על שולחנו של הבורר רובינשטיין ניצבת ערמה אכזרית של כסף. זה מסודר בחבקים בני עשרים אלף שקל כל אחד, אלו מוערמים זה על גבי זה. סך הכל הגיע שווי החבילה למיליון שקל.
המתבררים היו בעלי בסטות באחד השווקים, והכסף, פדיון עסקאות שונות שביצעו.
על גובה הסכום המגיע לכל אחד מהם מחבילה נאה זו, נחלקו דעותיהם ולכן פנו לעזרתו של אחד מ"בעלי השמות" בשוק הידוע בתחום הפשע, הרשע והאוסול.
בעל השם מעורר האימה הוא זה אשר הציע להם לברר את המחלוקת בפניו של עו"ד רובינשטיין, ושניהם כאחד ניאותו. עתה יושבים הכל סביב לשולחנו של הבורר, במשרדו, אשר שואל אותם שאלות שונות ומבקש לדעת ולהבין את הנושא שבמחלוקת, ולאחר מכן "לחתוך בו".
כך היה, מקץ פחות ממחצית השעה פסק הבורר מה שפסק. הבסטיונרים לחצו ידיים והפנו מבט שואל לעבר הבורר, "מה מגיע לך?" שאל אחד מהם.
רובינשטיין הסתכל שוב בערמת הכסף, אמד את זמן הבוררות ושיגר מבט ל"בעל השם", הרשע והאוסול, שנילווה לצמד המסוכסכים שהתפייסו במשרדו של הסנגור בכבודו ובעצמו. הלה שיגר לעבר הבורר הנפת יד שמשמעותה: "למעלה, כמה שיותר למעלה".
הבורר היסס לרגע ולאחר מכן הודיע לשניים את הסכום שהוא מבקש, שהיה מחצית מזה שחשב לקבל מלכתחילה.
"הלו הלו, אתה לא שותף שלהם לכסף, ביצעת בוררות קצרצרה, זה מה שמגיע לך ושקל לא יותר", אמר בעל השם, ונזף גם בעצמו על שהפריז ברמיזתו, לפני שבצע חבילת שטרות מהערימה והניח אותה על שולחנו המגוני של הבורר.
החבורה נפרדה עתה איש מרעהו בלחיצת ידיים ופנתה לדרכה.
עוד הפעם סופרי אלף לילה ולילה נו די לך תכתוב ספר עם סיפרי ילדים