיק כזה, בעניינו של מדריך בהוסטל של עמותה לטיפול בחוסים במרכז הארץ.
על פי כתב האישום המקורי, בליל ה-17 בינואר 2022, דייר בן 35 שהוא הוא חוסה עם מוגבלות שכלית ברמת תפקוד נמוכה, יצא מחדרו באמצע הלילה.
לפי הנחיות המוסד, ניתן לאפשר לחוסים לצאת מחדרם בלילה, ובתנאי שהם לא מזיקים לעצמם או לאחרים.
נגד הנאשם, שבאותו הלילה היה אחראי משמרת, נטען כי על רקע היציאה מהחדר הוא תקף את הדייר, חסם את דרכו, דחף אותו ואף סטר לו.
כתוצאה מהתקיפה נגרמו לחוסה חבלות, בהן אדמומיות באף ובעין, נפיחות וחבלה במרפק, והוגש נגדו כתב אישום בעבירה של התעללות בחסר ישע.
המשפט התנהל למעלה משנתיים, במהלכן הצביעה הסנגורית, עו"ד טליה גרידיש, על כך שההגדרה של התעללות בחסר ישע היא מוגזמת ביחס לאירוע החד פעמי הזה.
הצדדים הגיעו להסדר על שינוי סעיף העבירה מהתעללות לתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עוד סוכם, כי במסגרת הטיעונים לעונש וקבלת תסקיר שירות המבחן תיבחן האפשרות לביטול ההרשעה.
על בסיס תסקיר שירות המבחן, עו"ד גרידיש התייחסה בבית המשפט לנסיבות חייו יוצאות הדופן של הנאשם, כילד מהחברה הערבית הוא גדל ללא עורף משפחתי תומך על רקע התמכרות של הוריו לסמים קשים. מחלקת הרווחה בישוב בו הוא התגורר הוציאה אותו למשפחת אומנה יהודית אי שם, לאחר תקופת הסתגלות ראשונית קשה במהלכה הוא בקושי דיבר, בשלב מסויים הוא "נפתח" והשתלב במשפחה ובסביבה החדשה, למד בבית ספר, השלים בגרות מלאה והתגייס לשירות לאומי בתחום החינוך המיוחד, מה שהוביל אותו לעבודה בעמותת אלו"ט כמדריך בהוסטל המדובר.
הנאשם ביטא חרטה עמוקה על מעשיו והסביר כי פעל באופן אימפולסיבי במהלך המשמרת, מתוך רצון למנוע מהדייר כניסה למצב מסוכן.
לדבריו, חוסר ניסיונו וחוסר היכולת לווסת את תגובותיו הובילו לתקיפה, אך הוא לא התכוון לפגוע במתלונן, בטח לא להתעלל בו.
שירות המבחן התרשם, כי מדובר במקרה חריג שאינו מאפיין את אורח חייו של הנאשם והמליץ על שילובו במסגרת טיפולית.
לנוכח המצב הבטחוני בשנה שעברה, שירות המבחן המליץ על דחיית גזר הדין לצורך, בין היתר כדי לשלב את הנאשם במסגרת טיפולית.
טיעונים לעונש
בסוף חודש ינואר 2025 התכנסו הצדדים לדיון בטיעונים לעונש.
בפני בית המשפט הונח תסקיר שירות המבחן בו נטען, כי "לאור הליך טיפולי שיקומי ואינטנסיבי, ולאור העובדה כי הנאשם מפרנס עצמו ללא מערכות תמיכה, וכן בהתאם להערכה שעונש מאסר אף אם ירוצה בעבודות שירות עלול לגרום לרגרסיה משמעותית במצבו… שירות המבחן ממליץ על הטלת צו עבודות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 300 שעות".
התביעה הגישה פסיקה אשר לשיטתה מלמדת על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים ועתרה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 6 חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית נוספת.
בהקשר זה יש לציין, כי אמו של נפגע העבירה במקרה הזה היא אשת ציבור בתחום הסיעוד, גורמים שמעורים בחקירת המשטרה ובתיק בית המשפט מציינים את נסיונה להשפיע על כך שהנאשם יקבל עונש חמור – מאסר בפועל.
עו"ד גרידיש הדגישה, כי ההגנה מכירה בחומרת המעשים ובפגיעה שנגרמה לנפגע העבירה, אך טענה כי אין מדובר במעשה שנעשה מתוך התאכזרות לשמה. לטענתה, מדובר במקרה חריג שאינו מאפיין את אורחות חייו של הנאשם. היא ציינה, כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם בן 21 בלבד ועל כן יש מקום לתת משקל יתר לשיקולי השיקום בעניינו, במיוחד לאור נסיבות חייו המורכבות. הסנגורית הציגה אסופת מסמכים הממחישה את התמודדותו עם ילדותו הקשה, את התנדבותו לשירות לאומי ואת תפקודו החיובי בעבודות שונות לאורך השנים.
עו"ד גרידיש הדגישה בהקשר זה, כי לנאשם אין עבר פלילי וכי חלפו שלוש שנים מאז האירוע מבלי שנפתחו נגדו תיקים נוספים.
הסנגורית הצביעה על נטילת האחריות המלאה, על הבעת החרטה הכנה מצידו ואת שיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן, שם קבעו כי לנאשם אין דפוסים עברייניים וציינו באריכות הליך שיקומי משמעותי שכלל טיפולים פרטניים וקבוצתיים ממושכים. במעמד הזה, הנאשם הביע חרטה עמוקה בבית המפשט והתנצל בפני משפחת נפגע העבירה.
באשר לעונש, הסנגורית בקשה מבית המשפט להתחשב בנסיבות חייו של הנאשם ולא לסכן את הישגיו הטיפולייים, להימנע מעבודות שירות, להסתפק בשל"צ שיאפשרו לו להמשיך בעבודתו, ואף לבטל את הרשעתו על מנת שלא לפגוע באפשרויות תעסוקתו בעתיד.
התביעה התנגדה לביטול ההרשעה וציינה כי שירות המבחן לא התייחס לכך בתסקיר.
הצורך להרתיע מפני פגיעה בחסרי ישע
בהכרעת הדין כתב השופט ירון גת מבית המשפט השלום בת"א, כי הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה מהמעשים בהם הורשע הנאשם כוללים שמירה והגנה על שלומו של אדם, על שלמות גופו, על בריאותו, על בטחונו האישי ושלוות נפשו, על כבודו כאדם ועל האוטונומיה שלו על גופו.
"הנאשם פגע במעשיו בערך המוגן שעניינו הצורך והחובה של החברה ושל בתי המשפט להגן על חסרי ישע בכלל, ובפרט מפני פגיעה בהם מצד האחראים עליהם, שאמורים לשמור עליהם, להגן עליהם ולדאוג להם, וביתר שאת בתוך תא טיפולי שבו הם אמורים לחוש בטוחים ומוגנים", ציין השופט.
השופט ציין את חומרת המעשה, במיוחד בשל האחריות שהיתה מוטלת על הנאשם כמדריך, ואת הצורך להרתיע מפני פגיעה בחסרי ישע.
עם זאת, הובאו בחשבון נסיבות מקלות, בהן היעדר עבר פלילי, חלוף הזמן מאז המקרה וההליך השיקומי שעבר הנאשם.
בהתאם לכך קבע כי מתחם הענישה נע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל, תוך אפשרות לסטייה לקולה משיקולי שיקום.
בסופו של יום השופט גת הותיר את ההרשעה על כנה וקבע את העונשים הבאים:
– שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
– צו מבחן למשך שנה.
– של"צ בהיקף של 450 שעות.
– פיצוי על סך 10,000 שקל לנפגע העבירה.
