22 ביולי 2000. בית ספר תיכון האריסון בניו ג'רזי. עשרות אלפי מועמדים מגיעים להפנינג ענק של אודישנים אחרי העונה הראשונה בתקווה לזכות בתפקיד כלשהו בעונה השנייה של "הסופרנוס".
הסצינה הזאת, שפותחת את הפרק השני של "דיוויד צ'ייס והסופרנוס", הסרט הדוקומנטרי לציון 25 שנה לסדרה, היא התשובה לסימן השאלה שהניחו היוצרים מ-HBO בסיום הפרק הראשון – האם הצופים בבית יראו את הסדרה חרף האלימות, הקללות והעירום? האם יש מקום בטלוויזיה לסדרת פשע כמו "הסופרנוס"?
"הביקורות היו טובות בטירוף", מספר צ'ייס כאשר ברקע רצות עשרות כותרות מכל העיתונים וערוצי הטלוויזיה, ובראשן זו של ה"ניו יורק טיימס" שהכתיר אותה כ"יצירת תרבות הפופ הגדולה של המאה ה-20".
צ'ייס עצמו משחזר את הבאזז: "יום ראשון היה ערב הסופרנוס. אנשים הזמינו פיצה, אכלו מוצרלה ופרושוטו, שתו יין איטלקי, סתמו את הפה וישבו יחד לראות את הסדרה, אני משתנק כשאני נזכר בזה.. עם הזמן שמתי לב שהצופים נחלקו לשני סוגים: אלה שנהנו לצפות בסדרת דרמה, ואלה שדרשו 'פחות זיבולים, יותר חיסולים'… הסדרה דילגה מאור לאפלה בציפייה דרוכה לאחד משני המצבים בכל רגע נתון".
בהקשר הזה "הסופרנוס" שינתה לגמרי את פני הטלוויזיה, היא פרצה גבולות וקראה תיגר על סדרות המשטרה הממוסדות לטובת המגרש הפנימי של ארגוני הפשיעה, והגדירה מחדש מה אנשים רוצים ומוכנים לראות על המרקע בבית במשך מספר חודשים ואפילו שנים, בניגוד לחווייה החד פעמית של הקולנוע שם כבר "הסנדק" ו"פני צלקת" שברו את הטאבו.
ההצלחה שהכתה כברק יצרה כימיה יוצאת דופן גם בין השחקנים, התסריטאים וצוותי הצילום, אבל האתגר היה מורכב יותר, כי הצופים ציפו בשקיקה לשיאים של העונה השנייה. צ'ייס ואשתו קנו בית בצרפת ועבדו שם על עונת ההמשך. "בכל העונה היו 13 פרקים, אז שרטטתי דף עם 13 טורים, בשורה אחת כתבתי טוני, מה הוא עשה בפרק הראשון, מה בשני וכך הלאה… אחר כך הוספתי שורה לכרמלה וכל השאר… כשחזרתי מצרפת פרסתי הכול בפני צוות הכותבים כדי שיבינו מה הכיוון ואז ישבנו ודיברנו….".
כך באו לעולם עוד 86 פרקים שנפרשו על פני שש עונות, מ-10 ינואר 1999 עד 10 יוני 2007.
"זה היה כמו תרפיה", משחזר התסריטאי טרנס וינטר, "זה היה מקום בטוח לתסריטאים שכתבו על אנשים רעים שהכירו, היינו צריכים להתחבר לחלקים האלה בתוכנו… חיים ומוות, אהבה ואלימות".
בשלב מסוים הצטרף לצוות התסריטאים המתוגבר גם השחקן מייקל אימפריולי שמגלם את דמותו של חבר ארגון הפשע כריס מולטיסנטי, שמסביר: "פשוט התאהבתי בכל הדמויות בסדרה ולמדתי מדיוויד שצריך לפרט, להוסיף מאפיינים. הכול היה מחושב עד הפרט האחרון".
מדי פעם צ'ייס עזב את הצוות והלך לספה בחדר הסמוך כדי לנוח, אבל הוא לא ישן, הוא פשוט חשב בעיניים עצומות בזמן שבצוות הכותבים המשיכו לדסקס את הסצינות. כאשר צ'ייס חזר לחדר העבודה השתררה דממה, הוא לקח טוש וכתב על הלוח את הליין של המבנה העלילתי, והם מילאו אותו בטקסטים ודיאלוגים.
כך נולד, לדוגמה, הפרק שבו מתרחשת סצינת האונס האכזרית והאלימה של הפסיכולוגית ד"ר מלפי, שהיתה קשה מאד לצפייה. "קראתי את הסצינה ומיד שמתי את התסריט בצד, התקשרתי לדיוויד ושאלתי אותו למה הוא מתעלל ופוגע בה? היא הדמות היחידה בסדרה שמנסה לחנך להכרה בטוב", משחזרת השחקנית לוריין בראקו, שמגלמת את ד"ר מלפי.
"את מוכנה לקרוא את התסריט עד הסוף?", שאל אותה צ'ייס, ואכן התברר לה שבהמשך הפרק היא נפגשת בטיפול עם טוני אשר מבחין בפניה החבולות ושואל אם הוא יכול לעשות משהו.
"תמיד חשבתי שהדבר היחיד שהיה תלוש מהמציאות אצל טוני היתה נטייתו לשקוע בהרהורים", מסביר צ'ייס את האפיזודה. "טוני חשב יותר מדי ודאג יותר מדי. עברו עליו דברים שלא היתה לו שליטה עליהם, כמו התקפי חרדה. אילמלא הם הוא לא היה הולך לטיפול פסיכולוגי. אמא שלי טענה שהפסיכולוגיה היא לא יותר מהונאה של יהודים… לכן היה חשוב לי שאת ד"ר מלפי תגלם שחקנית איטלקייה. הדמות של ד"ר מלפי היתה מבוססת על התראפיסטית שלי… אני אימצתי אימא חדשה, וזה מה שטוני עושה, הרי חסרה לו אמא, אימו היתה חולת נפש".
כולם מכרו את נשמתם לשטן
צ'ייס מספר על ארוחת צהריים שהזמין אותו הסוכן שלו בהוליווד, ובה הסביר לו שהוא הפך למותג אשר יכול ליצור כל סרט שבא לו. "רוב אנשים היו מתפטרים בו במקום, ואולי זה מה שהייתי אמור לעשות, אבל כל כך נהניתי לעשות את הסופרנוס שלא יכולתי לעזוב. כולם מדברים על העולם שהסדרה בנתה, וזה מה שהרגשתי, ככל שהמשכתי עם הסופרנוס לא הצלחתי לצפות בשום דבר אחר, שלא היה היקום בו התנהלתי. העלילה ביקום הזה היתה תוצר של הדמויות. פעם אחר פעם, כל דמות מכרה בתורה את נשמתה לשטן. כולם מכרו את נשמתם לשטן. גם ד"ר מלפי מכרה את נשמתה לשטן. כרמלה הייתה נשואה לשטן. טוני הוא השטן, אבל דווקא הוא לא רווה נחת מהעסקה עם השטן.
"כשאנשים אמרו לי שהוא צריך להיענש, אמרתי: הוא נענש כל יום. לא ראיתם כמה הוא אומלל? הבן אדם במאבק, הוא לא בעל אמונה דתית, והוא לא מאמין בממסד, הוא לא האמין בשום דבר מלבד מילת הכבוד שלו".
ג'יימס גנדולפיני ביטא בראיונות לאורך השנים תובנות משלו על בן דמותו, "הוא איבד את מרכז הכובד שלו, הוא תמיד מנסה לעשות את המעשה הנכון לשיטתו, אבל בסופו של דבר דופק לכולם את החיים, כמו פיצוץ המסעדה של החבר שלו במטרה לסכל ניסיון התנקשות. הוא חשב שהוא עשה מעשה טוב, אבל אז זה מתהפך עליו ודופק לכולם את החיים".
חרף העובדה שהסופרנוס היתה הצלחה היסטרית, סדרת פולחן בכל נקודה על כדור הארץ שבו שודרה, מתחת לפני השטח נחשפו בהדרגה אקורדים צורמים, סדקים ופגמים, צדדים אפלים ובלגנים שאיימו לטרפד את המשך הצילומים.
המקור של רוב הבעיות היה במבנה אישיותו של גנדולפיני, שחקן אלמוני שנבחר לגלם את אחת הדמויות האהובות והשנואות בכל הזמנים, והפך בן ליל לאחד השחקנים הכי מפורסמים בעולם. "לא היה לי מושג", הודה גנדולפיני בזמן אמת. "נכנסתי עם חיוך מאוזן לאוזן וחטפתי אגרוף לפרצוף, אבל הבנתי שאצטרך ללמוד לחיות עם זה".
חברו הקרוב, סטיבן ואן זאנדט המגלם בסדרה את סילביו דאנטה, יד ימינו של טוני סופרנו, מתאר את המשברים של גנדולפיני. "היינו יוצאים לבר והוא היה אומר: 'זהו זה, אני סיימתי, אני לא חוזר יותר', ככה כל שני וחמישי, ולפעמים כל יום. כאשר הייתי אומר לו, יש שם מאה אנשים שתלויים בך' הוא היה אומר נכון ומתרצה, אבל היה לו קשה".
גם ב-HBO הבחינו בכך שגנדולפיני מידרדר, בין היתר לאלכוהול, ואילצו אותו להסכים לשלם קנס של 100 אלף דולר על כל יום היעדרות מהצילומים, הם הרי שילמו לו מיליון דולר לפרק. התפקיד דרש ממנו להיכנס למחוזות הרסניים וככל שהוא הזדהה יותר עם טוני סופרנו נוצר טשטוש גבולות מוחלט בינו לבין הדמות.
"היו לי שיטות להיכנס לזעם", שיתף גנדולפיני בעבר. "כשאתה ישן לפני סצינה אלימה רק שעתיים בלילה, כל דבר קטן מדליק אותך… אתה נטרף מזה…".
איך מתאוששים מיום צילומים כזה?
"בשתיית אלכוהול", השיב בקצרה, ולגם עוד כוסית.
"עשינו לו מפגש התערבות בדירה שלי בניו יורק", משחזר מנכ"ל HBO כריס אלברכט, "כי היו לנו המון חיכוכים איתו. התירוץ היה ליישר את ההדורים אבל המטרה היתה לשכנע את גנדולפיני ללכת למוסד גמילה. כולנו עשינו חזרות יום קודם לקראת המפגש, וגם אחותו היתה, אבל כאשר הוא הגיע לדירה וראה את כולם שם הוא אמר לכו לעזאזל ויצא בטריקת דלת. צעקנו לו, ג'ימי, ג'ימי, אבל הוא הסתובב ואמר: 'תפטר אותי'".
בנוסף ללחצי העבודה על הסט, גנדולפיני התקשה להסתגל לאובדן פרטיותו ולא ידע איך להתמודד עם גדודי המעריצים וצלמי הפפרצי, באחת הפעמים הוא תועד תופס מעריץ ברחוב ומפוצץ לו את הפרצוף. "אנשים אמרו שהסדרה הפכה לקודרת אבל גנדולפיני הוא זה שהפך לקודר מיום ליום, אנשים היו בטוחים שהוא טוני סופרנו אבל הוא היה הדבר הכי רחוק ממנו", משתף צ'ייס.
מעבר ללחצים של גנדולפיני, גם בצוות הכותבים של צ'ייס החללו להצטבר מתחים. "התחלתי להרגיש שהסביבה הופכת לרעילה", מספרת בסרט התסריטאית ליסה גרין, שהיתה שם מהעונה הראשונה. "לא יצאנו מהחדר חוץ מאשר לאתר הצילומים… היתה המון עבודה ונוכחות חובה, גם בלי לבצע תפקיד מסוים… בסוף לא הייתי מרוכזת, דיוויד ידע את זה, המצב בינינו היה נורא, הוא כעס ופיטר אותי, כנראה שגם אני קיבלתי צורה של דמות אם שהיתה חור שחור עבורו", היא מפרשת ברוח הטיפולית של הסדרה.
"הופעל על דיוויד לחץ עצום, כי הוא קבע רף מאוד מאוד גבוה וכל שנה הוא היה צריך להתעלות מעליו ולהשתכלל. זה לא רק לספק את הצופים, זה שהסדרה תהיה מתוחכמת, מרתקת וחידתית יותר", מסביר השחקן אימפריולי (כריס) שהצטרף לצוות הכותבים.
"בשביל לשנות מילה אחת בתסריט היינו צריכים ליידע את הצילינדר המרכזי ממרכז השן וחיכינו שדיוויד יחזור אלינו", נזכרת השחקנית אידי פאלקו שמגלמת את האשה כרמלה. "כל מילה היתה חשובה לו, זאת היתה היצירה שלו ואנחנו היינו שם כדי לשרת את היצירה שלו. בשביל זה שילמו לנו".
"מי שקבע את הסטנדרטים הגבוהים היה דיוויד וזה ייסר אותו", אומר בסרט גם אלברכט, "הוא אף פעם לא היה מבסוט מהתוצאה".
יוצר הדוקו והמראיין, אלכס גיבני ("תיקי ביבי"), הקשה על צ'ייס בהקשרים האלה ושאל אם השליטה המוחלטת שלו בעלילה יצרה מתח עם הכותבים האחרים. "בוא נגיד שלפעמים התרגזתי, כאשר לאף אחד לא עלה שום רעיון. בינתיים יצא לי לחשוב שאולי זה קרה כי אני פסלתי כל הצעה, עד שהם הפסיקו להציע", משיב צ'ייס.
"הסרט ממשיך עד אין קץ"
בשני חלקי הסרט צ'ייס הצטייר כאדם חידתי עם פני פוקר אמנם אבל הוא התמסר למראיין ולמצלמה, וענה על כל השאלות, חוץ מאחת: מה קרה לטוני סופרנו בסוף הסדרה ומדוע היא מסתיימת עם מסך שחור שהותיר את שאלת הסוף פתוחה עם אינספור פרשנויות וספקולציות לעולמים.
"הרעיון הראשון שלי ביחס לסצינת הסיום הלך איתי הרבה זמן", משתף צ'ייס. "חשבתי שטוני יחזור למנהטן דרך מנהרת לינקולן לצורך פגישה עסקית שבה הוא ימצא את מותו. אבל לא הייתי סגור על זה… זה היה צפוי מדי… אז החלפתי למסעדה בשדרות אושן וחשבתי שאולי הסוף צריך להתרחש במקום שבו הם נהגו לאכול. ואז שם, במסעדה, כאשר בחרנו בשיר 'אל תפסיקו להאמין', כולם אמרו לי שזה לא שיר לסיום סדרה כזו… מאחר שכולם היו נגדי אמרתי להם, 'יופי, עזרתם לי להחליט', השיר המשיך להתגלגל לי בראש ואז שמעתי את השורה: 'הסרט לא נגמר, הוא ממשיך עד אין קץ' ונדהמתי".
כך, סצינת הסיום נבנתה כמו פירמידה, ואז, בשיא המתח, בום, המסך החשיך.
זה היה הסוף מבחינתך?
"המסר שלי היה, שהיקום ממשיך להתקיים", ממתיק צ'ייס סוד כמוס ומגניב חיוך למראיין גיבני, "אתה אולי לא תמשיך להתקיים, אבל היקום ימשיך לעד והסרט ימשיך עד אין קץ". קאט.
הילד הקטן שבו
ב-19 ביוני 2013, שש שנים אחרי סיום הסדרה, נפטר גנדולפיני מהתקף לב בגיל 51 בלבד.
ארונו הוצב בבית הלוויות של ניו ג'רזי, שם נערך טקס האשכבה. דיוויד צ'ייס נשא הספד מרגש במהלכו הוא התפרק כמה פעמים בבכי קורע לב. "ג'ימי היקר. תמיד הרגשתי, חרף היותי מבוגר ממך, שאנחנו אחים, עכשיו בוא נדבר על הבחור השלישי שחי איתנו… אנשים עדיין לא מבינים איך ייתכן שכולנו התאהבנו בטוני סופרנו השמוק. התיאוריה שלי גורסת שהם ראו את הילד הקטן שבו… הם קלטו את הילד הקטן הזה, הם הרגישו את האהבה שלו ואת הכאב שלו, ואת כל זה אתה הבאת איתך לתפקיד".
עכשיו ציטט צ'ייס את אחד הראיונות בהם גנדולפיני נשאל, "אם יש גן עדן, מה תרצה לשמוע מאלוהים בבואך להיכנס בשעריו?", והשיב, "תחליף אותי, אני כבר חוזר".
"דיוויד צ'ייס והסופרנוס". WISE GUY: DAVID CHASE AND THE SOPRANOS"
שני פרקים (74 דקות).
HOT VOD; yes דוקו HBO, yesVOD, STING +; סלקום TV
