הדרמה המשפטית סביב אירוע הירי של שוטר יס"מ בכפר כנא בשנת 2014, בו נהרג חיר חמדאן (22), ממשיכה לספק כותרות ועשויה להשליך בעתיד על החלטות מהותיות סביב הסוגיה: האם להגיש כתבי אישום במקרים גבוליים, ביניהם כאלה שבהם לתביעה אין די ראיות?
תחילה תזכורת: באתר פוסטה פורסם כי בהחלטה חריגה בג"ץ הורה על העמדה לדין של השוטר שירה בחיר חמדאן בכפר כנא. בג"ץ קבע, כי החלטת היועמ"ש לסגור את התיק נגד השוטר שירה למוות בחמדאן בשנת 2014, אפילו מבלי שהתקיימה חקירה באזהרה של השוטרים באירוע – אינה סבירה באופן קיצוני.
בתגובה להחלטת בג"ץ הגישו היועמ"ש והמחלקה לחקירות שוטרים עתירה דחופה לבית המשפט העליון, וביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין עד לקיום דיון נוסף. הם ציינו בנימוקיהם לבקשה, כי ההחלטה התקדימית שהתקבלה בעניין זה עלולה להשליך בעתיד על לא מעט מקרים גבוליים סביב השאלה האם להגיש כתב אישום או לא.
הבקשה הדחופה מתבססת, בין השאר, על ההסברים המנומקים של השופט נועם סולברג, שהיה בדעת מיעוט בדיון הקודם וסבר כי אין להתערב באופן חריג בהחלטת היועמ"ש שלא להגיש כתב אישום נגד השוטר. לדעת השופט סולברג, לא נחצה רף הראיות המינימלי המצדיק העמדה לדין, והוא הזהיר מפני החמרת הסיכון שבהעמדה לדין של אנשי ביטחון על פעולות במסגרת תפקידם.
השופט סולברג הוסיף כי כאשר התיק נסגר בשל העדר אשמה, כלל אין לעסוק באינטרס הציבורי שבהעמדה לדין. הוא דחה את עצם הכניסה לניתוח הראיות, וגם לגופם של דברים, ואמר כי לדעתו השופטים עופר גרוסקופף וג'ורג' קרא סטו ממושכלות יסוד של הדין הפלילי: "חשיבות רבה נודעת לביקורת שיפוטית על החלטות המינהל, אך גם בעקרון הפרדת הרשויות עלינו להיזהר ולהישמר".
בבקשה לדיון נוסף כתבו היועמ"ש ומח"ש כי "פסק הדין קובע הלכה חדשה וקשה בנוגע לאמת המידה להגשת כתב אישום, ובתמצית הוא קובע כי יש לחייב את התביעה להגיש כתבי אישום במקרי גבול מורכבים, אף מקום בו לא השתכנע התובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה. על פי פסק הדין, אם עסקינן ב'מקרה גבולי' או במקרה 'מורכב', עשוי אדם למצוא את עצמו מועמד לדין אף אם אין לשיטת התביעה תשתית ראייתית הולמת נגדו".
