נאשם אחד, שלושה מתלוננים ושלל גרסאות סותרות הסתיימו בזיכויו מחמת הספק של תושב הצפון. ב"מ, אב שהואשם בתקיפת שניים מילדיו הקטינים (בן ובת, אז בני 14), בניסיון לתקיפת אשתו ובאיומים, זוכה כאמור על ידי בית משפט השלום בחיפה לאור ריבוי הגרסאות שסיפקו האם ושני הילדים. זאת על אף שגם גרסותיו שלו לא היו עקביות.
לפי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד סיון קוסטר מהפרקליטות, ב-25 באוגוסט 2016 יצאו האישה והבן הקטין מחוץ לבית. ב"מ התקשר לאשתו והאשים אותה כי היא מתרועעת עם מישהו אחר, וכשחזרו הביתה פרץ ויכוח בין ההורים. לטענת הפרקליטות, הוויכוח הידרדר, וב"מ ניסה לתקוף את אשתו, אלא ששני הילדים, חצצו בינו לבין אמם. בתגובה ניסה האב לזרוק כד על אשתו, זרק נעל על בתו ודחף את בנו.
הנאשם הכחיש את המיוחס לו, וטען בעלילה. באמצעות עו"ד ויסאם עארף מהסנגוריה הציבורית, אישר ב"מ שניהל ויכוח עם אשתו, אלא שלדבריו הסיבה היתה נסיעתה ברכב ללא ביטוח עם הבן הקטין, והוא אף ביקש מהשוטרים שהוזעקו למקום לבדוק אם הביטוח בתוקף, אולם הם סירבו. מעולם, טען, לא היה אלים, ומי ששברה את האגרטל היתה אשתו.
מכאן, בכל שלב של שמיעת העדויות והחקירות הנגדיות, עלו לא מעט עדויות סותרות בין המתלוננים, וסתירות בין גרסאותיהם במשטרה לעדותם בבית המשפט. פרטים רבים באירוע קיבלו גרסאות שונות, למשל האם נזרק כד אחד או שניים, נעל אחת או שתיים, כיסאות פלסטיק שהושלכו בגרסה אחת נעלמו בגרסה אחרת, וכו'.
ב-24 במרץ נשמעו סיכומי הצדדים, והתביעה ביקשה לקבל את גרסת המתלוננת, למרות הבדלי העדויות, שכן אין בכך כדי לפגוע בליבת האירוע. להיפך, טענה עו"ד קוסטר, הפערים דווקא מעידים על היעדר תיאום גרסאות, מה שמלמד על אותנטיות העדים.
עו"ד עארף הבליט באופן טבעי את הפערים בין הגרסאות, ולכך הוסיף את מחדלי החקירה שליוו את התיק. מתברר כי במהלך האירוע נכחו במקום חבר של המתלונן הקטין וכן כמה מילדיהם האחרים של בני הזוג, אולם משום מה לא נגבו מהם עדויות. לדברי הסנגור לא הובא כל תיעוד באשר לביקורה של הקטינה המתלוננת בבית חולים, שם טופלה לטענתה, וכן לא נאספו מהזירה שברי אגרטל או נעליים.
השופט זיו אריאלי הבהיר מיד כי זיכה את ב"מ מחמת הספק, "ספק קל אמנם, אך עדיין ספק הוא". גם אם לוקחים בחשבון את גילם הצעיר של המתלוננים ואת העובדה שעברו אירוע טראומטי, הבהיר השופט, "אין בהם כדי להסביר את המכלול המצטבר של אי הדיוקים".
לסימני השאלה הרבים שעלו מריבוי הגרסאות, שרובם נותרו ללא מענה, הצטרפו לדברי השופט מחדלי חקירה שלא תרמו להבהרת התמונה. טענות רבות שהועלו על ידי הצדדים, המשיך, היו עשויים לקבל תשובה ברורה, לו רק היו נבדקות. למשל, לא בוצעה הבדיקה הפשוטה בעניין ביטוח הרכב, השיחה של האישה עם מוקד 100 לא צורפה לתיק ולא הוגשה כראיה, ולא הובא כל תיעוד לביקור הבת בבת חולים. כמו כן, למרות שלפי כתב האישום נהג ב"מ באלימות כלפי האישה, לא הובאו כל ראיות או סימוכין לכך.
השופט זיו קבע עם זאת כי למרות המחדלים, הגנתו של הנאשם לא נפגעה, ולבדם, לא היה בהם כדי לזכות את ב"מ. אולם "המשקל המצטבר של הפערים ואי ההתאמות בעדויות עדי התביעה, ביחד עם מחדלי החקירה…מטה את הכף לטובת יצירתו של ספק בדבר אשמתו של הנאשם".
לפי תיאור הדברים 90 אחוז מהנשים היו צריכות להיות בכלא אם על השלכת נעל או דחיפת ילד מעמידים לדין,הכל ברור הפרקליטות הפכה פח אשפה של ארגוני הנשים נשלטת ע"י לובי נשי ,מפעילה טרור אלים שפוטי נגד גברים שהפכו בתוך המשפחה סמרטוט נטול זכיות ברצותה אישה תבגוד תגרש את הבעל מביתו תמציא סיפור אלימות ותשתלט על הנכסים . מה הפלא שיש מיעוט קטן שולי של גברים המבצעים בנשים פוגרום ,חלקם אחר שעברו התעללות ממושכת, אחרים האם מנעה מהם קשר עם הילדים הנוספים ישבו בכלא על ספורי בדיות. השופט הזה חכם. הציל את האיש מהכנסתה לרשימת הנשים שפועלות בסיכון ודן משפט צדק ולא נכנע לטרור השיפוטי הפמנסטי המפעיל אלימות נגד מערכת בהמשפט