אומץ הלב של סגן אלוף סלמאן חבקה ז"ל מיאנוח-ג'ת, מג"ד השריון מחטיבה 188 שסייע בשחרור קיבוץ בארי ב-7 באוקטובר ונפל בקרבות הקשים בעזה לפני מספר ימים, מהדהד שוב את השאלות על מקומה של החברה הדרוזית במדינת ישראל. לא רק בקשר ל"ברית הדמים" המפורסמת, אלא גם למעמדם של בני העדה בחברה, כאזרחים שווים על פי חוקי המדינה.
חוק הלאום, שעבר בכנסת לפני חמש שנים (יוני 2018) ביוזמת ממשלת הימין של בנימין נתניהו, גרם לפגיעה בחברה הדרוזית ולפצע ביחסים, שעלולות להיות לו משמעויות בטווח הארוך מול החברה היהודית.
ברוב היהודי, לא כולם הבינו עד הסוף את הסיבה לפצע – אשר עדיין קיים למרות ההתגייסות בעת חירום לישראל – ואת עומק הפגיעה וערעור האמון המסוכן ליחסים בין הקהילות.
בקרב החברה הדרוזית, הפצע לא הגליד, והמחאה שבה והתעוררה ביום הזיכרון לחיילי צה"ל בבית העלמין בעוספיא שבכרמל, כאשר משפחות הנופלים גירשו את שרת המודיעין גילה גמליאל שהגיעה לשאת דברים בעצרת הזיכרון.
כעת, עם נפילתם של סא"ל חבקה מהשיריון, סא"ל עלים סעד בן 40 סגן מפקד חטיבה 300, רס"ל ג'ואד עאמר בן 23 מחורפיש וסמל דניאל ראשד בן 19, משפרעם, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, הנושא הזה שב ומטריד. בני העדה הדרוזית אינם חולקים על היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. הם נלחמים שכם אל שכם תחת דגל ישראל ומגן דוד 75 שנה, אבל חוק הלאום עורר מחאת המונים בעדה, רבים מהם רואים בו חוק מפלה שפוצע את הנאמנות ההיסטורית של הדרוזים למדינת ישראל.
יו"ר המרכז הישראלי-דרוזי אמיר חניפס, דוקטור למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים מעוספיא, לוחם צנחנים וכיום קצין במיל' בפיקוד העורף, הוא זה שמוביל את "חמ"ל הסיוע הדרוזי" שמרכז פעילות סיוע ותרומות של החברה הדרוזית בימי מלחמת חרבות ברזל. בשיחה עם "פוסטה" מסביר ד"ר חניפס: "חוק הלאום מתעלם מנושא השוויון, ובכך פוגע באלה שהם חלק מהחברה הישראלית ובשר מבשרה של המדינה, אבל הם לא יהודים – כמו העדה הדרוזית.
"ההבדל בין חוק הלאום לבין מגילת העצמאות הוא שמגילת העצמאות הבטיחה שוויון לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת, גזע ומין תחת הבסיס של המדינה היהודית, ואילו חוק הלאום מציב בראש את יהדותה של המדינה בלבד ובכך מגדיר את האזרחים היהודים כאזרחים סוג א', ואת כל מי שלא יהודי כאזרח סוג ב'. כך, הדרוזים שרואים בעצמם חלק מהחברה הישראלית מאבדים את האיזון (ואת הביטחון במעמדם) כאן".
חניפס מציין כי השוויון האזרחי לא עוגן מעולם בחוק על ידי הכנסת, אפילו ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ערך השוויון לא נכלל עקב התנגדויות פוליטיות של סיעות מהימין הדתי.
רק בג"ץ קבע בפסיקותיו שערך השוויון הוא בעל מעמד-על כחלק מהיותה של המדינה יהודית ודמוקרטית.
כידוע, לקואליציה הנוכחית היו תוכניות לפגוע בסמכות בג"ץ לפרש את החוקים ולקרוא מה שאינו כתוב בהם במפורש.
חוק הלאום פגע בהזדהות הצעירים הדרוזים עם המדינה?
"שאלות כבירות. אני חושב שלא תהיה מנוחה בעדה הדרוזית עד שחוק הלאום יתוקן או יבוטל. מה שאנחנו מבקשים הוא שחוק הלאום, מעבר לזהותה היהודית של המדינה יתייחס לסוגיית השוויון לאלו שהם חלק מהחברה הישראלית וכמו שציינו, בשר מבשרה של המדינה, אבל אינם יהודים. החוק הזה הוא דקלרטיבי (הצהרתי) וסמלי, אבל יש לו גם צד מעשי", אומר חניפס ומפנה לסעיף 7 בחוק, העוסק בפיתוח היישוב היהודי בלבד: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
"כדרוזים שנותנים מדמם בשיעורי הגיוס הגבוהים ביותר, כמי שהקריבו מאות חללים עבור הדגל, אנחנו שואלים איפה חלקנו בחוק הלאום? איפה פיתוח וקידום הישוב הדרוזי? נניח וראש מועצה דרוזי ירצה לבנות שכונה לחיילים משוחררים – יכול לבוא פקיד בעוד שנתיים ולומר שלפי סעיף 7 בחוק הלאום הוא לא מחויב לזה. זה חוק שמתעלם ממני".
האם היתה בפועל ירידה בהזדהות עם המדינה? האם היה ערעור זהות אצל הצעירים הדרוזים וירידה בשיעורי הגיוס בגלל חוק הלאום?
"מה שקרה אצלנו דומה למחאה של 'אחים לנשק'. גם אצלנו היו אזהרות והתראות אבל בשעת אמת ביום הראשון של המלחמה, מטה המחאה הדרוזי הודיע שאנחנו שמים הכל בצד, ומתגייסים בכל כוחותינו למאמצי המלחמה".
כמו בשסעים אחרים, בין הימין לשמאל, העובדה שהתבערה הפנימית הושעתה, לא מבטיחה שלטווח ארוך התפרים הרגישים לא עלולים להיפגע בגלל חוסר האחריות של הדרגים הפוליטיים.
חניפס, מרצה למדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל ובמכללה לחינוך חיפה, נמצא מאז "השבת השחורה" בשירות מילואים, וכאמור מתאם במקביל את חמ"ל הסיוע הדרוזי האזרחי, בו הוא גאה מאוד. "הוצאנו משאיות של ציוד מעוספיא מהיום הראשון של המלחמה למוקדים שונים בארץ, עם מוצרי היגיינה, מזון וביגוד חם לתמיכה בחיילים ולמשפחות נזקקות. העדה הדרוזית היא לא רק לובשי המדים, אנו רואים גם את התגייסות העורף למלחמה".
התחושה שעוברת בדבריו היא עד כמה הדרוזים מושקעים בזהות הישראלית, שהיא חלק טבוע בהוויתם, ועד כמה התאכזבו כשלא קיבלו מהחברה היהודית מקום משוריין כחלק מהלאום הישראלי, בהיבט האזרחי חוקתי.
הבידול היהודי
"חוק הלאום מקפל בתכניו רכיבים של הדרה כלפי קבוצות בישראל, שאינן נמנות עם הקולקטיב היהודי". כך כתב כבר לפני מספר שנים ד"ר דורון מצא, מזרחן ממרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן, במאמר שפורסם דווקא ב"מקור ראשון", העיתון הכי חשוב בחוגי האידיאולוגים של הימין. "השותפות האסטרטגית האמיצה עם הדרוזים מעולם לא תורגמה להכרה ממסדית ישראלית בהיותה של הקהילה חלק או רכיב בתוך הלאום היהודי", כתב ד"ר מצא. "בפועל, עם השנים חלה שחיקה במשאבים שקיבלו הדרוזים מן המדינה כחלק מאותה ברית היסטורית. בחלוף השנים גדל והלך הפער בין הנכונות היציבה והמתמשכת של העדה הדרוזית לקיים את חלקה בשותפות האסטרטגית ולתרום את חלקה באמצעות הגיוס לצבא, לבין הקושי של הדרוזים לתרגם את הגיוס להכרה וקשב למצוקותיה ולתגמולים כלכליים ואחרים".
עם אישור חוק הלאום ב-2018 מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה הדגישו, כי "עד היום המסמך שהגדיר את אופיה של המדינה היה מגילת העצמאות, ובה התחייבות מפורשת להענקת שוויון זכויות למיעוטים החיים במדינת ישראל. כאמור, חוק הלאום מתעלם ממגילת העצמאות, לא מתחייב לערכיה, ומצד שני גם לא מגדיר שום מחויבות לשוויון זכויות לכלל המיעוטים החיים בישראל. אפילו צמד המילים 'יהודית ודמוקרטית' לא מוזכר בחוק הלאום. ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם הדמוקרטי שאין להן חוקה ובה מעוגנות זכויות היסוד של המיעוטים. בבדיקה שערכנו נמצא שבכל מדינה, לרבות מדינות לאום מובהקות, קיים עיגון לזכויות המיעוטים לשוויון מלא".
העיתונאי והסופר מרזוק אלחלבי מ"הפורום לחשיבה אזורית" במכון ון-ליר, ביטא את תחושותיו במאמר "על חוק הלאום והבגידה בדרוזים". לדבריו, החוק ביוזמת האגפים הדתיים-לאומנים יותר בימין האיץ את דעיכת הישראליות לטובת הדגשת הבידול היהודי, וכך "הדרוזים, שהפכו מזמן לישראלים ול'חצי יהודים' וציונים, גילו שאחרי הכל הם בעצם ערבים, מיעוט ככל המיעוטים (במדינה) ללא מעמד מיוחד וללא ישועה".
