במסגרת אישום מספר שלוש בכתב האישום של פרשה 512, ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין ב"כיכר פלומר" (2003), הנאשם פטריק עמוס הורשע בעבירות של סיוע לניסיון רצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, וסיוע לחבלה של ממש, הכול במסגרת פעילות בארגון פשיעה, ונשפט ל-60 חודשי מאסר בפועל.
על בסיס עדות יחידה של עד המדינה "המהנדס" נקבע כי הנאשם פטריק עמוס היה מודע למטען החבלה שהכינו בבית של המהנדס בשכונת בבלי, והמהנדס הגיע לביתו של הנאשם פטריק עמוס בחולון עם מטען חבלה. עוד נקבע כי בתיאום עם יצחק אברג'ל, יניב בן סימון ופטריק אלקריף שמבוקשים לחקירה בתיק הזה, הביאו למגרש החניה ליד ביתו של עמוס רכב סוזוקי בלנו. לפי המהנדס, כאשר הוא הגיע עם מטען החבלה עמוס והוא פירקו את הפגוש של הסוזוקי, והעלו אותו לדירה של עמוס. שם, המהנדס הטמין בפגוש את מטען החבלה, ואז שניהם הרכיבו אותו חזרה ברכב הסוזוקי אשר הועבר לפתח משרדיו של רוזנשטיין בגני התערוכה.
כאשר רוזנשטיין ומאבטחיו הגיעו למשרד ברכבו, מישהו שזהותו אינה ידועה למאשימה הפעיל בשלט רחוק את המטען, שהתפוצץ וגרם לפציעתם של חלק מהמאבטחים אך רוזנשטיין לא נפגע.
הסנגורים, עורכי הדין מיקי חובה ואביגדור פלדמן, ליוו את הנאשם מאז מעצרו ב-2015 ולכל אורך המשפט – אחרי שמונה חודשי מעצר הוא שוחרר לשנתיים וחצי במעצר בית, ומאז הוא מוגבל ביציאות מהבית וביציאה מישראל.
בערעור דרשו הסנגורים לזכות את מרשם, ראשית הם טענו נגד השיוך שלו לארגון פשע ונגד תחולת חוק המאבק בארגוני פשיעה בעניין מועד העבירה המיוחסת.
עוד הם טענו, כי לא ניתן לסמוך על עדותו של עד המדינה "המהנדס", מה גם שאין סיוע לעדות שלו נגד פטריק עמוס.
לחצו לכתבה עם רשימת התוצאות של כל הערעורים
לפי הערעור, עמוס לא היה מודע לארגון הפשע אליו הוא שוייך על ידי התביעה ובית המשפט, לא היה לו קשר למעורבים באירועים למעט קשר חברי עם הנאשם סבח, שבמסגרתו הכיר באופן שטחי חלק מחברי הארגון בזמן בילויים משותפים.
עוד נטען, כי אפילו בגזר הדין נקבע כי לא היו ראיות לקבוע שעמוס היה מודע לסכסוך עם רוזנשטיין ולתכנית להתנקש בחייו, לפיכך, גם קביעה זו אינה מתיישבת עם הכללתו כחלק מארגון פשע אברג'ל.
לא רק שעמוס אינו חבר בארגון פשיעה, טענו הסנגורים, מדובר בצעיר ללא עבר פלילי כלל.
בהקשר זה נטען כי בית משפט המחוזי התעלם מעדותו של עד המדינה בומבי בחקירתו הנגדית, שם הוא השיב כי עמוס אינו קשור לארגון הפשיעה וכי פגש בו רק כאשר היו מבלים בצוותא עם יניב בן סימון או שמעון סבח.
כאשר בומבי התבקש במשטרה לכתוב על דף נייר את שמות חברי הארגון הוא העלה ברישומיו את השם פטריק אלקריף ולא פטריק עמוס.
אפילו עד המדינה "המהנדס", טענו הסנגורים, ציין כי מדובר בטעות וכי פטריק אלקריף היה חבר הארגון ולא פטריק עמוס.
המהנדס, טענו עורכי הדין חובה ופלדמן, הסביר לחוקרים כי יניב בן סימון הוביל אותו לדירה של פטריק בחולון, אבל לא ידע לומר אם מדובר בפטריק אל קריף או בפטריק עמוס.
הסנגורים טענו למחדל של החוקרים בשלב הזה, שנמנעו לקחת המהנדס לדירה בחולון בה הוא הכין את המטען בתוך הפגוש, מה שגרם לפגיעה אנושה בהגנה של פטריק עמוס.
לפיכך, נטען בערעור, יש לקרוא בזהירות את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי המכוונות לפטריק עמוס.
מעבר לסתירות בעדות של המהנדס, שנטען כי לא ניתן להסתמך על עדותו ההססנית והבלתי יציבה, הסנגורים הלינו על "היעדר תוספת ראייתית", סיוע, לעדות של המהנדס. לו רק בגלל זה הם בקשו להורות על זיכוי של עמוס בשל הגנה מן הצדק – המחדל החקירתי באי הובלתו להצבעה על המקום בו הוא הרכיב את מטען החבלה.
הקישור של פטריק עמוס לעבירות במסגרת ארגון הפשע, ומה שחמור יותר לאישום על מעורבותו בפיגוע הפלילי עם שלושה מעשי רצח, מבוסס על עדות עד המדינה החיפאי בלבד.
העד הזה היה היחיד שטען כי ראה את פטריק עמוס בסלון ביתו של המהנדס, לשם הוא הגיע לכאורה יחד עם חברו שמעון סבח בעת שהאחרון בא לקחת מהמהנדס את מטען החבלה שנועד לפיגוע הפלילי ביהודה הלוי (האישום הרביעי).
אולם, כבר בשלב הסיכומים בבית משפט המחוזי בקשה התביעה לפסול את העדות של העד החיפאי, מאחר והיא סותרת את אמרות עדי המדינה האחרים, המהנדס ובומבי, לפיהן את המטען לקח הנאשם המנוח יוסף (ז'וז'ו) לוי, ולא סבח.
הזיג זג הזה הוביל לזיכוי של פטריק מסעיף האישום החמור של שלושה מעשי רצח כבר במחוזי, בניגוד לעמדת התביעה, אבל הסנגורים אחזו בו כדי להצביע על התנהלותה הפסולה של המדינה בעניינו גם באישום השלישי.
עד מדינה ללא סיוע
השופט אלרון הודיע על ההחלטה שלו לזכות את פטריק עמוס מחמת הספק, ותמך אותה בנימוקים שהם חלומו של כל עורך דין פלילי בתיק פשע חמור:
חולשת העדות של עד המדינה המהנדס נגד עמוס, שהיא העדות היחידה נגדו, ובנוסף ראיות תומכות שבית משפט המחוזי הסתמך עליהן כסיוע אבל הן אינן מספיקות לתמוך הרשעה בפלילים.
השופט אלרון קיבל את טיעוני הסנגורים חובה ופלדמן לגבי אי המודעות של עמוס לסכסוך בין אברג'ל לרוזנשטיין, וכך גם באשר לרשימת היעדים שהציב המהנדס לחוקרי המשטרה טרם החתימה על הסכם עד המדינה – שם טענו הסנגורים כי הוא מסר את השם פטריק אל קריף בלבד, ולא פטריק עמוס.
חרף המהימנות של עד המדינה המהנדס, קבע השופט אלרון, כי הוא סבור שעדותו ביחס לפטריק עמוס מבטאת חולשה ראייתית מסויימת, ולכל הפחות מעוררת שאלות.
"ככל שהעדות העיקרית מעוררת ספק סביר רשאי בית המשפט לדרוש תוספת ראייתית נכבדה יותר… זאת ועוד, אין בכוחה של ראיית הסיוע להטות את הכף לכיוון הרשעה אם הראיה העיקרית לא עומדת על רגליה… בענייננו, נחה דעתי כי עדותו של המהנדס לא מספיקה להביא להרשעתו של עמוס".
עכשיו מתאר השופט את הסיבות לחולשת עדות עד המדינה, שעל בסיס עדויותיו דווקא הורשעו כמה וכמה מהנאשמים.
למשל, היעדר היכרות עם עמוס מצד שני עדי המדינה הרלוונטים, המהנדס ובומבי, שחרף ההתמסרות המוחלטת שלהם למשטרה ולבית משפט לא ידעו לספר פרטים על היכרות עימו.
השופט אלרון הדגיש כי הספק הזה עמד גם לנגד עיניהם של שופטי המחוזי אשר זיכו אותו מהרצח המשולש, אבל הרשיעו אותו בסיוע לניסיון הרצח בגני התערוכה. "בשל ספק זה בית משפט המחוזי מצא להרשיעו בעבירת סיוע לניסיון רצח, ולא כמבצע בצוותא כהרשעתם של אברג'ל וסבח באישום זה…. אני סבור כי ספק זה היה צריך להוביל לזיכויו".
פנייה לעורך דין פלילי
ראיות הסיוע ששלושת השופטים מבית משפט המחוזי מצאו לעדות המהנדס הן:
– דירתו של עמוס בחולון כמקום שבו בוצעה הרכבת המטען.
– שקריו ביחס למידת היכרותו עם המהנדס ועם יניב בן סימון.
– שיחות הטלפון שביצע אל עו"ד שרון נהרי ביום האירוע (2003).
השופט אלרון פסל את שלושתן.
באשר לראיית הסיוע של הדירה, השופט קיבל את עמדת הסנגורים, לפיה תיאור הדירה על ידי עד המדינה – "דירה בקומה הראשונה בבניין עם מעלית וחניון תת קרקעי" – הוא תיאור סתמי ללא כתובת ואין להסתמך עליו. מלבד זאת, לא רק שחוקרי המשטרה לא השכילו לבצע שחזור והצבעה, בכתב האישום נטען כי הדירה בה הורכב המטען היתה בכתובת בה התגורר הנאשם בזמן המעצר ב-2015, ולא הדירה בה התגורר בזמן האירועים ב-2003.
באשר לגרסאות הסותרות שמסר הנאשם על ההיכרות עם יניב בן סימון ועם המהנדס, השופט מפנה לגרסאות בהן הוא כן מאשר ביקור בבית של המהנדס עם הנאשם סבח. בכל מקרה, מציין השופט אלרון, אין מדובר בשקר שהוא חלק מביצוע העבירה כנדרש מראיית סיוע, אלא לכל היותר מצביע על רמת מהימנות של הנחקר.
באשר להסתמכות בית משפט המחוזי על הפנייה של עמוס לעו"ד שרון נהרי ביום האירוע, השופט אלרון דחה בתוקף את הקביעה הזו של שופטי המחוזי כראיית סיוע המלמדת על מעורבות של עמוס בביצוע פשע.
"יש קושי מהותי לראות בשיחות לקבלת יעוץ משפטי כראיה מסבכת בפלילים… גישה לפיה התקשרות נאשם לעורך דין פלילי עלולה לשמש סיוע לעדות מפלילה נגדו אינה חפה מקשיים, ולא ניתן להתעלם מהשלכותיה על הפגיעה בתקשורת החופשית שבין עורך דין ללקוחותיו. אין זה מתקבל על הדעת כי שכירת שירותיו של סניגור פלילי תהפוך את עצם ההתקשרות לראיה מפלילה".
