הצדדים, הורים לארבעה, התגרשו לפני כשנתיים וחצי לאחר שהיו נשואים במשך 20 שנה. ב-2019 קיבל הבעל מחברת הביטוח סכום פיצויים בגין מחלתו בסך 603,006 ₪ וכחודש לאחר מכן, רכשו הצדדים דירה בסך של 1,640,000 ₪ ורשמו אותה על שמם בחלקים שווים. בהליך הגירושין, טען הבעל שיש לחלק חלוקה לא שוויונית של הדירה, על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון וזאת מארבעה טעמים:
- הדירה נרכשה כשנתיים וחצי בלבד לפני שגילה כי האישה בוגדת בו.
- הון עצמי של הבעל שהושקע כמרכיב מרכזי: סך של 550,000 ₪ הגיע מהפיצויים שקיבל הבעל בעקבות מחלת הסרטן שבה חלה; הלוואה בסך 346,000 ₪ שנלקחה מהחברה של הבעל. סך של 740,000 ₪ שולם ע"י הצדדים באמצעות לקיחת משכנתא.
- היעדר מאמץ משותף. ההון העצמי ששימש לרכישת הדירה לא הגיע ממאמץ משותף.
- הדירה לא שימשה למגורי הצדדים אלא נרכשה כהשקעה מסחרית. היות שמדובר בשיתוף עסקי, הרי שנדרשת הוכחה של ממש לשיתוף.
האישה, מנגד, הכחישה שהנישואים פורקו באשמתה וטענה, שהרישום המשותף בטאבו הוא המכריע בעניין הבעלות. לטענתה, כספי הפיצויים הם רכוש משותף והם תולדה של ביטוח בריאות ששולם מהחשבון המשותף במהלך חיי הנישואים. לדבריה, הבעל בחר להכניס את הכספים לחשבון המשותף אף שיכול היה להכניסם לחשבונות אחרים.
האישה הוסיפה וטענה, כי מכיוון שסעדה אותו בזמן המחלה, היא עצמה זכאית ל"דמי סיעוד". באשר לטענת הבעל להלוואה מהחברה שלו, טענה כי היא אינה רואה בכך הלוואה אלא כסף שנלקח מהחברה שהוא מבחינתה כסף משותף; מה גם שההלוואה הנטענת מעולם לא דווחה לרשויות המס.
האישה התקוממה וטענה, כי הבעל יוצא מהנישואין כשהוא בעל חברה, בעוד היא נותרה סייעת בגן, אך למרות פער זה, הבעל מבקש כעת להשתלט גם על הדירה המשותפת.
בבואם להכריע בסוגייה התמקדו דייני בית הדין האזורי בתל אביב, הרב זבדיה כהן – ראב"ד, הרב דניאל כ"ץ והרב אברהם דב זרביב, בעיקר בטענה שהפיצויים הושקעו במלואם בדירה והיו למעשה התשתית לרכישתה. מאידך, הביאו בחשבון כי הדירה נרשמה על שם שני הצדדים. "דירה הרשומה בטאבו על שם שני הצדדים שייכת לשניהם", כתבו הדיינים בפסק הדין. "במקרה של השקעה לא שוויונית בדירה ממקורות שאינם ברי איזון כגון פיצוי, ירושה, מתנה וכדומה נחלקו הדעות ומנהג בתי הדין בדרך כלל לחלק על פי הרישום", הוסיפו וציינו, כי יש מקום לשקול חלוקה לפי השקעה במקרה שבו היתה רמאות בהליך רכישת הדירה או במרקם חיי הנישואין, או במקרה של פירוק הנישואין בתוך זמן קצר ממועד ההשקעה.
נפסק, כי חלוקת הדירה תיקבע על בסיס החרגת הפיצויים. לפיכך, ביה"ד הורה לשנות את רישום הבעלות כך: 68.35% מהדירה שייכים לאיש ו-31.65% מהדירה שייכים לאישה.
"במקרה דנן האיש השקיע, בתום לב, כספי פיצויים שנועדו לצורך קיומו לטווח ארוך, כמי שנפגע ביכולת ההשתכרות שלו, ברכוש משותף מתוך מטרה שרכוש זה ישמש אותו ואת משפחתו לאורך ימים ושנים. בתוך תקופה קצרה יחסית, התברר שהבית אינו שורד…על כן יש להחריג את שיעור הפיצויים מהחלוקה השוויונית והדבר הנכון במקרה זה, הוא לקבוע שהדירה תחולק בשווה למעט חלק הפיצויים שהושקע בה", נימקו הדיינים.
לעניין פירעון יתרת החוב משכר הדירה, התרשמו הדיינים שהדבר הכרחי שכן יש צורך להחזיר את ההלוואה. יחד עם זאת, ציינו, כי על האקטואר לבחון את השפעת ההלוואה על שווי החברה, הלוואה שניתנה לצורך קניית דירת הצדדים ולמי שהוא למעשה בעלים של החברה. לכן, קבעו שהאקטואר יבחן את ההלוואה.
ב"כ הבעל: עו"ד כרמית שריקי
ב"כ האישה: עו"ד חיה לזר-נוטקין
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
