עובד במשרד שליחויות הגיע בחודש יוני 2016 לבניין מגורים בחיפה כדי להחתים חייבת על מסמך משפטי שנשלח אליה בעקבות חוב לבנק. החייבת טענה מאוחר יותר כי לא חתמה על המסמך, ולכן השליח נחשד בכך שזייף את חתימתה. לאחר מכן נחשד גם כי חתם על תצהיר שקרי בפני עורך דין, בו התעקש כי מסר את המסמכים לחייבת.
השליח טען לאורך כל שלבי החקירה כי האישור נחתם על ידי אישה שככל הנראה הזדהתה באותו שם והיתה בבניין בעת שהגיע למקום. עוד הוסיף, כי נאסר עליו כשליח משפטי לבקש ממנה תעודת זהות, והוא הסתפק בזיהוי שמי ובזיהוי על ידי השכן. בשלב מסוים של החקירה, השליח הוזמן על ידי חוקר מיחידת הונאת חוף, והתבקש לתת דוגמת חתימה שלו, כדי שיהיה ניתן להשוות באמצעות גרפולוג את כתב היד שלו ל"חתימת החייבת" על גבי אישור המסירה. במשטרה טענו כי השליח סירב לבקשה זו.
הסבריו של השליח, שהיה בשלב זה סטודנט שנה א' בלימודי משפטים, לא עזרו. התביעה המשטרתית הגישה נגדו כתב אישום בו ייחסה לו עבירות זיוף חתימה ושבועת שקר. מסיבות שונות, ההליך בבית משפט השלום בתל אביב "נמרח" במשך יותר משלוש שנים, שבמהלכן השליח התמיד בלימודים ואף הגיע לשלב ההתמחות כעורך דין. בשלב הסיכומים במשפט, השופט איתן קורנהאוזר החליט בצעד יוצא דופן לקבל את בקשתו של הסנגור, עו"ד רועי קרן, ולאפשר לנאשם לתת דוגמת חתימה שלו. אלא שאז, העלילה הסתבכה: המשטרה הודיעה לבית המשפט שאישור המסירה המקורי – זה עם החתימה מעוררת המחלוקת – הלך לאיבוד. העתק המסמך, כך התברר, אינו מאפשר לגרפולוג לבצע את מלאכתו כראוי.
למרות המחדל המביך, התביעה ביקשה הרשעה וציינה בשלב הסיכומים: "הוכח שלא המתלוננת היא שחתמה על אישור המסירה, כפי שניתן ללמוד מעיון בלתי מקצועי בחתימותיה לעומת אותה חתימה. אין לייחס מחדל חקירה לכך שחוקרי המשטרה לא שבו וביקשו מהנאשם דוגמאות מחתימתו, לאחר שסירב למסור אותן בעת חקירתו במשטרה, גם אם יתכן והיה צריך 'לעשות מאמץ נוסף' לזמנו לשם כך. לטענתנו, מדובר בחתימה, מילה אחת ולא מספר שורות, אשר ספק רב אם היה בכוחן של דוגמאות חתימת הנאשם להטות את הראיות לצד זה או אחר".
מנגד, עו"ד קרן ביקש לזכות את מרשו בעקבות הכשלים שהתגלו בהליך החקירה, ובשל גרסת השליח שהעמידה בסתירה את האישומים נגדו.
השופט קורנהאוזר קיבל את גרסת הנאשם והחליט לזכותו. הוא ביקר בחריפות את המשטרה בהכרעת הדין: "הסברו החלופי של הנאשם כי אישה שנמצאה בבניין היא שחתמה על אישור המסירה, מקים ספק סביר ומשמעותי. ספק זה מתבסס ומתעצם לנוכח מחדל החקירה המשמעותי, אשר מנע את השוואת כתב ידו של הנאשם עם החתימה על גבי אישור המסירה. מדובר במחדל הנוגע לנושא הנמצא בליבת תיק חקירה דל זה, החל מתחילת החקירה שנמשכה למעלה משנה, ועד להתייחסות המאשימה להחלטת בית המשפט להצגת ממצאי ראיות בשלב הסיכומים, על כל המשמעות הראייתית הנגזרת מכך. אין מדובר במחדל המעורר קושי במובן היבטי צדק והגינות בניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשם בלבד, אלא בפגם ראייתי משמעותי המותיר ספק כבד באשר לתוצאותיה של חקירה בסיסית אותה ראוי היה לבצע".
מסתבר שמעבר למחדלים המשטרתיים, בדרכו להסמכה כעורך דין השליח עבר הליך מורכב וכואב בזירה אחרת. בזמן הגשת כתב האישום, הוא היה סטודנט למשפטים שנה א', ובשל העיכוב בהליך המשפטי, הספיק לסיים את לימודיו והיה ערוך ומוכן לשלב ההתמחות כבר בחודש מאי 2019. אלא שוועדת ההתמחות של הלשכה סירבה לאשר לנאשם את תחילת ההתמחות. חברי הוועדה טענו בדיון הוועדה כי זה הכלל כאשר מוגש כתב אישום נגד מועמד להתמחות או מתמחה, הגם שנשמעה עמדה אחרת לפיה אין כלל דומה לעורכי דין פעילים העומדים לדין וממשיכים להחזיק ברישיון, כמו למשל ראש הלשכה לשעבר אפי נוה. לאתר "פוסטה" נודע, כי במהלך דיון בוועדה התייחס הסנגור להבדלים הללו, וביקש שיאשרו לנאשם את ההתמחות, ובמידה ויורשע – יפסיקו אותה לאלתר או שלא יאשרו לו להיות עורך דין בכלל.
בעקבות התשובה השלילית שהגיעה מלשכת עורכי הדין, המתמחה אמנם עובד במשרד עורכי דין חודשים ארוכים, אך תקופה זו לא תאושר לו באופן רשמי כהתמחות. עו"ד רועי קרן אמר בתגובה: "זו דוגמה מובהקת לזלזול בחפותו של אדם, למדיניות האצבע הקלה על ההדק בהגשת כתבי אישום ללא ביסוס ומבלי שמוצתה החקירה או נעשתה הערכה ראייתית לגבי סיכויי ההרשעה. צר לי שכך מתייחסים המשטרה, הפרקליטות ולשכת עורכי הדין לעניין, ומקווה שיופקו הלקחים על מנת למנוע עינוי דין כפי שנעשה לנאשם. אני שמח שבית המשפט עשה צדק, ועתה אנו שוקלים הגשת תביעה אזרחית נגד כל הגורמים המעורבים".
מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה: "לשכת עורכי הדין מוסמכת לסרב לרשום כמתמחה או לקבל לשורותיה כעורך דין מי שתלויים ועומדים נגדם כתבי אישום ואפילו חקירות משטרה, עד לתום בירורם. מדובר בהלכה משפטית ותיקה ומושרשת, החל מפסק הדין בעל"ע 1/72 משנת 1972 ובעשרות פסקי דין שאמצו עיקרון זה לאורך כל השנים מאז ועד עתה. כל מקרה כזה מובא לדיון, ניתנת למבקש זכות הטיעון והייצוג, והלשכה מחליטה בכל מקרה לפי נסיבותיו בהתאם לסוג ולחומרת העבירות לכאורה המופיעות בכתב האישום. מטעמים של צנעת הפרט והגנת הפרטיות, מנועה הלשכה מלהתייחס לגוף המקרה המדובר".
