שאלת התחולה הרטרואקטיבית של ההלכה שנקבעה ב-2017 בעליון, לפיה שני ההורים חייבים באופן שווה במזונות ילדיה מגיל שש, קיבלה לאחרונה הבהרות מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. היועמ"ש התייצב להליך משפטי המתנהל בבית המשפט העליון, והודיע כי לעמדתו, "ההלכה אינה מהווה, כשלעצמה, וגם לא בשילוב שינוי נסיבות, עילה לפתיחת הליכי מזונות שהסתיימו בפסק דין לפני שנפסקה ההלכה החדשה, כלומר אינה חלה רטרואקטיבית".
תזכורת: לפני כשנתיים קבע ביהמ"ש העליון, בהרכב של שבעה שופטים, הלכה משפטית חדשה, לפיה בכל הנוגע לילדים בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות, ובהתאם לחלוקת זמני השהות בפועל.
לפיכך, במקרים של משמורת משותפת, אפשר שיופחת חיובו של האב בהשוואה למקובל כיום, ואם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה יישא במזונותיו. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים פירשה את ההלכה הזו כחלה גם על הסדרי הורות בהם אין זמני שהות שווים.
שנתיים חלפו, ובמהלכן נדרשו בתי המשפט בערכאות הנמוכות לשאלת תחולת ההלכה, בשל בקשות לשינוי שיעור מזונות ופתיחת הסכמי מזונות שהוכרעו טרם נקבעה ההלכה, הן במקרים שבהם הצדדים הגיעו להסכם וקיבלו את אישור ביהמ"ש, והן במקרים בהם ביהמ"ש נדרש להכריע במחלוקת באשר לגובה המזונות. בתי המשפט השונים לא היו תמימי דעים בשאלה זו, ובמשך הזמן ניתנו פסיקות סותרות בבתי המשפט השונים.
באחד המקרים, בו הגיש האב בקשה להפחתת מזונות בהתאם להלכה האמורה, פסק בית המשפט המחוזי מרכז כי יש להחיל את ההלכה החדשה על בקשות לשינוי שיעור מזונות, במקרים בהם יוכח קיומו של שינוי נסיבות עובדתי, וכן כי מבקש השינוי בשיעור המזונות התנהל בתום לב.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והיועץ המשפטי לממשלה החליט להתייצב להליך, שכן בקשת רשות הערעור מעלה סוגיה עקרונית וציבורית, שנדרשת בה הכרעה ברורה של בית המשפט, ומשום שלעת הזאת קיים חוסר אחידות בפסיקה, וחוסר ודאות משפטית המחייב פסיקה של בית המשפט.
בעמדה, שהוגשה באמצעות עו"ד רות גורדין מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בחן היועמ"ש את השאלה אם ניתן לפתוח הסכמי מזונות לאור ההלכה החדשה, וציין כי גם טרם ההלכה התערבו בתי המשפט בהסכמי גובה מזונות חלוטים, אולם במקרים חריגים בלבד, של שינוי נסיבות, למשל כשחל שינוי משמעותי בכושר ההשתכרות של אחד ההורים או בצרכי הילדים, במצבם הבריאותי, וכו'.
ההלכה שנהגה שנים ארוכות, הסביר מנדלבליט, ולפיה בתי המשפט יידרשו לדון פעם נוספת בהסדר מזונות שנקבע בפסק דין חלוט רק מקום בו הוכח כי חל שינוי נסיבות משמעותי ומהותי, צריכה להוסיף ולעמוד על כנה גם לאחר שנפסקה ההלכה החדשה.
המאטריה בה עוסקים דיני המזונות, הסביר, והחשיבות שבשמירה על טובת המשפחות והילדים, מובילה למסקנה לפיה יש להותיר על כנו את המבחן המחמיר לפתיחת פסקי דין הקובעים מזונות. החלה רטרואקטיבית, המשיך היועמ"ש, עלולה להוביל להתדיינויות רבות ומיותרות בין הורים, ופתיחת ההליכים המשפטיים מחדש בין הצדדים, עלולה לערער את הרגיעה שנוצרה בעקבות השגת ההסכם או קבלת פסק הדין.
לפיכך, הבהיר מנדלבליט כי במקרה הנידון, הוא סבור ששגה ביהמ"ש המחוזי כשקבע שיש לבחון בצורה מקלה את קיומו של שינוי הנסיבות, במקביל לבחינת תום לבו של המבקש בעצם הגשת הבקשה. זאת, בין היתר משום שהסתפקות בראשית ראיה או בשינוי עובדתי שאינו מהותי, פותחת פתח כמעט לכל אדם לדון מחדש בפסק הדין שניתן, שכן בנסיבות החיים יהיה ניתן בנקל למצוא שינוי נסיבות כלשהו, שיהווה שער לפתיחת ההליך שהסתיים.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
