אריה גזית (64), מנהל צ'יינג' במתחם התחנה המרכזית בתל אביב, נשדד ונרצח במקום עבודתו לפני 15 שנים.
גזית נמצא כבול ושותת דם, לאחר שפתח את העסק בשעות הבוקר המוקדמות.
מהחקירה עלה, כי שני בעלי צ'יינג' מתחרה בתחנה הזמינו את השוד של גזית; לשם כך הם גייסו את סרגיי שינצין – מתאבק שזכה בשנת 1997 במדליית זהב בטורניר ההיאבקות במכביה.
שינצין ואמן לחימה נוסף, שנמלט לרוסיה וזהותו אינה ידועה, תקפו את גזית באכזריות, היכו אותו עם מוט ברזל, חנקו אותו וברחו עם תכולת הכספת שהכילה 230 אלף דולר במזומן, כאשר המנוח נושם את נשימותיו האחרונות.
בשנת 2011, שינצין הורשע בעסקת טיעון בעבירת הריגה ונדון ל-20 שנות מאסר. שותפו נמלט מהארץ ולא נתפס.
בגזר הדין כתבו השופטים: "הנפש מזדעזעת וסולדת. הנאשם, אלוף ישראל בהיאבקות, לא היסס להפעיל את כישוריו הפיסיים על המנוח, איש מבוגר".
בגזר הדין נכתב, כי המעשה טבול ב"אכזריות ואלימות חסרות מצפון בסגנון התפוז המכני".
בסוף שנת 2022, לקראת ריצוי שני שליש ממאסרו, הגישה הסנגורית של שינצין, עו"ד רותם טובול, בקשה לניכוי שליש ושחרור מוקדם.
הבקשה מבוססת על ההליכים השיקומיים שעבר שינצין, שבמהלך המאסר השתלב בעשרות קבוצות לטיפול בעבירות אלימות ובקבוצות פסיכו-חינוכיות לאסירי שב"ס.
בעידוד הסנגורית שלו, שינצין השתלב בכל תוכנית טיפול באלימות; מלבד זאת הוא השלים 12 שנות לימוד בין כתלי הכלא, הוציא תעודת בגרות, עשה קורסים באוניברסיטה הפתוחה והשתתף אף כסטודנט בקורס של אוניברסיטת רייכמן. הקורס מיועד למפגשי אסירים וסטודנטים למשפטים, הדנים בפיתוח זכויות חברתיות וזכויות אסירים.
בשנים האחרונות, כל גורמי הטיפול בשב"ס התרשמו מהשינוי החיובי שחל באסיר.
שיאו של התהליך היה בכניסתו של שינצין לאגף השיקום בכלא השרון – שנחשב לתחנה המתקדמת ביותר, שבה משובצים אסירים הזוכים לאמון. אסירים אלה, אשר הוכיחו עצמם בשלבים קודמים והתנהגותם ללא דופי, יוצאים מדי בוקר עצמאית לעבודה מחוץ לחומות הכלא במקום עבודה "רגיל" שקולט אסירים. בסוף כל יום עבודה, הם חוזרים אל מאחורי הסורגים.
בקשתו הראשונה נדחתה, וכך גם ועדות חוזרות בפברואר 2024, ובאוגוסט 2024, חברי ועדות השחרורים ציינו את שלבי שיקומו אולם לנוכח חומרת העבירות החליטו להמשיך לבחון את תפקודו.
בחודש פברואר השנה התכנסה הוועדה לדיון נוסף, הפעם בראשות השופטת בדימוס אסתר נחליאלי חיאט.
נציג הפרקליטות המשיך להביע התנגדות נחרצת לקיצור עונש המאסר והדגיש כי לאסיר יש יתרת מאסר של כחמש שנים, שבהן הוא אמור להימצא בכלא. לטענת הפרקליטות, חרף כל מהלכי השיקום, לא בשלה העת לשחרורו.
עו"ד רותם טובול, שמשרדה מתמחה בעיקר בייצוג אסירים, הדגישה מנגד את העמדה האחידה של אנשי המקצוע, הן בשב"ס והן ברשות לשיקום האסיר (רש"א), כולם תומכים בקיצור עונש המאסר לטובת שיקום האסיר בקהילה. היא הראתה איך במסגרת השיקום בשב"ס האסיר כבר שימש כשנה בתפקיד סגן מנהל תחזוקה בקניון גדול במרכז הארץ, שם הוא היה אחראי על עובדים נורמטיבים מבחוץ, היה יוצא לעבודה וחוזר ממנה ערב ערב אל הכלא.
כעת, טענה הסנגורית, בשלה העת לאשר את שחרורו לחיים מלאים מחוץ לבית הסוהר.
עו"ד טובול הדגישה גם, כי האסיר יצא לכ-50 חופשות, ללא עבירות משמעת וללא מידע מודיעיני שלילי, היא חזרה והדגישה כי כלל גורמי הטיפול סבורים שהוא ראוי לשחרור על תנאי, מה שיסייע לו להמשיך את מסלול החזרה לחיים נורמטיביים, כאסיר משוקם.
מלבד זאת, הזכירה הסנגורית, האסיר שילם פיצויים למשפחת המנוח.
אלמנתו של המנוח אריה גזית, בינה גזית, הופיעה לפני ועדת השחרורים וסיפרה על הסבל שנגרם למשפחה.
בינה גזית, ממקימות "ארגון משפחות נרצחות ונרצחים", הפצירה בוועדה לא לשחרר את האסיר ש"הרס משפחה".
היא טענה שהאסיר כבר קיבל הקלה כאשר הורשע בהריגה ולא ברצח.
ראשת הוועדה, השופטת נחליאלי חיאט, שהשהתה את ההחלטה שלה במשך שנה, כדי לבחון את המשך תפקודו של האסיר, הודיעה כי היא מקבלת את בקשת ההגנה לשחרור מוקדם.
השופטת ציינה כי הוועדה התרשמה עמוקות מדברי האלמנה, אולם הסבירה כי עמדת נפגעי עבירה היא שיקול אחד מבין שיקולים רבים.
תפקידה של ועדת השחרורים לבחון, האם האסיר עומד באמות המידה שנקבעו בחוק לשחרור מוקדם במסגרת ניכוי שליש.
הוועדה מצאה כי נימוקי האסיר, באמצעות עו"ד טובול, לקיצור העונש, מכריעים את הכף בעת הזו, מאחר והאסיר עבר שינוי "מעמיק ואותנטי" בעקבות הליכי טיפול במסגרת 15 שנות מאסר.
בשלב זה נקבע, שהוא מיצה את ההליכים הטיפוליים בכלא והחברה תצא נשכרת מכך שייצא משלב המאסר וישתלב מחדש בקהילה, עם המשך פיקוח טיפול וליווי של הרשות לשיקום האסיר.
