אסיר פלילי בן 20 מהצפון שנשפט כאשר היה קטין ל-12 שנות מאסר על רצח, נמצא בחודש ינואר 2021 בתאו שבכלא ניצן ללא רוח חיים.
האסיר המנוח הוחזק בתא המוגדר כ"תא כבילה" לטעוני פיקוח, לאחר שלפי שב"ס התקבל מידע על כוונות אובדניות מצידו ו/או כוונות לפגוע באחרים.
מפקד האגף החליט על כבילתו בידיו וברגליו בתא סגור ומבודד.
בחלוף ארבע שעות וחצי האסיר נמצא ללא הכרה וצוות רפואי קבע את מותו.
חקירת האירוע העלתה כי למרות שהאסיר נמצא כפות בידיו ורגליו הוא הצליח לשים קץ לחייו באמצעות בליעת גרב.
כפי שפורסם באתר "פוסטה", נציגי המשפחה, עו"ד מוחמד רחאל ביקש לערוך חקירת משטרה על המוות.
במהלך שחזור האירוע שבוצע בבית הסוהר טענו בשב"ס כי השרשראות הארוכות אפשרו למנוח להזיז את רגליו וידיו לאזור הבטן, לפי ממצאי החקירה הוא הצליח להוריד את הגרב מרגלו ובלע אותה, וכך נחנק למוות.
עוד התברר על פי חוות הדעת הרפואית, כי נמצאו בקיבתו של המנוח חפצים נוספים אשר נבלעו על ידו.
חרף הממצאים מעוררי התהיות, חקירת המשטרה נסגרה ללא ממצאים נגד האחראים בשב"ס.
במקביל התברר, כי שב"ס פיטר שני סוהרים שהיו מעורבים באירוע, בעילה של "אי התאמה".
בעקבות הימנעות המשטרה מהגשת כתבי אישום נגד האחראים, עו"ד רחאל הגיש תביעה אזרחית נגד שב"ס לבית משפט המחוזי בתל אביב.
בתביעה טען עו"ד רחאל כי האירועים שהביאו למוות הטראגי והמיותר של האסיר נבעו מרשלנות פושעת של סוהרי בית הכלא ומפקדיו.
בתביעה צויין בהקשר זה, כי עובדת סוציאלית סיפרה שהאסיר התלונן על שמיעת קולות שאומרים לו להתאבד, וציינה כי מדובר באסיר אימפולסיבי בעל רקע של פגיעות עצמיות.
בעקבות הדו"ח הסוציאלי, נטען, הוחלט על הכנסתו לתא מבודד בו ייכבל למספר שעות בלבד.
למרות המידע המובהק על כוונותיו של האסיר לפגוע בעצמו התא אליו הוכנס לא צולם ולא היה מפוקח כיאות.
בתביעה נשאלת השאלה הבסיסית, מדוע האסיר לא הוכנס כמתחייב לתא מפוקח שנקרא "חללית" ובו מותקנות מצלמות שמאפשרות מעקב אחר כל תנועותיו של הכלוא לאורך כל שעות היום והלילה.
עו"ד רחאל טען כי במשך שלוש שעות וחצי לפני שהאסיר נמצא מת בתא "טעוני הפיקוח", לא בוצעה אף ביקורת על ידי הסגל לבחינת שלומו.
עוד נטען בהקשר זה, כי סוהרי ניצן אשר היו אחראים על שלום המנוח, לא רק שהתרשלו בשמירה על שלומו אלא גם רשמו דו"חות שקריים.
ברישומי יומן הכבילה נרשם כי סוהרי האגף בצעו בתא כביכול "שבע ביקורות בכל חצי שעה", אך מצפייה במצלמות האבטחה של האגף עולה כי לא בוצעה אף ביקורת, בניגוד לתרשומת הכוזבת לכאורה.
עו"ד רחאל טען כי אילו הסוהרים היו עורכים ביקורות בהתאם להנחיות בתא ההשגחה, ברור כי הטרגדיה היתה נמנעת.
מציאת גופתו של האסיר, כעבור מספר שעות, התרחשה במהלך הכנסת אסיר אחר לתא הכבילה, ולא אגב ביקורת כמתחייב.
עוד טענו עורכי הדין כי אילו היו מתבצעות ביקורות, היה מתגלה מבעוד מועד כי האסיר בלע גם חפצים נוספים, עובר לאירוע אשר הביא למותו.
ברור כי אילו המנוח היה מושם בתא אשר מאפשר קשר עין רציף ופיקוח תוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות, אירוע ההתאבדות היה נעצר באיבו, נטען בתביעה. "הנתבעת התרשלה כאשר לא פיקחה על המנוח אשר הושם בתנאים אשר מחייבים אותה לפקח עליו בהתאם לזמנים הקבועים בתקנות… לא התקבלה חוות דעת רפואית תוך שעתיים ואף לא ארבע שעות מרגע הכבילה.
"למצער, שירות בתי הסוהר פעל בניגוד לשורת פקודות: 'מניעת אובדנות – טיפול והשגחה', אבחון, מיון טיפול והחזקת עצורים/אסירים טעוני פיקוח".
עורכי הדין הטילו ספק בממצא המרכזי לפיו בליעת הגרב היא שהובילה למוות הטראגי.
לטענתם, הדרך בה נכבל המנוח והעובדה כי היה כפות גם כאשר מצא את מותו מעלה שאלות אודות מהימנות הגרסה הרשמית של הסוהרים, והמשטרה, שכן עובר לאירוע המוות המנוח התלונן על אלימות והתעמרות שחווה בין כותלי בית הסוהר.
במהלך דיוני קדם התביעה בבית המשפט המחוזי נציגי המדינה ניסו להפחית מאחריותם והציעו פיצוי מינימלי וסמלי של 400 אלף שקל בלבד.
לאחר משא ומתן נוקב של עו"ד רחאל מול נציגי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ובלחץ בית המשפט, נציגי המדינה חתמו לבסוף על הסכם פשרה בסכום הרבה יותר גבוה.
בהתאם להסכם, מדינת ישראל תשלם למשפחת האסיר המנוח פיצוי משמעותי של 1.4 מיליון שקל בגין מות בנם בבית הסוהר ("בלי להכיר באחריות פורמלית").
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב יוסי ברכיה אישר את ההסדר ונתן לו תוקף של פסק דין (31 יולי).
