
מקרה שהגיע לפתחו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים: אישה שתבעה גירושין קיבלה פסק דין המחייב את בעלה לשעבר בתשלום כתובה של 300,000 ₪.
הצדדים היו נשואים כשלוש שנים, ללא ילדים. בספטמבר 2019 ניתן צו הרחקה הדדי בבית המשפט לענייני משפחה ובאותו מועד עזב האיש את הבית לצמיתות.
שלושה חודשים לאחר מכן הגישה האישה תביעה לגירושין ולצידה, תביעה לתשלום כתובתה בסך 900,000 ₪ – סכום שהופיע בכתובה.
האישה טענה כי במהלך הנישואין חוותה אלימות מילולית ונפשית, בגידה מתמשכת, כפייה לבצע הפלה ואף נחשפה לעבירות מין שביצע הבעל ברשת. לטענתה, לא פעם עזב את הבית "לתקופות ממושכות", וחזר כלאחר יד.
הצדדים התגרשו בתחילת 2021, לאחר סידור הגט והותירו את ההכרעה בעניין הכתובה להמשך.
ביוני 2023 פסק בית הדין האזורי בפתח תקווה (בדעת רוב), כי האיש חייב בתשלום כתובה בסך 300,000 ש"ח. דעת מיעוט קבעה שעליו לשלם רק 120,000 ₪.
על כך הגישו שני הצדדים ערעור לבית הדין הרבני הגדול.
בכתב ערעורו טען האיש, כי מדובר ב"סכום מופרז שנקבע ללא הצדקה" וכי האישה היא זו שגרמה לפירוק הנישואין: לדבריו, הגישה נגדו תלונות שווא במשטרה ואף גרמה לפתיחת הליכים פליליים.
עוד טען כי מדובר ב"נישואין קצרים ביותר" וכי האישה קיבלה מהוריו סכום כסף גדול ואין הצדקה ל"כפל זכויות".
לטענתו, הסכום הגבוה נרשם תחת לחץ של אבי האישה: "רציתי לרשום 50,000 ש"ח. אבא שלה אמר: לא, תכתוב 900,000 ש"ח. זה נכתב לכבודו – לא ממקום ריאלי."
בנוסף ביקש לפרוס את התשלום, מאחר שלטענתו אינו עובד ואין לו מקורות פרנסה.
"הוא הודה בבגידה ויש כתב אישום"
מנגד, טענה האישה כי לא זו בלבד שהאיש הודה בבגידה, אלא שהוא הורשע בפלילים בגין אלימות כלפיה: "הוגש כתב אישום, האיש הגיע להסדר טיעון, הורשע ונשפט לעונש של עבודות שירות", טענה.
עוד הוסיפה, כי בידה תכתובות מפלילות ושהאיש מעולם לא התנגד לסכום שנרשם בכתובה ואף ידע היטב על גובהו. האישה הדגישה כי תביעת אבי האיש נגדה, בסך 200,000 ₪ נדחתה בבית המשפט ולכן אין להפחית מהכתובה בגין כך.
לטענתה, דווקא יש מקום להגדיל את הסכום שנפסק ולא להפחית ממנו.
"היא תבעה, הוא שגרם לגירושין"
בהכרעתם (ינואר 2025) דחו דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף (נשיא), הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי, את שני הערעורים.
הדיינים הדגישו כי הסכום שנפסק (300,000 ש"ח) מבוסס על שיקול דעתו של בית הדין האזורי, אשר קיים מספר דיונים, חקר את הצדדים ועיין בראיות רבות: "האיש נחשד בבגידה והמעיין בחומר שבתיק יראה נכוחה שיש 'רגליים לדבר', ואף יותר מכך – כטענת האישה", כתבו.
לעניין אחריותו של האיש לפירוק הנישואין, פסקו הדיינים במפורש: "האיש נמצא אשם ונשפט לעבודות שירות – מה שמצביע כי הגשת התביעה של האישה לגירושין נעשתה בלית-ברירה, עקב אלימות פיזית, מילולית ונפשית ולא מתוך רצון לפרק את מערכת הנישואין."
עוד הוסיפו כי הבעל עצמו פתח בהליך לפירוק שיתוף עוד לפני שהאישה תבעה גירושין, מה שמעיד שהוא יזם את הפירוד: "תביעה שכזו כמוה כבקשה לפירוק הנישואין. אם אין בית – אין היכן להשכין שלום בית."
הדיינים הבהירו כי אין סיבה משפטית או הלכתית לשלול מהאישה את כתובתה, גם אם הסכום שנרשם גבוה מהמקובל: "אין כל עילה הלכתית שתפסיד האישה את תשלום כתובתה… האיש לא המציא עילה שתפסיד את האישה מהכתובה פרט לגובה הסכום."
לסיום ציינו, כי מאחר שבית הדין האזורי כבר הכריע לפי פשרה מודעת, אין מקום לערער על הסכום שהופחת ל-300,000 ש"ח – גם לא מטעם האישה.
לבסוף דחה בית הדין את את שני הערעורים, תוך חיוב האיש בלבד בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, בנימוק כי טענות האישה היו מוצדקות: "יש יותר מעילה אחת לחייב את הבעל בגירושין, ומשכך ודאי שהוא חייב בכתובה."
ב"כ האיש: עו"ד אבי גפן
ב"כ האישה: עו"ד גדי אפריאט
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"








