יומיים לאחר דריסת מאבטחי בית החולים "וולפסון" בחולון, בית החולים פרסם את תיעוד האירוע כפי שצולם על ידי שתי מצלמות אבטחה.
לטענת המשטרה ובית החולים, מתן (פנחס) מוגרבי (28) מחולון, מוכר למשטרה, הורשה להיכנס יחד עם אביו למתחם האמבולנסים, לצורך הורדת וליווי האב. נטען, כי כאשר מוגרבי ואביו התבקשו להמשיך בדרכם בתום ההורדה, החשוד החל לקלל והשמיע איומים כי "יהרוג אותם". עוד אומרים במשטרה, בהתבסס על צילומי האבטחה, כי החשוד תפס את המאבטח שעמד מחוץ לרכב והחל לחבוט בו באגרופיו תוך כדי שהרכב בתנועה והחשוד נוהג בו. לפי החשד, לאחר שהמאבטח השתחרר מאחיזתו של החשוד, האחרון המשיך בנסיעה לעבר המאבטחים, פגע באחד מהם, משך אותו לתוך חלון רכבו ונסע עמו כאשר הוא משפשף אותו בקיר. לאחר מכן המשיך ליציאה משער הכניסה וכך נס מהמאבטחים עד להתנגשותו במחסום קשיח שהיה במקום. אחר כך נתפס על ידי המאבטחים שהפעילו כוח.
כבר בדיון להארכת מעצרו (19.2) בבית משפט השלום בתל אביב טען סנגורו של מוגרבי, עו"ד יעקב שקלאר, כי למרשו – בעל עסק לתאורה – נגרמו חבלות בכל חלקי גופו תוך כדי מעצרו על ידי המאבטחים. השופטת ענת יהב קבעה כי החשוד תקף והותקף, וכי לא ניתן לקבוע האם התקיפה היא כתוצאה מהתנגדותו למעצר. היא דחתה את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו והורתה על שחרורו למעצר בית. במשטרת מרחב איילון לא השלימו עם השחרור והגישו ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אלא שגם הסנגור הגיש ערר משלו, על תנאי השחרור. לטענתו, מוגרבי "נפל קורבן לתקיפה אלימה על ידי המאבטחים".
בבקשת הערר פירט הסנגור באריכות את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו של מרשו, וצירף לכך עדות ראייה שהגיעה לידיו. לפי עדות זו, לאחר דין ודברים בין החשוד לבין המאבטחים, "אחד המאבטחים קילל את החשוד ואיים לדקור אותו והתקרב אל מכוניתו", כך לטענת הסנגור, "החשוד ניסה להתחמק ממנו במכוניתו, והמאבטח תקף אותו באגרופים. החשוד ברח במכוניתו כשהמאבטחים רודפים אחריו".
עו"ד שקלאר טען עוד בערר, כי "כעשרה מאבטחים רדפו אחריו וזרקו לעבר מכוניתו חפצים שונים, וזה בבהלתו נתקע במחסום. אז שלפו אותו המאבטחים מהמכונית ו'פוצצו' אותו במכות רצח… החשוד הקיז דם לכל הכיוונים וכל מכוניתו התמלאה בדם, שכן פתחו את ראשו ופצעו אותו בכל חלקי גופו עד שאושפז בבית חולים לטיפול".
עוד הוסיף הסנגור: "בכל מהלך האירוע היו עדים רבים שצעקו למאבטחים לחדול ולפסיק את הלינץ' שעשו בחשוד". במסגרת הערר, הסנגור אף הגיש את עדותה של עדת ראייה שרואיינה על ידי עורך דין מטעמו, בה היא הביעה בהלה כתוצאה מהאלימות לכאורה של המאבטחים.
הסנגור אף הביע תמיהה מדוע המשטרה לא גבתה עדות מאף אזרח, נכון למועד הגשת הערר, אלא רק מהמאבטחים. "בין המאבטחים למשטרה יש ברית שנשענת על אהדת הציבור כלפי הצוות הרפואי המותקף על ידי מטופלים ובני משפחותיהם, והמאבטחים מנצלים אהדה זאת כדי להתנהג בבריונות ובמקום להרגיע את המצב – תוקפים לא פעם אזרחים, בכוח מוגבר ולא דרוש. זה המקרה שבפנינו".
השופטת המחוזית מעין בן ארי צפתה בסרטוני מצלמות האבטחה וקבעה כי "אכן קיים חשד סביר לביצוע עבירות והדבר מתייחס לראשיתו של האירוע. לצד זה, אכן ניתן להבחין שהעורר עצמו נחבל על ידי המאבטחים". לאור שתי קביעות אלו, השופטת החליטה לדחות את שני העררים שהגישו הצדדים, והותירה את החלטת השחרור על כנה
