"קיבלתי הוראה לשנות את שם הכנס" – כך תיארה ח"כ עו"ד טלי גוטליב את התגובות שקיבלה על הכנס הביקורתי שיזמה נגד שירותי הרווחה, במחאה על ניכור אבות גרושים: "לא תכתיבו לי את זכותי וחובתי להעביר ביקורת ובאיזה נושא לגעת. אין פרות קדושות. לעיניי רק טובת ילדי ישראל וזכויות בסיסיות של גברים ונשים כאחד".
חברת הכנסת גוטליב הובילה כנס חשוב לטובת הורות שוויונית בכנסת (28.5) כשהיא פועלת לניקוי אורוות בלי להתחשב במוסכמות או בפוליטיקלי קורקט: "היחס לגברים בשירותי הרווחה הוא יחס מפלה. יכולים לגחך על 22 שנות עריכת הדין שלי ולעשות על זה סאטירה, אבל אי אפשר לקחת מפליליסט שייצג בתיקי אלימות במשפחה את הזוועות של הוצאת גבר מביתו, הרחקתו מילדיו והתלות הבלתי נסבלת בפקידות הסעד".
את גוטליב לא מעניין אם מסכימים אותה או לא, אך הפעם היה קונצנזוס בין כל משתתפי הכנס: עורכי דין העוסקים בתחום הגירושין, חברת כנסת ואבות שדיברו בכאב על ניכור הורי ומעצרים בעקבות תלונות שווא. כל מי שיש לו נגיעה לתחום הגירושין יודע שבישראל השופטים מטילים את קביעת זמני השהות על פקידות הסעד, לעיתים אחרי שכבר פסקו לאמא משמורת זמנית. כך נדרש האבא להוכיח שהוא זכאי להיות הורה והוא תלוי בעו"ס שבכוחה לבטל ביקורים בין אב לילדיו, לצמצם אותם או להתעקש שהמפגשים יתקיימו במרכז קשר. אותו אבא שערב הגירושין היה אחראי לילדים, האכיל אותם, שיחק איתם והחליף חיתולים כעת מחויב לראות את ילדיו "בהדרגה" בשם טובת הילד.
עו"ד רן רייכמן – דו"ח האפוטרופוס לדין חסוי
עו"ד רן רייכמן: "האפוטרופוס לדין נפגש עם הילדים ואמור לשקף לבית המשפט את דבריהם, וזאת על אף שבית המשפט בעצמו רשאי להיפגש עם הילדים אך אינו ממהר לעשות זאת. האפוטרופוס לדין מגיש דו"ח חסוי. כעו"ד אינני יכול להגן על הלקוח/ה שלי מפני הדו"ח. כמו כן לא ניתן לתבוע את האפוטרופוס לדין וגם לא את עובדי הרווחה בגין רשלנות, למעט אם מוכיחים זדון, נטל כבד להוכחה". עוד הפנה עו"ד רייכמן לתופעה המדאיגה שבה האפוטרופוס לדין ועובדי הרווחה מציגים עמדה אחידה ומתואמת להפליא.
עו"ד דפנה לביא- האב צריך להוכיח את הורותו
עו"ד דפנה לביא הפנתה זרקור לנקודת התורפה בשיטת המשפט, לפיה בהליכי גירושין בית המשפט מפנה לשירותי הרווחה ומורה לעו"ס להגיש תסקיר. "השופטים ברוב כמעט מוחלט של המקרים מקבלים את המלצות התסקיר כחותמת גומי. כאן מתחילה ה'מלחמה' בין ההורים מי יזכה בתואר של הורה מועדף, ומי יוגדר כהורה סוג ב' וזאת על ידי הכפשת ההורה האחר. אפליית אבות מתרחשת כשההגדרה ההורית שלהם נלקחת מהם".
את עומק האפליה המחישה עו"ד לביא בדוגמאות מתיקים שהתנהלו במשרדה הפרטי: "אם שמתגוררת עם בעלה תחת אותה קורת גג מיהרה להגיש בקשה דחופה למשמורת זמנית במטרה להפגין בעלות על הילדים, זכות להטלת וטו. במקרה אחר בית הדין הרבני העניק לאם לתינוקת משמורת זמנית לאחר שהעלתה טענות כנגד הורותו של האב. נקבע כי האב יראה את התינוקת במרכז קשר עד שהטענות ייבדקו. הורותה של האם נלקחת כעובדה וכמובנת מאליה, בעוד שהורותו של האב נבחנת. הלקוח שלי נשאל האם הוא יודע לחתל, להכין אוכל".
בסיום דבריה הציגה עו"ד לביא שני פתרונות למיגור האפליה: האחד, להמשיך את המגמה של הימנעות משימוש במונחים המפלים "משמורן", "משמורנית" ואימוץ הגישה של מתן הגדרה הורית שווה – "אחריות הורית משותפת". השני, ביטול חזקת הגיל הרך המיושנת שמנציחה את חוסר השוויון, שזה עניין למחוקקים. ח"כ גוטליב הזכירה בהקשר זה את הצעת החוק שהגישה לביטול חזקת הגיל הרך ועדכנה: "שר המשפטים לוין ביקש דחייה כדי לגבש את עמדתו ובינתיים קיבל ניירות עמדה מארגוני נשים המתנגדים לביטול".
עו"ד שאול דבח הוסיף מניסיונו בפן הפלילי שלעיתים נלווה לתיקי גירושין בדמות תיקי אלימות במשפחה: "בישראל אתה אשם עד שהוכחת אחרת. ממהרים לעצור גברים אף שנגד רובם לא מוגש כתב אישום".
לדבריו, גברים מקבלים יחס נוקשה מהרווחה והסמנטיקה של המילים בתסקירים מוכיחה זאת. בנוסף אישה נשמעת ראשונה בפני העו"ס והרושם כבר מתקבע. עו"ד דבח הדגים מקרה ממשרדו בו על אף שהאם היא זו שהורחקה מהבית לאחר שהבעל הוכיח כי תקפה אותו, היא לקחה עמה את הבן והותירה את האב להיאבק על הורותו.
עו"ד אביעד נהרי שיתף בתהליך הגירושין שעבר בעצמו: "עקב מקרה אלימות מצד בן זוגה של אם בני כלפי בני קיבלתי משמורת משותפת אוטומטית בלי שביקשתי, אך אני דרשתי משמורת מלאה. התקבל תסקיר שקרי בו העו"ס כתבה דברים שכביכול אמרתי, אך למזלי הדברים הוקלטו".
ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית שישבה לצידה של ח"כ גוטליב דיברה בגילוי לב על התובנות שלה: "יש כאן מכונה משומנת של עשרות שנים שפועלת לייצר הרס וחורבן, ציור דמות "טובה" מול דמות "רעה" שטובת הילד אינה נגד עיניה". דברים דומים אמרה ליזי המאירי, משפטנית ופעילה חברתית: "רואים את האפליה בכל מקום החל מבתי הספר ועד לאקדמיה".
עוד נשמעו אבות מכל גווני הקשת שזעקו את זעקת האבות וסיפרו את סיפורם האישי: לוחם אש שסיפר על אם ילדיו שניסתה לפגוע בהורותו מסיבות כלכליות בתמיכת עו"ס הרווחה, איש הייטק שסיפר על שירותי הרווחה שהמליצו כי ילדיו יהיו במשמורתה הבלעדית של אם מאובחנת כחולת נפש, מאושפזת לסירוגין שניסתה לפגוע בעצמה מספר פעמים, קצין ימ"מ שזוכה לאחר שאשתו לשעבר הגישה נגדו תלונת שווא. למרות הזיכוי המלא על ידי שלושה שופטים, הוא עדיין צריך להוכיח את הורותו וכיום רואה את ילדיו שעה אחת בשבוע תחת השגחה במרכז קשר עד שיינתנו חוות דעת על היעדר מסוכנותו.
אב אחר, מורה ומחנך במקצועו סיפר על מעצרים עקב תלונות שווא ועובדת סוציאלית שהגישה תסקירים, על אף שלא נפגשה מעולם עם הילדים.
דקל בן ציון, מעצב שיער ואב בהורות משותפת לילדה בת 3.5 סיפר בכאב: "הבאנו את הילדה לאחר שחתמתי על הסכם הורות מתוך ידיעה שאהיה שותף מלא בגידולה. לצערי, אני מתמודד עם אם מנכרת שמנסה לבטל את הורותי ורואה בי כספומט ותו לא. ראיתי את הילדה מספר שעות בשבוע בלבד בנימוק של 'הדרגתיות' ורק לאחרונה לאחר שלקחתי עו"ד הילדה החלה לישון אצלי".
והיתה בכנס גם סבתא אילנה שסיפרה בכאב על היותה סבתא מנוכרת מנכדותיה, לאחר שבחסות הרווחה נתלשה ביום אחד מנכדותיה. אילנה סייעה כאחות בבית חולים לבנה וכלתה בטיפולי פוריות, עד שנולדו התאומות שהיו קשורות לסבתן בנפשן. לאחר שכלתה ביקשה להתגרש נכפה עליה לפגוש בנכדתן במרכז קשר למשך שנתיים וחצי.
בסיום מחתה גוטליב גם כנגד הפרקטיקות של בתי המשפט לענייני משפחה שמנהלים דיונים בדלתיים סגורות כשהכל נעשה במחשכים, כך למשל לא ניתן להשתמש בתלונה שהוקלטה בדיון אצל נציב תלונות הציבור על שופטים. "הגשתי הצעת חוק שתאפשר להקליט דיונים על מנת לגרום לשופט לדעת שהאולם אינו ביתו הפרטי".
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
