שופט זיכה קבלן מקיזוז חשבוניות פיקטיביות: "המאשימה חיפשה מטבע מתחת לפנס"

בית משפט השלום בתל אביב זיכה לאחר ניהול הוכחות את ל"ס, תושב חולון (37), קבלן עבודות שלד וגמר, מעבירות של קיזוז חשבוניות פיקטיביות בסכום מס של כמיליון שקל בנסיבות מחמירות.
השופט אור ממון קיבל את טענת הנאשם שיוצג על ידי עו"ד ירון גולדמן, כי לא ביצע כל עבירה, ולא הייתה לו כוונה להתחמק מתשלום מס.

בכתב האישום של מע"מ תל אביב, נטען כי בחודשים מאי ויוני 2022 ניכה הנאשם 16 חשבוניות של קבלן משנה פיקטיבי (חברה בשם "מ.ש. מקלר"), וסכום המס שקיזז במרמה לכאורה הוא בסך 970 אלף שקל.
הנאשם ל"ס טען כי החשבוניות שניכה ניתנו בעסקת אמת, וכי קבלן המשנה ביצע עבורו עבודה. שם אותו קבלן שמסר לו את החשבוניות של חברת מקלר, הוא סעדה אבו זיד.

ל"ס קיבל מאבו זיד, עם החשבוניות, מסמך של חברת מקלר לפיו אבו זיד מונה כדירקטור בחברה ב-3.5.22. על כן, הסיק הנאשם כי אבו זיד היה מוסמך להוציא לו חשבוניות של החברה החל מחודש מאי.
אותו קבלן משנה, סעדה אבו זיד, לא אותר ולא הובא על ידי התביעה להעיד בבית המשפט.

במהלך ניהול ההוכחות, בעקבות החקירות הנגדיות שניהל עו"ד גולדמן, התברר כי המאשימה נסוגה מטענתה כי העבודה שביצע הנאשם עם אבו זיד כולה פיקטיבית.
תובעי מע"מ, עורכי הדין בן שמיר ורחלי דניאל, הסכימו שהחשבוניות ניתנו בגין עסקאות אמת והייתה עבודה שבוצעה עבור הנאשם – אבל לטענת התביעה חברת מקלר לא היתה קשורה לעבודה, וקבלן המשנה אבו זיד לא היה רשאי להנפיק את החשבוניות שלה.

תובע מע"מ טען כי המסמכים שקיבל הנאשם מאבו זיד על מינויו כדירקטור בחברת מקלר, הם מסמכים מזויפים – אבל טענת התביעה לא הוכחה.

כך או כך, התובע אישר את טענות הסנגור עו"ד גולדמן, כי אין ראיה שהנאשם ל"ס מעורב בזיוף המסמכים, שנמסרו לו על ידי קבלן המשנה אבו זיד, שנעלם ולא אותר.
התובע אישר גם טענת הגנה נוספת, כי ל-ל"ס לא היה קשר ל"נתיב הכסף", ולא היתה לו מעורבות בצ'קים שנפדו על ידי אבו זיד בציינג'ים שונים.

השופט אור ממון מתח ביקורת חריפה על התנהלות מחלקת החקירות של מע"מ ועל יחידת התביעה הפלילית. "כתב האישום שהוגש לאקוני וטכני. כתב האישום לא פירט מהן העובדות שבגללן נטען שהמסמכים שהוגשו נחזים להיות חשבוניות פיקטיביות.

בסיכומים, התביעה הבהירה כי "החשבוניות ניתנו לנאשם על ידי אדם אשר לא היה רשאי להוציאן" – אבל לפי קביעת השופט ממון, גם טענה זו של התביעה אינה מדויקת עובדתית.

"אותו סעדה אבו זיד, בהתאם לפלט רשם החברות, נרשם כדירקטור של חברת מקלר מיום 8.6.22. החשבוניות נמסרו לנאשם, לפי גרסתו שמקובלת עלי, בסוף חודש יוני, לאחר שסעדה כבר היה הבעלים של חברת מקלר, אך חלק מהחשבוניות נשאו תאריכים שקודמים ל- 8.6.22 וחלק הן ממועד 8.6.22 ואילך", כתב השופט.

"לא מצאתי הסבר בסיכומי המאשימה, מדוע לא היה רשאי אבו זיד להוציא את החשבוניות שהוצאו אחרי 8.6.22. החשבוניות האלה מאוחרות למועד שבו אבו זיד נרשם כבעלים של חברת מקלר… גם חוקרת מע"מ שהעידה בתיק מאשרת שחשדותיה היו לגבי החשבוניות של חודש מאי, ולא ברור מה הטענה כלפי הנאשם באשר לחשבוניות יוני", כתב השופט.

ומה באשר לשמונה החשבוניות שהוצאו לפני 8.6.22 – המועד בו חברת מקלר נרשמה על שם אבו זיד?
השופט כתב: "על פניו עובדתית, לא יכולה להיות מחלוקת שאבו זיד לא יכול היה להוציאן. ואולם, לטענת הסנגוריה, מעבר ליסוד העובדתי, נדרש להראות גם יסוד נפשי, כלומר על התביעה להוכיח שהנאשמים ידעו שאבו זיד לא רשאי היה להוציא את החשבוניות".

כאמור לטענת ההגנה, אבו זיד מסר לנאשם מסמך מינוי שלו כדירקטור מתחילת חודש מאי, ועל כן הנאשם סבר שהחשבוניות תקינות.
"ייתכן שהנאשם התרשל בבחינת המסמכים שהיו בפניו", כתב השופט, "אך הוא ודאי שאינו מעורב בהכנתם, לא הפיק מהם תועלת בלתי חוקית, ולמעשה, הוא רומה בעצמו על ידי אותו סעדה אבו זיד".

השופט ממון סבור ש"האשם האמיתי והיחיד בתיק זה הוא אותו סעדה. הוא רימה את הנאשם, את מדינת ישראל וכנראה גם אחרים, הוא הפיק תועלת מרמאות זו ששירתה אך ורק אותו – אך המדינה, חלף ניסיון אמיתי לאתרו ולהעמידו לדין, בחרה 'לחפש המטבע מתחת לפנס' ולהגיש כתב אישום נגד אדם שרומה בעצמו", כך השופט ממון.

"מוכן אני לקבל, שמעשי הנאשם גובלים ברשלנות, אך רשלנות אינה היסוד הנפשי הרלוונטי לעבירה המיוחסת לנאשם… הנאשם עומד על טענתו שלא היה מודע לכך שסעדה אותו לקח כקבלן משנה, לא היה רשאי לנפק חשבוניות. לא מצאתי קושי במהימנות הנאשם בהיבט זה".

השופט המשיך בביקורת על יחידת החקירות במע"מ: "נדמה כי נוח היה יותר למאשימה לנהל הליכים מול הנאשם, שלא התחמק ולא עשה ניסיונות להתחמק, מאשר להשקיע מאמצים באיתור סעדה… המאשימה חדלה במחדלים משמעותיים, לא ביצעה פעולות חקירה מתבקשות והכרחיות… אפילו הפרוטוקול השקרי לא נשלח למז"פ כדי לראות אם אכן מדובר במסמך מזויף.

"המאשימה לא בחנה כראוי טענות הגנה שמסר הנאשם, לא בחנה גרסאות שעלו מפי עדים, ולא פעלה באופן ממשי לאיתור העבריין האמיתי באירוע – סעדה".
השופט קבע כי לו כל פעולות החקירה היו מתבצעות כראוי – יתכן שלא היה מוגש כתב אישום כלל נגד הנאשם, מלכתחילה, ובסיכום הראיות הוא זוכה מכל המיוחס לו.