בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את ד"ר מישאל זוהר (36) באונס של חברתו לספסל הלימודים לפני כעשר שנים.
זוהר, ד"ר לרפואה ואיש מחקר, טען כי המתלוננת שלמדה איתו באוניברסיטה, מנסה להעליל עליו עלילת שווא.
לפי כתב האישום שהגישה עו"ד עינת בלנרו מפרקליטות מחוז דרום, במהלך לימודיהם בשנת 2015, קבעו זוהר והמתלוננת לצאת לבלות.
בסופו של דבר הוא שכנע אותה לבלות בדירתה, וביקש שתמזוג משקה אלכוהולי. לאחר ששתו, משך אותה לכיוונו והחל לנשקה.
על פי כתב האישום, זוהר הרים אותה ולקח אותה לחדרה, ולמרות התנגדותה, הפשיט אותה בכוח וביצע מעשה סדום. לאחר שהמתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו וניסתה להדוף אותו, ריתק אותה למיטה ואנס אותה, למרות תחינותיה שיחדל ממעשיו.
לאחר האירוע, דרשה המתלוננת מזוהר לעזוב, אך הוא דרש חיבוק כתנאי לעזיבתו.
זוהר, שיוצג על ידי עו"ד עינב יתח, טען במהלך המשפט כי כלל היחסים היו בהסכמה וכי מדובר בעלילת שווא. הוא כפר בכך שהפשיט את הידידה בכוח והכחיש כל הבעת התנגדות מצדה לקיום יחסים. הנאשם שב וטען כי המגע היה הדדי "ומרצונה המלא" של המתלוננת, אשר לדבריו אף יזמה חלק מהדברים בעצמה.
לפי גרסתו, היא גם מזגה את האלכוהול והפשיטה אותו.
"גרסאות הצדדים קוטביות", כתבו השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר, שהחליטו להרשיע את הנאשם בראש ובראשונה "על בסיס התרשמותם מעדותה של המתלוננת ומגרסתה בכללותה".
המתלוננת העידה כי חשה תחושות פחד ואמרה לזוהר במהלך הערב: "אני לא רוצה". היא הוסיפה כי הרגישה ב"מקום ללא מוצא", ואף פחדה וחשבה: "לא מוכנה בשום שלב שהוא יחדור לגוף שלי".
היא המשיכה והעידה כי "באיזה שהוא שלב הוא פשוט תפס אותי בזרועות, קיבע אותי למיטה וחדר אלי בכוח. תוך כדי שאני ממשיכה להגיד לו לא… ותוך כדי שהוא חדר לגוף שלי אני מהרגע הזה לא זוכרת מה היה שם עד הסוף. יש לי רק זיכרון אחד, הזיכרון הזה זה שיר שאני זוכרת שהתנגן בטלוויזיה שהדלקתי. שיר שעד היום לא מסוגלת לשמוע אותו".
"נראתה חיוורת, מזעזע"
בין עדי התביעה בתיק היו מכר של המתלוננת, שהעיד כי יום לאחר האירוע שמע אותה נסערת בשיחת טלפון ובפגישה מאוחר יותר סיפרה לו כי נאנסה.
חברתה הקרובה של המתלוננת תיארה כי יום לאחר האונס ראתה אותה "חיוורת… שיער לא מסודר, לא מאופרת, נראית כאילו בכתה המון". בנוסף, צורף מכתב מטעם פסיכולוגית קלינית בפניה תיארה המתלוננת כי נאנסה.
שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתנו אמון מלא בגרסת המתלוננת ודחו את טענותיו של הנאשם, תוך שהם קובעים כי הטענה לעלילת שווא אינה נתמכת בראיות.
ביחס ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת האינוס, חידד בית המשפט: "עסקינן בעבירת מודעות הנבחנת לאור מכלול הנסיבות… ברי כי ביצוע בעילה כאשר הנאשם מודע לאפשרות שהמתלוננת אינה מסכימה למעשה, או כאשר הוא חושד שהמתלוננת לא נותנת את הסכמתה, ובוחר לעצום את עיניו, עונה על דרישת היסוד הנפשי… ההלכה קובעת כי משהובעה אי הסכמה בכל דרך, מוטלת על כתפי בן הזוג חובה מוגברת לברר את הסכמת האישה לקיום היחסים".
התובעת עו"ד עינת בלנרו שניהלה את התיק, ציינה: "הרשעתו של מישאל זוהר משקפת את החשיבות הרבה שבית המשפט רואה בהגנה על נשים מפני פגיעה מינית. מדובר במקרה בו הנאשם ניצל את האמון של המתלוננת ואנס אותה בכוח ובאלימות".
הטיעונים לעונש יישמעו במועד נפרד.
