פסיקה דרמטית ( 19 פברואר):
בג"ץ קבע בדעת רוב כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים במסגרת תביעות גירושים אלא אם התקבלה הסכמת שני הצדדים לדון, או בתביעות להשבת הוצאות שאחד ההורים הוציא.
בכך התקבלו ארבע עתירות של גברים אשר חויבו במזונות על ידי בתי הדין הרבניים, והפסיקות בוטלו – אחת מהן ניתנה על ידי בית הדין הרבני הגדול, ושלוש על ידי בתי הדין בירושלים, תל אביב ופתח תקווה.
היועצת המשפטית לממשלה התייצבה מיוזמתה להליכים, "לנוכח חשיבות הדברים והיותם נוגעים להסדרי בסיס של השיטה המשפטית, שאחד מעמודי התווך שלה הוא פסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון", והביעה עמדה דומה לזו של האבות.
רקע: פסק דין בע"מ 919/15 שניתן על ידי בית המשפט העליון בשנת 2017 נחשב למהפכה בתחום דיני מזונות ילדים. נקבע שחיוב המזונות יחול בצורה שוויונית על שני ההורים ללא קשר למגדרם, בהתאם ליחס ההכנסות שלהם ולזמני השהות. אך בתי הדין הרבניים לא יישמו את הלכת ביהמ"ש העליון ולרוב המשיכו לפסוק שעיקר נטל הפרנסה על האבות, גם במקרים בהם זמני השהות שווים, וגם אם האם משתכרת יותר מהאב.
הפער בין פסיקות שתי הערכאות הביא להחרפת "מירוץ הסמכויות", ובדרך כלל עורכי דין המייצגים אמהות ניסו לתפוס סמכות במזונות ילדים בבית הדין הרבני, בעוד אלו המייצגים אבות פנו לבתי המשפט לענייני משפחה, בפרט כשמדובר במשמורת משותפת.
בעקבות זאת הוגשו עתירות לבג"ץ, בטענה שעל פי פסיקה קודמת ("הלכת שרגאי") אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון במזונות ילדים, למעט בהסכמת הצדדים, ורק בתי המשפט למשפחה מוסמכים לדון במזונות.
העותרים, ארבעה אבות גרושים, אשר יוצגו בין היתר על ידי עורכי הדין אסי סגל ושי שמחיוב ממשרד סגל שמחיוב ועו"ד מאיה רוטנברג עתרו לבטל את החלטות בתי הדין בעניין גובה חיובם במזונות, ולקבוע הלכה מחייבת בעניין.
היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגן על עמדת בתי הדין, וטען כי בהתאם לפסק דין עקרוני של בית הדין הרבני הגדול משנת 2021, לבתי הדין יש סמכות לדון במזונות קטינים גם ללא הסכמה. אחד הנימוקים היה שהרבני אינו כפוף לבית המשפט העליון אלא במסגרת עתירה לבג"ץ.
המשיבות, האימהות, ביקשו לדחות את העתירה מטעמים הדומים לאלה שפורטו בפסק הדין של ביה"ד הרבני הגדול.
בג"ץ והמחלוקת על פרשנות הלכת שרגאי
בג"ץ קיבל את עתירת האבות ברוב דעות של השופטת יעל וילנר והשופטת רות רונן, קבע שלבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ללא הסכמת הצדדים, וביטל את החלטות בתי הדין בענייני מזונות ילדים.
"בהתאם להלכת שרגאי, אשר ניתנה לפני למעלה מ-50 שנה ונשתנתה לפני מספר שנים בלבד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעת הגירושין", כתבה השופטת וילנר.
השופט נעם סולברג סבר בדעת מיעוט, שיש לדחות את העתירות ויש לאפשר לבתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים, וזאת כי הלכת שרגאי המקורית נועדה להגן על נשים בהליכי גירושין: "הלכת שרגאי באה לעולם כדי לשפר את כוח המיקוח של נשים בתהליך גירושין מול הבעל המחזיק בכוח מיקוח עודף, בדמות הגט המיוחל. אין מקום לאפשר לגברים המבקשים להפחית מסכום המזונות שבו יחויבו, לעשות 'שימוש לרעה' באותה הלכה", כתב השופט סולברג והוסיף: "כיצד ניתן להסביר את העובדה כי במסגרת העתירות שלפנינו ניצבים ארבעה גברים המבקשים כביכול ללחום את מלחמתן של נשותיהן, ולמנוע את החשש מפני פגיעה בזכויותיהן על ידי בעליהן?"
לעמדת השופט סולברג, בית הדין רשאי לדון בתביעות מזונות בין ההורים, בכפוף לזכות הילד לתבוע עצמאית בבית המשפט.
השופטות וילנר ורונן דחו את עמדת המיעוט של השופט סולברג בשני טיעונים מרכזיים:
האחד, שמזונות ילדים צריכים להגן על ילדים – לא על אבות ולא על אמהות.
השני, בתי המשפט למשפחה פוסקים מזונות לפי הדין, ולא תוך העדפה מובנית לזכויותיהן של הנשים או לאלה של הגברים. "השאלה איזו מערכת 'מיטיבה' יותר עם נשים, אינה רלוונטית להכרעה בדבר שאלת הסמכות", סיכמה השופטת רונן.
נקודות למחשבה:
– אכן, בתי הדין הרבניים איפשרו לאמהות לקבל מזונות יותר גבוהים עבור הילדים, ולא בכדי ארבעת העותרים היו אבות. האם התחרות בין הערכאות כל כך גרועה?
– מה לגבי התחרות בעניין הרכוש? לבית הדין הרבני ולבית המשפט עדיין סמכות מקבילה והראשון תופס.
– האם לנו כעורכי דין לענייני משפחה תהיה פחות עבודה ופרנסה כעת? לא בטוח. אם צד מקדים ובוחר להגיש תביעת גירושין כרוכה לרבני, עורך הדין נאלץ להתנהל כעת בערכאה נוספת בעניין מזונות הילדים. עבודה כפולה.
– האם צמצום סמכות בתי הדין תביא לירידת עומס בבתי הדין? עורכי דין מלינים על כך שהדיינים לא ממהרים לתת החלטות ולקבוע דיונים, ובעקבות זאת הליכי גירושין מתארכים.
לבסוף, דעת הכותבת: האם זה כל כך קריטי איזו ערכאה תפסוק? סוגיית מזונות הילדים צריכה להיות מוסדרת ואחידה בהתאם לכללים נוקשים ונוסחה מחייבת כפי שקורה במדינות אחרות. כיום גם בפסיקות בית המשפט למשפחה עצמו יש פערים בפסיקות השופטים, ולא ניתן לדעת באופן וודאי כמה מזונות ייפסקו.
"עתירה ששינתה את תחום דיני המשפחה"
עורכי הדין סגל ושמחיוב שייצגו כמה מהעותרים מסרו בתגובה: "מדובר בעתירה הסטורית ששינתה את פני תחום דיני המשפחה בישראל. לאור קבלת העתירה, נקבע שבית הדין הרבני נעדר סמכות לדון במזונות ילדים בהיעדר הסכמה. היתה לנו הזכות לשנות ולהשפיע על חייהם של אנשים לטובה".
עו"ד מאיה רוטנברג שייצגה את אחד העותרים מסרה: "פסק הדין מהווה מהפכה משפטית נוספת למהפכה שהתוויתי בבע"מ 919/15. למעשה, בית המשפט בשבתו כבג"ץ קבע כי הילדים יהיו מנותקים מהסכסוך של הליך הגירושין בין ההורים. בג"ץ שם את טובת הילדים לנגד עיניו".
עותרים נוספים יוצגו על ידי עורכי הדין חגית אפרתי, שי זהר, שירן כהן-דניאל, ענבל גבריאלי ונעמה אביבי.
את המשיבים (האמהות) ייצגו עורכי הדין יורם ביתן, דני שרמן, אפרים אבן צדק, שלום כהן ומור זיידן.
את היעוץ המשפטי לשיפוט הרבני ייצג עו"ד ד"ר רפי רכס.
מטעם היועצת המשפטית לממשלה ייצג עו"ד יונתן נד"ב.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
