מרקש אקספרס – "תיק השלטים" של גולן אביטן חוזר לארץ ישראל

גולן אביטן מאשדוד, נאשם בתיק 512 שנמלט מישראל למרוקו במהלך המשפט, סיים לרצות שלוש שנות מאסר בכלא המרוקאי על כניסה למרוקו עם דרכון מזוייף, ובהמשך לכך רכישת דרכון מרוקאי אותנטי באמצעות מסמכים מזוייפים שהנפיק עבורו מאעכר יהודי מקומי במשרד הפנים המרוקאי.

מאסרו הרשמי של אביטן היה אמור להסתיים ב-24 לאוגוסט.
ל"פוסטה" נודע, כי בכל סוף שבוע נוהגים מקורביו במרוקו להביא לו מזון כשר לבית הסוהר עוקאשה שבקזבלנקה. ביום שישי האחרון, 19 לאוגוסט, כאשר הגיעו לשערי הכלא נמסר להם כי אביטן סיים את מאסרו בעצם, והועבר למתקן מחלקת ההגירה של מדינת מרוקו בעיר מרקש, משם הוא יועבר בטיסה לישראל– ככל הנראה בין יום שני עד יום רביעי (24 אוגוסט).

החזרתו של אביטן לישראל אינה מטופלת במסגרת הליך הסגרה רגיל של המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, אלא מבוססת על הסכמות אליהן הגיעה מדינת מרוקו מול משטרת ישראל, שהעבירה את המידע המודיעיני הראשוני על פרשת זיופי דרכונים ומסמכים רלוונטים במשרד הפנים המרוקאי לטובת עבריינים ישראלים, מרביתם עבריינים נמלטים או דרושים לחקירה.
לפיכך, מי שמטפל בנושא ההעברה של אביטן למדינת ישראל היא משטרת ישראל, באמצעות אגף החקירות והמודיעין, והמחלקה הבינלאומית במשטרה.
בתגובה לפניית "פוסטה" נמסר רק כי אגף החקירות והמודיעין של המשטרה מכירים את השינוי בסטטוס של אביטן.

בין גני התערוכה ליהודה הלוי
נגד אביטן ממתין בישראל המשך המשפט בפרשה 512, בו מייחסים לו מעמד של חבר בארגון הפשע שניסה לחסל את זאב רוזנשטיין. פעם אחת ליד המשרדים שלו בגני התערוכה (יוני 2003), ופעם שנייה בכניסה לצ'יינג' ברחוב יהודה הלוי כעבור שישה חודשים (דצמבר 2003), שם נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע.
באירוע גני התערוכה מייחסים לאביטן ניסיון לרצח וחבלה בכוונה מחמירה של רוזנשטיין ושומרי ראשו שנפצעו. באירוע יהודה הלוי מייחסים לאביטן שלושה מעשי רצח לפי הוראה של יצחק אברג'ל יחד עם המוציאים לפועל – שני עדי המדינה, "המהנדס" ובומבי, חברי הקבוצה האשדודית וחברי הקבוצה הבת ימית.
כל העבירות המיוחסות לאביטן הן במסגרת ארגון פשע, הגם שהוא לא נאשם בניהול ארגון פשע כפי שייחסו לשבעה נאשמים אחרים בתיק הזה.

בשני האירועים נטען כי חלקו של אביטן הוא באספקת השלטים שהפעילו מרחוק את מטעני החבלה שהתפוצצו וגרמו נזקים בגוף ובנפש, אבל גם בקשירת הקשר עם בן סימון ואברג'ל לביצוע אותם נסיונות חיסול של רוזנשטיין שהסתיימו בשלוש רציחות ועשרות פצועים.
על זה קמה המחלוקת המרכזית בתיק נגדו: האם אביטן היה חלק מתכנון הפיגועים הפליליים הללו, או שהוא רק סיפק את האמצעים הטכנים להפעלה מרחוק מבלי לדעת שהם נועדו לפוצץ מטעני חבלה, ועוד יותר מכך לפוצץ את המטענים שנועדו להרוג את רוזנשטיין.

האישומים נגדו מבוססים בעיקר על עדותו של עד התביעה ישי וענונו, שנעצר בהליך חשאי חריג מיד אחרי הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי ב-2003. וענונו הודה אז כי בשנת 2000 אביטן הפנה אותו למפעל אלקטרוניקה בגליל שבו מייצרים מכשירי שלט רחוק, העביר לו כסף לרכישה וקיבל ממנו כ-10 שלטים אותם הוא רכש עבורו בשם בדוי.
העדות הזו לא הספיקה אז להגשת כתב אישום נגד אביטן בתיק הפיגוע הפלילי והוא שוחרר.

ב-2015 הצטרפו לעדות של וענונו עוד שני עדי מדינה, אחד מהם הוא "המהנדס" מצפון תל אביב שהכין את המטענים. לפי עדותו, לצורך הכנת מטען החבלה הראשון נודע לו מאברג'ל ומיניב בן סימון שאת השלטים יספק לו אביטן, הגם שבפועל סיפק לו אותם יניב בן סימון, לטענתו.
לפי המהנדס, לצורך בניית מטען החבלה השני שנועד לצ'יינג' ביהודה הלוי הוא נפגש בתחנת דלק ברמת אביב עם עד המדינה בומבי ועם אביטן עצמו, שמסר את השלטים לבומבי, ואז בומבי העביר אותם אליו.

בבית המשפט וענונו חזר על מרבית הפרטים שמסר בעדותו המקורית במשטרה, שאביטן הפנה אותו למפעל בצפון הארץ בו מייצרים את השלטים, שמתאימים גם להטסת טיסנים, והפנה אותו לצ'יינג' שבו נמסר לו הכסף לרכישה, שם הוא גם השאיר לאביטן את אריזות השלטים בכל פעם שביצע רכישה – שמונה פעמים סך הכל בין מרס 2000 ועד לדצמבר 2001.
בבית המשפט העיד גם בעל הצ'יינג' שאישר את גרסת עד המדינה על העברת הכסף ואפסון האריזות, ואילו יצרני השלטים מהמפעל העידו כי לפי חוות דעתם המקצועית השלט שנתפס סמוך לזירת הפיצוץ בגני התערוכה מתאים לאלה שרכש מהם וענונו בשם בדוי.

גם עד המדינה בומבי חיזק את העדויות של וענונו והמהנדס, הוא אישר את קיום הפגישה המשולשת ברמת אביב שבסיומה אביטן מסר לו את השלטים והוא זה שהביא אותם למהנדס לצורך הכנת המטען הקטלני לפיגוע הפלילי, שהוא, בומבי, היה המפיק הראשי שלו.
ואם בזה לא די, עד המדינה בומבי אשר הוגדר על ידי השופטים כעמוד התווך של המשפט כולו, כמי שגדל עם אביטן ואברג'ל בעיר לוד, ועבר עם אביטן להתגורר באשדוד, הוא גם חיזק את התזה של התביעה על הקשר ארוך השנים בין אברג'ל לבין אביטן מילדותם המשותפת, עבור דרך מאסריהם המשותפים ארוכי השנים.

תיק סגור?
לכאורה, תיק השלטים נראה סגור. אם אביטן היה מבקש להתמודד איתו הוא היה אמור להודות ברכישה, אבל להצביע על כך שהם נרכשו שנתיים לפני הפיגועים הפליליים המיוחסים לו במשפט הזה, ושבכל מקרה לא היתה לו ידיעה מה המטרה הסופית שאותה מגדירה המשטרה – נסיונות החיסול של רוזנשטיין. הרי "הזאב" היה ידיד קרוב של אביטן, שניהם עבריינים אימתניים שהפכו לאנשי עסקים מצליחים מאוד, מחומר הראיות במשפט אפילו עולה כי אביטן הוא זה שיזם את פגישת הסולחה עם אברג'ל במלון בים המלח, אלא שהתביעה מייחסת לפגישת "הסולחה" הזו פרשנות של "כיפה אדומה" שלא צלחה.

מאז מעצרו של אביטן בשנת 2003, עבור דרך מעצרו בפרשה 512 וחלקו במשפט עצמו עד לבריחה, ועד היום למעשה, אביטן שומר על זכות השתיקה ובפועל הוא מכחיש על הסף שהוא קיבל דבר מה מאותו וענונו, לא כל שכן שלטים להפעלת מטעני חבלה.
מקורביו מזכירים כי הסנגורים הצליחו להוציא מהעד וענונו שהוא לא היה בקשר עם אביטן מעולם, אבל העד עמד על כך שהוא סיפק לאביטן את השלטים, והתחמק מכל אפשרות חלופית שהוטחה בו בחקירה הנגדית.

גם עד המדינה בומבי ניסה לרכך במעט את חלקו של אביטן. לפי בומבי, אביטן אמנם קיבל את השלטים מוענונו, ומסר לו אותם, אבל לדבריו, כאשר אברג'ל הפנה אותו לאביטן בעניין השלטים הוא ביקש ממנו להסתיר מאביטן את המטרה של השלטים – רוזנשטיין.
במהלך העימות במשטרה בומבי הדגיש את הנקודה הקריטית הזו, אבל אז נכנס לחדר החוקר הבכיר יוני חג'ג' ודרש ממנו לומר את מה שהוא כבר אמר בעדות, שאביטן ידע היטב כי השלטים היו מיועדים להפעלת מטעני החבלה שנועדו להרוג את רוזנשטיין. בומבי חזר על הדברים וסיבך את אביטן בשותפות לקשירת הקשר.

פיצוץ העסקה
לאורך כל חמש שנות המשפט התנהל במקביל הליך גישור בפני נשיא בית משפט המחוזי, השופט גלעד נויטל. הגישור נערך בדלתיים סגורות, ומאחר שנדונו בו סוגיות אישיות אינטימיות כמעט, מעולם לא יצא ממנו מידע רשמי למעט הודעות על שני הסדרי טיעון, למאיר אברג'ל (8 שנים) ומוטי חסין (5 שנים). כל הנאשמים האחרים נמנעו מהסדרים, בין היתר משום שהם סירבו להפליל אחד את השני, ומה שיותר גרוע, להפליל שותפים לפשע שאינם בארץ – בראשם יניב בן סימון וציון אלון מדרום אפריקה, שניים מראשי ארגון הפשע הישראלי הבינלאומי.
בשיאו של הליך הגישור הציעה התביעה לאביטן שמונה שנות מאסר, אבל להסכמה שלו להודות באספקת השלטים ליניב בן סימון, לבומבי ולמהנדס, היתה משמעות קריטית מבחינתו של אביטן: היא מסייעת לעדויות של שני עדי המדינה, ומפלילה את בן סימון שהתקדם בינתיים במעלה ההייררכיה לראש הארגון העולמי, ומדובר באחד העבריינים הישראלים הבכירים והמסוכנים ביותר בעולם היום.

בסוף שנות התשעים אביטן סיים את המאסר האחרון שלו אותו ריצה יחד עם אברג'ל, ומאז הוא חזר למוטב בכמה חזיתות. גם חזר בתשובה על כל המשתמע מזה, זקן, כיפה, ציצית, בתי כנסת ובתי מדרש, בת זוגו חזרה בתשובה איתו וכך גם כל ילדיו. כל הבראנז'ה ידעה שאביטן פרש מעולם הפשע בו הוא נחשב לדמות בכירה, הן בפני עצמו והן על רקע היותו שותף של אברג'ל. במקביל הוא הקים אימפריה כלכלית של אולמות שמחה ורשתות מזון, וכוכבו דרך, עד שכעבור 15 שנה דפקו בדלת ביתו בלשי משטרה והודיעו לו שהוא עצור על שלושה מעשי רצח.

"אני לא מוכן לקלקל את השם שלי", אמר אביטן בשיאו של הליך הגישור לגורם שהיה מעורה היטב בכל מהלכי המשפט, ותהה לפשר הסירוב של אביטן להסכים להסדר הטיעון המקל יחסית שהציעו לו בפרקליטות מחוז תל אביב. "זה לא סתם לקלקל את השם, זה גם מסוכן, היום מחסלים על כל דבר, אני הקמתי משפחה, יש לי ילדים, אני חרד לגורלם, מפחד שיפגעו בהם".
אביטן רמז למעשה לכך שאם יחתום על הסדר הוא יפליל את יניב בן סימון, אלא שנגד בן סימון שהקים אימפריה כלכלית משלו בדרום אפריקה, שבה התארחו ומתארחים בכירי עולם הפשע, העידו כבר כמעט כל עדי המדינה במשפט, האחרון שהוא צריך לחשוש ממנו הוא גולן אביטן.

"גולן לא פיצץ את ההסדר טיעון שלו ושל שאר הנאשמים, הוא פשוט ראה לאן המשפט הזה הולך", אומר בן משפחה שלו. "גולן חווה בכל ישיבה את המבטים העוינים של השופטת גיליה רביד. בדיעבד הסתבר שהיא הסתירה מכולם את העובדה שבשנת 2003 היא כבר קראה את כל המידע המודיעיני שהיה אז למשטרה נגד גולן ויניב בן סימון. היא האריכה את מעצרם פעמיים אבל לא טרחה לעשות גילוי נאות במשפט מיוזמתה, ולא הודתה בזה גם כאשר נשאלה על ידי אתר 'פוסטה', תשובתה היתה שהיא אינה זוכרת.
"גולן הבין ראשון לאן המשפט הזה הולך והוא פשוט אמר לעצמו, 'אם ככה אז אני הולך'".

ארבע שנים במרוקו
אביטן נולד בישראל למשפחה מרוקאית שורשית, שהתיישבה במעברת לוד, העיר בה הוא גדל. כאשר עזב את הארץ בחטף עם דרכון מזוייף ונחת במרוקו, הוא הגיע לחבר הקהילה היהודית, ישראלי לשעבר, בעל קשרים בממשל שסיפק דרכונים לישראלים רבים, מרביתם על בסיס מסמכים מפוברקים של מדינת מרוקו. אביטן פנה אליו כדי לקבל דרכון על בסיס השורשים של משפחתו הגרעינית, אבל לא היתה ברשותו תעודת הלידה של אביו מ-1924, שהיא לכשעתמה היתה מספיקה כדי להנפיק לו דרכון מרוקאי אותנטי.
כאן נכנס לפעולה המאעכר שהשיג עבורו תעודת לידה על שם אביו המנוח יוסף אביטן, אלא שזה היה יוסף אביטן אחר.

המושבה של העבריינים הישראלים במרוקו העסיקה את מודיעין המשטרה במשך שנים ארוכות, והיא הטרידה במיוחד על רקע העובדה שבין שתי המדינות אין הסכמי הסגרה, מה שהפך את קזבלנקה לעיר מקלט. מי לא הסתתר שם, הכראג'ות, דומרני, ליאור חדד מאשקלון, יעקב מטיטה מחיפה, גבי בן הרוש, הרב ברלנד, שי מוסלי, יוסי מוסלי, ערן חייא, כך גם צ'יקו בית עדה וגולן אביטן, שני הנמלטים האחרונים מפרשה 512.

ב-2018 הצטרף לדיווחים המודיעינים הרכילותיים מידע אותנטי על מאעכר יהודי ישראלי לשעבר שמספק לעבריינים נמלטים ישראלים דרכונים מרוקאים באמצעותם הם מסתובבים בכל העולם. התחממות היחסים עם מרוקו בסוף העשור שעבר סייעה למשטרה הישראלית להצביע למרוקאים על הפרצה במשרד הפנים של הוד מלכותו, המלך מוחמד השישי.
מכאן הכל התגלגל במהירות. המרוקאים הודו למשטרה הישראלית בסדרת מעצרים של עבריינים ישראלים, שנשפטו במרוקו למאסרים על זיוף הדרכונים ומיד לאחר מכן הוטסו לישראל ללא צורך בהליך הסגרה מסורבל שאורך שנים. מדובר בפטנט בינלאומי מקורי של משטרת ישראל, שמצביעה למדינות שונות על עבירות שבצעו אזרחים ישראלים בכניסה אליהן, מה שמאפשר להן גירוש ללא צורך בהליכי הסגרה, כך עשו עם ניבי זגורי בסין וכך כעת עם מרוקו.

אביטן היה חופשי בקזבלנקה כעשרה חודשים בלבד. בהתחלה הוא נהג להתבודד בקברי צדיקים, רבי דוד בן ברוך, רבי דוד ומשה, רבי עמרם בן דיוואן, רבי יצחק אבו חצירא, להתפלל שלוש פעמים ביום ולבקש על עצמו ועל ביתו. בסופי שבוע היה חוזר לקזבלנקה, שם היה מתפלל בבית הכנסת נוה שלום. "גולן היה תופס את הפינה שלו, תמיד מנומס, תרבותי, שמר על כבוד עם כולם", אומר לאתר "פוסטה" השבוע חבר בקהילה היהודית, "אין פעם שחברי הקהילה פנו לעזרה עבור עניים והוא לא תמך בהם, שבתות וחגים. הוא ניהל אורח חיים מסוגר, שקט, השכיר בית בסביבה יהודית, קנה רכב, ניסה להתקרב לעולם העסקים".

אבל אז, ב-23 אוגוסט 2019 הגיעו שוטרים של משטרת מרוקו לפתח בית הכנסת בערב שבת ועצרו את אביטן יחד עם בנו לפני שנכנסו לאולם התפילה. במשפחה בטוחים שזו היתה מזימה של משטרת ישראל, להציע למרוקאים לעצור אותו בערב שבת בבית הכנסת. בהקשר זה הם מתעקשים לציין שמשטרת ישראל גרמה למרוקאים לזלזל בערכי היהדות, והראיה, הדיון הראשון שלו בבית המשפט נערך בבוקר היום הראשון של חג ראש השנה, חרף בקשת נכבדי הקהילה לדחות את הדיון ביומיים לפחות. "הוא זכה ליחס עויין בעיקר בגלל התדריכים של מודיעין משטרת ישראל", אומר מקורב לאביטן במרוקו.

אשתו מירי הגיעה למרוקו שלושה חודשים אחרי מעצרו, למרות שחברים בקהילה בקשו ממנה לא להגיע, כדי לא לסבך את המצב עוד יותר. ואכן, ברגע שהיא נחתה במרוקו היא נעצרה בשדה התעופה, "שוטרים מרוקאים פשוט חיכו לה שם, כי שוב המודיעין הישראלי דיווח למרוקאים שהיא על הטיסה עם שני דרכונים, ישראלי ומרוקאי", אומר אותו מקורב. לדבריו, מירי נעצרה משום שהכתובת בדרכון המרוקאי שלה היתה זו של… המאעכר שסידר דרכונים לעבריינים הישראלים.
אביטן אשתו והישראלים האחרים נשפטו לשנתיים מאסר, על השותפות שלהם בחילול כבודו של המשרד לבטחון הפנים המרוקאי.

כבר בתחילת המעצר אביטן שובץ באגף בידוד מיוחד בכלא עוקאשה בקזבלנקה. "המאסר שלו בשנה וחצי הראשונה היה מאוד קשה, לא נתנו לו מזרון, הוא היה יושן על הרצפה. הוא עצמו סירב לקבל אוכל בשבת, ובכלל דחה מזון גוי", מתאר חבר נוסף בקהילה היהודית ישראלית. "החברים בקהילה כל הזמן ניסו לדבר עבורו, אבל גם אצלם היה פחד מהמשטרה הישראלית שלא יסמנו אותם וידווחו למרוקאים, מה שמנע מרבים לעזור לו.
"דבר כזה לא היה קורה ליהודי אחר שנעצר במרוקו… היו פה שני תל אביבים שנעצרו על זנות עם קטינות וחטפו מאסר, הם היו בתנאים הרבה יותר טובים ממנו. גם התנאים של ליאור חדד וצ'יקו בית עדה היו טובים יותר. הוא סומן כיעד של המשטרה בישראל, ייחסו לו שלושה מעשי רצח והיחס של נמרוקאים היה בהתאם".

לאט לאט, הסוהרים בעוקאשה למדו להכיר אותו, רכשו לו כבוד, הוציאו אותו מהבידוד, סייעו לו לקבל תרופות ולהיות בקשר עם בני משפחתו ומשפחת אשתו שהגיעו למרוקו. אבל אז באה הקורונה והתנאים הוחמרו שוב, לכולם, ואם בזה לא די לקראת סיום שתי שנות המאסר התקבל ערעור של התביעה במרוקו והעונש של שני בני הזוג הוחמר לשלוש שנים.
כאמור, המאסר של אביטן הסתיים ב-24 אוגוסט ועל פי הדיווחים שהתקבלו ב"פוסטה", אחרי שנדחתה עתירת המשפחה לבג"צ בישראל נגד החזרה שלו לארץ, ואחרי שגם אלעל דחתה את בקשת המשפחה להימנע מהעלאתו למטוס החברה, מעט לפני חצות הוא יעלה על מטוס אלעל בדרך חזרה לישראל והוא צפוי לנחות השכם בבוקר.
מירי אשתו נשארה מאחור בכלא לשלושה חודשים נוספים עד לסיום מאסרה, אלא אם כן יתקבלו תחינות בכירי הקהילה היהודית לשחרר אותה לפני ערב ראש השנה.