כנס "פסגת המשפט" של מחוז דרום בלשכת עורכי הדין אירח מומחים לתחום המשפחה מכל הארץ (אילת, פברואר 2026).
מספר פאנלים הוקדשו השנה לשאלות הליבה של דיני המשפחה: השינויים במבנה התא המשפחתי, הפערים בין חקיקה למציאות, והאופן שבו בתי משפט ועורכי דין נדרשים להתמודד עם מצבים שהמחוקק לא צפה מראש.
את הכנס פתח כבר ביום הראשון פאנל בהנחיית עו"ד שירלי נגר כהן, יו"ר (משותפת) ועדת דיני משפחה במחוז דרום, שעסק בדינמיקה החורקת בין בתי המשפט למשפחה לבין בתי הדין הרבניים – נקודת המפנה שבה הדין האישי בישראל השלים את מעברו מהמרחב המסורתי אל עבר העידן הדיגיטלי והביולוגי.
בדברי הפתיחה של עו"ד נגר כהן היא התייחסה לאתגרים הדרמטיים הניצבים לפתחו של עורך הדין בעידן המודרני, מהדירה הממומנת ועד למוניטין הדיגיטלי.
המושב נפתח בסקירה על דרמה האנושית שמביאה לתחום דיני המשפחה הטכנולוגיה הפוסט מודרנית, את הנושא סקרה השופטת (בדימוס) איילת גולן תבורי שניתחה את פסק הדין המהפכני בעניין העוברים המוקפאים – הקביעה כי זכותה של אישה להורות עשויה לגבור על התנגדות בן הזוג לשעבר. לפי השופטת, הפסיקה הזו הגדירה מחדש את גבולות האוטונומיה וההסתמכות, והציבה את "הזכות לחיים" במרכז השיח החוקתי של דיני המשפחה.
בהמשך עבר הדיון אל הזכות לקניין וחוזים. עו"ד יהודית מייזלס הציבה סימן שאלה מעל עיקרון "קדושת החוזה" בהסכמי ממון עם ביטול "הלכת אפרופים".
בהקשר זה הדיון העמיק בשאלה האם צדק חלוקתי ומשפחתי צריך לגבור על לשון החוזה היבשה בחלוף השנים.
המגמה הזו קיבלה ביטוי מעשי בדברים של עו"ד ליז קרני על פסק הדין החדש מינואר 2026 של השופטת הילה גורביץ, שעסק בנכס המורכב ביותר בחברה הישראלית – הדירה – ובמתח שבין כספי ירושה פרטיים לבין כוונת השיתוף.
דיני משפחה והטכנולוגיות החדשות
החלק השני של המושב הוקדש ל"יש החדש", הנכסים הבלתי מוחשיים. עו"ד שני נורי ועו"ד ערן עזרא שרטטו את האתגרים הכלכליים המאפיינים את שנת 2026: מהערכת שווי אופציות בבתי הדין הרבניים ועד לחלוקת נכסים וירטואליים, קריפטו, והשווי הכלכלי של אושיות רשת ברשתות החברתיות.
המסקנה הייתה ברורה: עורך הדין של ימינו חייב להיות גם אנליסט דיגיטלי, שכן הון המיוצר בטיקטוק או בבורסות הקריפטו הוא חלק בלתי נפרד מ"איזון המשאבים" המודרני.
את המושב חתמה עו"ד קרוליין עידן בניתוח המגמה המוסדית המשמעותית של הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. הדינמיקה בין הערכאות נותרה מורכבת, אך נראה כי בשנת 2026, ה"מירוץ" דורש מומחיות כפולת פנים ורגישות גבוהה מאי פעם.
לסיכום אומרת המנחה עו"ד נגר כהן, המושב הבהיר כי דיני המשפחה אינם עוד "אי מבודד", אלא זירה מרכזית שבה מתנגשים טכנולוגיה, קניין חדש וערכים מוסריים. "כפי שעלה מדברי הדוברים, המשימה הניצבת לפתחנו היא להבטיח כי המשפט לא רק יגיב לשינויים, אלא ידע להוביל אותם תוך שמירה על צדק מהותי במציאות המשתנה".
מושב מרכזי אחר, שהנחתה השופטת רותם קודלר־עיאש, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, עסק במציאות המשתנה של התא המשפחתי, ובאופן שבו החוק והפסיקה מעצבים ומושפעים מהשינויים החברתיים והערכיים של העשורים האחרונים.
השופטת גאולה לוין, מבית משפט המחוזי באר שבע הציגה סקירה של סוגי האימהות המוכרים בפסיקה:
– אם ביולוגית (האם היולדת),
– אם מאמצת (בעלת צו אימוץ חלוט המנתק קשר משפטי עם ההורה הביולוגי),
– אם פונדקאית / גנטית – מצבים בהם קיימת הפרדה בין האם הנושאת לאם הגנטית,
– אם לא־ביולוגית בזוגיות לסבית המוכרת מכוח צו הורות פסיקתי או אימוץ תוך־משפחתי,
– הורה עצמאי/יחידני.
לפי השופטת לוין, קיימים מצבים שבהם החוק מספק מענה ברור, כמו תרומת ביצית או פונדקאות, אך ישנם מקרים מורכבים שבהם שתי נשים טוענות לאמהות, דוגמת פרשת התינוקת סופיה, והחוק אינו נותן תשובה ישירה. במצבים אלו, ציינה השופטת לוין, נדרשים בתי המשפט "לייצר יש מאין", תוך התלבטות בין היקש מחוק הפונדקאות לבין חוק תרומת ביציות – התלבטות החוזרת כמעט בכל חוות דעת.
המלחמה ושימוש בזרע של נפטרים
מנחת הפאנל, השופטת קודלר־עיאש הפנתה שאלה לעו״ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין, בדבר השינוי הגדול ביותר שהמציאות כפתה על דיני המשפחה.
עו״ד קנבל, מומחית בתחום דיני המשפחה, השיבה כי בשנים האחרונות התגברה הדינמיקה בתחום, וכי אירועי 7.10 האיצו שינויים שכבר היו בעיצומם, ובראשם סוגיית השימוש בזרעו של נפטר. לדבריה, מדובר בסוגיה שהייתה ראויה להסדרה בחקיקה ראשית, אך המציאות הקדימה את המחוקק, ובתי המשפט נאלצו להתמודד עם בקשות של הורים שכולים זמן קצר לאחר קבלת הבשורה הקשה.
עו״ד קנבל הדגישה את המורכבות שבהולדת ילד שידוע מראש כי ייוולד יתום, אך ציינה כי החברה הישראלית כבר פתוחה לקבל מבנים משפחתיים אחרים – דוגמת הורות יחידנית ותרומות זרע – והביעה תקווה להסדרה חקיקתית שתקל על דרכם של הורים שכולים.
עורכי הדין כגורם לשינוי חברתי
בהתייחסות לתפקיד עורכי הדין בתהליכים השונים ציינה עו"ד קנבל, כי המשפט הוא כלי לשינויים חברתיים. כדוגמה הביאה את ועדת שניט, שבחנה את חזקת הגיל הרך: אף שמסקנות הוועדה לא עוגנו בחקיקה, בפועל עורכי הדין והפסיקה הובילו שינוי תפיסתי, וכיום הורות משותפת אינה נתפסת עוד כחריגה.
עו"ד קנבל שיתפה במקרה מהפרקטיקה: קצין צה״ל בהליכי גירושים אשר שלח לעורך דינו ולאחיו נוסח צוואה מלא, בהודעות וואטסאפ, ובהן בקשה להכין צוואה בהתאם. יומיים לאחר מכן, טרם עריכת הצוואה הפורמלית, שם הקצין קץ לחייו. למרות היעדר חתימה פורמלית, טענה עו״ד קנבל כי מדובר בגילוי דעת ברור של רצון המצווה.
השופטת קודלר־עיאש הזכירה בהקשר זה את תיקון חוק הירושה מנובמבר 2023, שנחקק בעקבות המלחמה, וציינה כי מדובר בדוגמה לכך שכאשר יש צורך – המחוקק יודע לפעול. יחד עם זאת ציינה השופטת כי הוראת השעה לקצירת זרע אינה רלוונטית למי שנרצח באירועי 7.10, בשל מגבלת הזמן הקצרה הנדרשת לביצוע ההליך.
עו"ד רבקה שורץ, יו״ר ועדת בתי דין רבניים במחוז ירושלים, עסקה במתח הזה שבין התקדמות הטכנולוגיה והחדשנות בתחום הפריון וההורות לבין אופן התקדמות החוק והפסיקה, ובשאלה מתי חדשנות מהווה ביטוי אנושי לגיטימי ומתי היא חוצה קו המבקש לעקוף אחריות, דווקא במצבים שבהם נפתחות אפשרויות ליצירת ילד ללא מסגרת הורית ברורה.
עו"ד שורץ הציגה את פסק דינו של בית המשפט העליון, שהתיר לאחרונה לאישה לעשות שימוש בעוברים מוקפאים חרף התנגדות בן זוגה לשעבר.
בהקשר זה היא הפנתה את הזרקור לעמדת המיעוט ולנקודת המבט של בתי הדין הרבניים, המבקשות להציב גבולות ברורים ולבחון את ההשלכות ארוכות הטווח על הילד שייוולד, והציבה בסימן שאלה האם דווקא גישות זהירות ושמרניות, היודעות מתי לעצור, הן הביטוי העמוק ביותר לחדשנות משפטית.
עו"ד זהר רון הרצתה על החידושים בפסיקה ובחקיקה בשנה האחרונה. למשל ביטויים לשוניים בתביעות שינו מינוחים.
במקום להגיד משמורת אומרים אחריות הורית משותפת, והמינוח "זמני שהות".
טרנסג׳נדר יכול להירשם בתעודת הזהות בתור הורה, לאו דווקא לפי מגדר של זכר או נקבה קרי אם או אב.
במושב השתתפו גם:
עו״ד מירן שלג, יו״ר (משותפת) ועדת משפחה, מחוז דרום;
עו״ד שמעון חסקי, מ״מ יו״ר מחוז מרכז;
עו״ד זהר רון, יו״ר (משותפת) ועדת נוטריונים;
עו״ד טל קולסקי, סגן יו״ר ועדת משפחה, מחוז דרום;
עו״ד רבקה שורץ, יו״ר ועדת בתי דין רבניים, מחוז ירושלים.
צוואות וייפוי כוח מתמשך: דיוק קובע גורלות
מושב נוסף, בהנחיית עו״ד ונוטריון תרצה שובל, יו"ר (משותפת) ועדת ייפוי כוח מתמשך בלשכת עורכי הדין, עסק בצוואות ובייפוי כוח מתמשך, הלהיט של השנים האחרונות.
המושב התמקד בהיבטים הדיוניים והמהותיים של עריכת צוואות וייפוי כוח מתמשך, ובהשפעת התכנון המקדים על מניעת מחלוקות וחיזוק הוודאות המשפטית. המשתתפים סיפקו דגשים מעשיים קריטים לעורכי הדין בבואם לערוך ייפוי כוח מתמשך וצוואות.
זרקור מיוחד היה על חשיבות שיתוף הפעולה הפורה בין כלל המערכות – הכל למען המצווים, הממנים, מיופיי הכוח, האפוטרופוסים ובעיקר לרווחת האוכלוסיות המוחלשות.
דברי הפתיחה ניתנו על ידי עו״ד בן ציון פייגלסון, האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה שיתף מנקודת המבט של הרגולטור.
השופטת שני כ"ץ מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע שתפה מזווית הראייה של כס השיפוט והציגה דוגמאות לפגמים בצוואות. לדבריה, גם ניסוח לכאורה שולי, כגון שימוש במילה בודדת שאינה ברורה, עלול לגרור התדיינות משפטית ממושכת.
השופטת כ"ץ מתחה ביקורת בהקשר זה על עריכת צוואות ממוחזרות (בשטאנס) והדגישה כי טעויות בשמות, במספרי תעודת זהות או בהתאמה מגדרית הן פגמים שאינם מתקבלים על הדעת.
עוד הדגישה השופטת את חשיבות התיעוד: במקרים של התנגדות לצוואה, תיעוד פנימי של עורך דין יכול לסייע לשחזר את רצון המצווה ולחסוך פרשנויות וסכסוכים ארוכים.
"החור השחור" של הצוואות ההדדיות
עו״ד יוסף גביזון, יו״ר (משותף) ועדת דיני משפחה במחוז מרכז, התייחס לסיכון שבצוואות הדדיות של בני זוג אשר אינן מנוסחות באופן מקצועי. לדבריו, מדובר ב"חור שחור" שעלול ליצור בעיות קשות, במיוחד כאשר לא נבנים מנגנוני הגנה למניעת ריקון העיזבון לאחר פטירת אחד מבני הזוג.
עו״ד גביזון הדגיש כי סכסוכי ירושה הם מהסכסוכים הקשים ביותר, שלעיתים קרובות מדי מביאים לניתוק קשרי דם. מסקנתו: במקרים רבים עדיף להימנע מצוואות הדדיות ולערוך צוואות אישיות ומדויקות.
ייפוי כוח מתמשך – תכנון שלא מתעלם מהמשפחה
עו״ד דפנה לביא, ראשת מדור משפחה באתר "פוסטה", התמקדה בהיבטים המעשיים של ייפוי כוח מתמשך, והדגישה כי גם מסמך תקף וברור אינו מונע בהכרח הסלמה משפחתית.
בהתבסס על פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, וכן על דוגמאות מהשטח, עו"ד לביא הציגה שלושה עקרונות לצמצום התנגדויות עתידיות:
מיפוי יחסים משפחתיים טרם החתימה;
קיום שיחה מתועדת על עצם הבחירה במיופה הכוח;
קביעת גבולות ברורים לסמכויות מיופה הכוח.
"ייפוי כוח מתמשך לא צריך לפתור את כל היחסים במשפחה”, סיכמה, "אבל הוא כן צריך להכיר בהם".
במושב השתתפו גם:
עו"ד רמי בוכשטב, מנהל מחוז באר שבע והדרום ורשם לענייני ירושה;
עו"ד מיכה ביסטריצקי, משרד עורכי דין ביסטריצקי, שטרן, ליס;
ד״ר עו״ד דניאלה אסרף, סגנית דיקן, המכללה האקדמית נתניה;
עו"ד ומגשרת שירן בכר;
עו״ד שני כהן, משרד עורכי דין כהן, יניב.
* הכתבה תעודכן בהמשך בכפוף להשלמת דברים שישלחו משתתפים-ות במושבים.
